לקראת יום השנה לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון

גם אם עורי מאוד שחר, מזדון לב אחים וכל בן נכר

לעשות במלאכה אגש ואל למחר אתאחר,

ועתה אתה ה' החישה נא לגאלנו ואל תאחר.

 

הביטה ה' משמיים וראה מה נעשה לעם נבחר.

 

מי הוא זה ואיזה הוא אשר אמר: "דין נצרים כדין תל אביב",

אשר זמם ועשה להחריב בתי ישראל ולפרוץ גדר סביב,

מי הוא אשר אמר ולא אחר, ולא נעשה עימו דבר.

 

ערו ערו עד היסוד בה נאמו בני האמה,

למאכולת אש הפכו ישוב, ומקדש מעט למדמנה.

האח אמרו, איה חזונכם אנשי ארץ ישראל השלמה.

 

לארץ הורידו ראשם נער וזקן, אשר יגורנו בא והיה לנו כן.

היאך יד איש היתה באחיו, איה החמלה בעמונה לנוער החביב.

דימו בן טיפוחים אוהב לאויבו, על כן היה למרמס כל סוס ורוכבו.

ידך אל נא תשלח לא תשבור עצם בו.

 

ואחיו בנחישות וברגישות השיבו,

גם אם בלילה בכה תבכה מאלתי לא תינקה.

 

בראותו כי הבורה הושלך פנה בצר לאביו,

אנא ה' ריקם אל פנינו תשיב,

עד אנה ה' פניך מאיתנו תסתיר,

מתי יפוח היום והשמש שבעתיים תאיר,

ולקולם אבן מקיר תזעק ותבקע העיר.

 

מדוע ככה היינו לבז, ניתנו ביד עם עז ואותנו חיל אחז,

הנה בא עוד פגז וליבנו כמים פחז.

 

עד קול ממרומים עלינו הופיע, חזון נפרץ בפי בחוריו הודיע,

במקום אשר קיר אבנים נהרס, תחת הסרפד יעלה הדס.

ותחת אמרתי קלני מראש, תחת הסרפד יעלה ברוש.

ואתכם בני באה כזאת כל זאת בעבור נסות.

 

עול גלות וייסורי גאולה אשר נשקד, כאברהם האב את בנו עקד.

מלאו ימי מרוקי בניי חביביי, נשבעתי בשתי בבות עיניי.

פדותכם אחישה ואיש אל משפחתו תשובו,

הגפנים שוב יתנו פריים והזיתים ינובו.

 

ותחת אשר עד למאוד כאבכם לי כאב,

והייתם לגוי גדול עצום ורב.

ויד איש אל אחיו קרב,

הן בנים אנחנו לו והוא לנו אב.

 

ולב אשה אל אחותה שבות,

וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים,

ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים.