אולמרט, הכלב ואנחנו

כלב חי כמו מלך, אבל מיליוני תושבים חיים כמו כלבים.

לירון זיידין , ט"ז בתמוז תשס"ו

לירון זיידין
לירון זיידין
ערוץ 7

גם הפעם מחובתי להזהיר כי מאמר זה אינו מיועד לחולי לב, נשים בהריון או לכאלו אשר לוקים בראייה מעוותת של המציאות.

לא פתחתם פעם עיתון וחשבתם איזה כיף יהיה לראות כותרת משעממת בעיתון. ולא סתם כותרת משעממת, הכותרת הכי משעממת, שלא תעסוק בפיגועים ובהתראות, בהעלאת מחיר הלחם והדלק או לחילופין בשחיתויות שלטוניות?

ובכן, ישנה מדינה אחת בה זה קורה לא מעט, באנגליה.

העם האנגלי יכול להתרגש בכל פעם מחדש כשכלבו הנשיאותי של ראש ממשלת אנגליה, טוני בלייר, מכשכש בזנבו ברחוב דאונינג 10.


אבל, לא רק באנגליה, גם בישראל מסתבר שהמצב זהה. הרי אצלנו משעמם לא פחות, בסך הכל כמה קסאמים על שדרות אבל זה רחוק מרחוב שייניקן, אז את מי זה באמת מעניין?
באנגליה אין יותר מדי סיפורים מעניינים, כמעט אין פיגועים, אין חיילים חטופים, ואפילו בוודאי תתפלאו לקרוא, לא נופלים קסאמים על לונדון. לכל היותר, לשלשת של יונים מעל כיכר טרפלגר.

אבל, לא רק באנגליה, גם בישראל מסתבר שהמצב זהה. הרי אצלנו משעמם לא פחות, בסך הכל כמה קסאמים על שדרות אבל זה רחוק מרחוב שייניקן, אז את מי זה באמת מעניין? עוד איזה חייל הרוג במושב ינון ואחר חטוף. בסך-הכל, ניתן לסכם שאכן אין דבר מעניין במחוזותינו.


השעמום, מסתבר, הגיע גם לכותרות העיתונים בארץ. ועל השער של אחד העיתונים המובילים בארץ, הופיע ביום שלישי ‏ט"ו תמוז כותרת ענק: "אולמרט ופיתה". "פיתה" כמובן הוא כלבו של אהוד אולמרט. עורך העיתון אף יצא מגדרו על מנת להבליט את חשיבות המאורע, כניסתו של הולך על ארבע למעונו הרשמי של ראש-הממשלה.

לתדהמתי, גם לאחר שבמשך שעות הבטתי לצדדים, לא ראיתי חמור לבן ועליו המשיח. לצערנו, עדיין לא גר זאב עם כבש. ואם נתעלם לרגע מהאירוע המרגש של "פיתה" הכלב, נוכל בוודאי להיזכר שהקאסמים עדיין נופלים על שדרות, בישוב ינון קברו עוד הרוג ושגלעד שליט עדיין לא חזר הביתה. אבל את מי מעניין כל זה? שהרי אם נדבר על כל הפרטים "השוליים" הללו, אנו עוד עלולים שלא במתכוון כמובן, לגלות שראש הממשלה לא מתפקד.

כבר דובר רבות על התגייסותה של מרבית התקשורת בישראל לעזרתה של "קדימה". גם עיתונאים מודים מדי פעם בחשבון נפש שבינם לבין עצמם, מעל דפי "העין השביעית" כי חטאו בכך שלא הציגו את האמת כפי שהיא ושלא שאלו את השאלות הנכונות בזמן הנכון.

מרבית התקשורת מבכה על התגייסותה הלא מקצועית ומנגד ממשיכה לנהוג כך.

במדינה דמוקרטית הכוח הגדול ביותר לא מצוי בידי המערכת השלטונית, ואפילו לא בידי המערכת המשפטית. במדינה דמוקרטית בה "לכאורה" הרוב מכריע וגם אם זה רק פעם בארבע שנים. במדינה דמוקרטית, הכוח הגדול ביותר מצוי בידי התקשורת.


האם לכך עליי להתרגל מעתה? האם ככל שהמצב יהיה גרוע יותר, הצורך לסמם את העם יגבר? ככל שיפלו יותר קסאמים, כך יכתבו יותר על הכלב והחתול ואולי אפילו על היונה
ובכן, האם לכך עליי להתרגל מעתה? האם ככל שהמצב יהיה גרוע יותר, הצורך לסמם את העם יגבר? ככל שיפלו יותר קסאמים, כך יכתבו יותר על הכלב והחתול ואולי אפילו על היונה.

שהרי אי אפשר בלי יונה, גם אם היא מחזיקה דגל ירוק של החמאס ולא עלה של זית.

כדי להבין מהם סדרי העדיפויות של אותו עיתון, רק בעמוד השביעי נכתב על המתרחש באלי סיני ובניסנית. וכי מה חשוב יותר מאשר עובדת היותו של "פיתה" הכלב, מאושר עד כדי קשקוש בזנבו?

האמת היא שלאחר הבחירות ישנו כלב אחד החי כמו מלך. אבל בינתיים, שישה מיליון תושבים חיים תחת איום קסאמים ופיגועים, שישה מיליון תושבים שחיים עם הבטחה ל 1000$ שכר מינימום ובינתיים מעלים להם את מחיר הלחם והירקות.

אז נכון. מאז התחיל אהוד אולמרט לכהן כראש ממשלה: כלב אחד חי כמו מלך, אבל שישה מיליון תושבים חיים כמו כלבים.