הורים אוהבים

הבה נזכיר לעצמנו, ההורים, שלא אנו עומדים להתחתן.

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ז בתמוז תשס"ו

האם יכול מישהו לנסות לשער כמה עמל, טרחה, דאגה ודמעות השקיעו הורים בגידול בן אחד? רק הקב"ה יודע כמה מאמצים השקיעו הורים למען הבן או הבת. בימי חול ומועד, יומם ולילה. ללא הפוגה.

לאחר לידת אחד מנכדינו, שהו בני הזוג והתינוק בביתנו כחודש. אני זוכר שאשתי ואני הבטנו בהערצה מהולה בתדהמה. הבטנו בהורים הצעירים שכמעט לא ישנו בלילות במשך מספר שבועות, עד שה"קטן" התחיל לישון כמה שעות רצופות. היה קשה להאמין שגם אנו ביצענו משימה כזו, ועוד מספר פעמים...

אכן, אין ספק זכויות ההורים הן כה עצומות, שהעולם הזה הוא ממש דל ועלוב מכדי לשלם בעולם הבא.

אלא שדווקא משום כך, לעיתים מתגנבת ללב ההורה תחושה סמויה שהוא עצמו אינו מודע לה, ושבעצם היא די מובנת: שחתונת הילד המהווה גם מעין פרידה ממנו, היא הזמן לקבל מעט "שכר" על כל מה שעשינו למענו... שאם לא עכשיו, אימתי? מדוע אפוא שלא יתחתן עם משפחה שתביא לנו קצת כבוד, כמו שעשה הבן של השכנים?
 
אך רבותי, הבה נזכיר לעצמנו שלא אנו עומדים להתחתן. אומנם, הורים חייבים לוודא שהילד קושר קשר עם בן-זוג ראוי, בעל נתונים חיוניים בסיסיים:

א.      גוף בריא.

ב.      נפש בריאה.

ובעם היהודי כלולה בכך גם רמת האמונה בה' וקיום המצוות של בן-הזוג, בהתאם לזו של ילדכם. על שני אלה יש לעמוד בכל תוקף ולנסות להשפיע בכל דרך, כפי היכולת של הילד והבשלות שלו לקבל.

אך במה שמעבר לכך בן-הזוג אינו חייב "למצוא-חן" בעיני ההורים. יש הורים המצפים שהילד יתחיל את חייו העצמאיים כשהוא מיישם את כל מסקנות החיים שהם קנו בעמל רב, במשך שנים...

לפעמים אתה מאזין לאימא המונה את מה "שהבת שלה צריכה" למצוא בחתן, ולפתע אתה "שומע" שבעצם האם שואפת שבתה האהובה תגשים את מה שלא התממש בנישואין שלה.

ובכן, הניסיון מוכיח שהסיכוי לכך הוא די קלוש. ומאידך, הסיכון שמא הילד יתבגר ברווקותו, הוא די גדול. הסגנון של החתן או הכלה שלכם, הוא עניין אישי של ילדכם. הוא שיחליט אם עדיפה לו כלה נקייה ומסודרת כמו אימו הנפלאה, או דווקא כזו שתחייך אליו ואל הילדים תמיד, בלי סיבה גם כשמסביב "הבית חוגג" והמהומה רבה. וכך גם בקשר לבת היקרה שלכם האצילה, שממש קשה להיפרד ממנה מרוב אהבה.

זכותה המלאה לחוש שטוב לה ונעים לה עם ההוא, גם אם הוא רזה או שמן מדי לטעמכם. כעת, אין זה הזמן לחנך אותה לאסתטיות. וגם כשהיא רוצה בחתן שיש בו את כל המעלות שחינכתם אליהן (ישרות, טוב-לב, רמה דתית וכו') אלא שהוא עוסק בעמל-כפיים ואתם אקדמאיים וכדו' בעלי משרות נכבדות. האושר, למי שעדיין אינו יודע, אינו משוואה הנגזרת מן המעמד הכלכלי.

ודאי שיהיה זה מושלם, אם בן-הזוג יהיה כִלבבנו מכל הבחינות. אך לשם כך עמדו לרשותנו 18 שנים בהן יכולנו לחנך את הילד כרצוננו, ובעיקר: להתפלל למילוי משאלות לבנו.

כעת, מאז שהילד בגר יש לו אישיות עצמאית שאנו הִשכלנו לטפח היטב. פיתחנו יפה את הנשמה שהִפקיד ה' בידינו ואפשרנו לה למצות את סגולותיה ולהיות שונה משלנו, כרצון ה', ובכך להשלים את הפסיפס הגדול ועוצר-הנשימה של העולם.

כל ניסיון לעצב את רצונו של צאצא בוגר, מביא בדרך כלל עצב רב לעולם. לא אחת יושב מולך רווק מבוגר ואתה רואה שמישהו כאילו קימט וכיבה את נשמתו.

לא מכבר פנה אלינו בחור בבקשה, לברר אם בחורה פלונית שהוא נפגש עימה בעבר, עדיין פנויה. הם היו בקשר ארוך. הוא רצה בה מאוד והם עמדו להתחתן, אלא שאביו (שהוא סומך עליו מאוד) שאל אותו יום אחד: "ומדוע היא עשתה 'בגרות' רק ברמה של 3 יחידות, ומדוע למדה בּמכללה פלונית? זה מעיד שהיא לא כל-כך חכמה". והם נפרדו עם לבבות "שבורים".

זה היה לפני כשנתיים. כעת הוא אוזר אומץ לשאול, אם היא עדיין פנויה? ביררתי. התשובה הייתה: לפני חודש היא הפכה להיות אימא.

הבחור עדיין רווק, הוא בן 30, בחור חמד – אך: "כמו חוף שנחל עזבוֹ".

לכן, רבותי. הבה נשמור לעצמנו את הזכות להתערב בעניינים החשובים והמרכזיים ביותר בחיים. בעוד שאת אופי וסגנון החיים, את ה"צבע" שמסביב לעיקר, את מה שקשור לחשק הנעורים הבריא הדוחף צעירים להתחתן – את זאת נשאיר לדור הבא שהוא, ברוך ה', מוכשר ומבטיח, לא פחות מכפי שאנו היינו בגילו.

איך אמר סבא חכם: "התחתנו פעם אחת, וזה בהחלט מספיק".