הערה גורלית

עד כמה ההורים צריכים להיזהר בדבריהם בעניין החתונה.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"א בתמוז תשס"ו

בתגובה לנכתב על הורים המתערבים בבחירת בן-הזוג של ילדיהם, נתקבל במערכת פקס: "...רציתי לומר עד כמה ההורים צריכים להיזהר בדבריהם בעניין החתונה:


האמת היא ששמתי לב שההופעה החיצונית שלו היא לא "הכי הכי", אבל זה לא הפריע לי. הערכתי את האישיות הכללית והחכמה שלו, ובייחוד התפעלתי מהלב הטוב שלו
כשהייתי בת 25, נפגשתי עם בחור ישיבה. הכל היה מושלם והחלטנו להתחתן. דיברנו כבר על תאריך האירוסין, והבחור בא אלינו הביתה לביקור, כמו שנהוג. הורי קיבלו אותו יפה, ואני זוכרת את היום הזה כאחד הימים המאושרים בחיי. אבל אחרי שהוא נסע, אמרה לי אימי: "ראית איזה מכנסיים מלוכלכות הוא לבש? ככה נראה בחור ישיבה שמייצג תורה?! ממש בושה".

האמת היא ששמתי לב שההופעה החיצונית שלו היא לא "הכי הכי", אבל זה לא הפריע לי. הערכתי את האישיות הכללית והחכמה שלו, ובייחוד התפעלתי מהלב הטוב שלו. אמרתי לה שהיא צודקת וששמתי לב לבעיה, אבל אני מאמינה שאחרי החתונה אסביר לו איך צריך להופיע בציבור. אך אימא שלי אמרה שזה רק נדמה לי: 'מי שבגיל 26 לא מתבייש ללבוש בגד מלוכלך, הוא כבר ילך כך כל החיים. את גדלת בבית שבו ניקיון הוא ערך, ואילו הוא, כנראה, גדל בבית שונה ולכן, יהיו ביניכם כל הזמן מריבות על הנושא. את רוצה להתחתן איתו כי את כבר מבוגרת, ולכן את מנסה להתעלם מהבעיה. אבל את יודעת שאנחנו רוצים רק את טובתך".

היה היגיון בדבריה. אני בקשר מצוין עם אימי ואני מחשיבה את דעתה, ולכן החלטתי לספר לבחור על הביקורת שלה, כדי לבדוק אם יסכים להשתפר בעניין. אבל כמה שעשיתי את זה בעדינות, הוא נפגע מאוד. בסוף הערב הוא נתן לי "נקודה למחשבה": "נדמה לי, שיש לך אימא ביקורתית. תעבדי על עצמך, שאת לא תצאי כמוה. כי בחיים, קשה להסתדר עם אנשים ביקורתיים".

הלכתי הביתה די פגועה. בסך הכל רציתי לפשר בין הצדדים לטובתו, והוא "משדר" לי שאני ביקורתית!? ויכוח גרר ויכוח ולאט לאט היחסים הצטננו, עד שנפרדנו.


כיום אני בת 28. עדיין רווקה, ובכל זאת ביחסים טובים עם ההורים. אימא שלי ממש שבורה. היא מאשימה את עצמה שהכל התבטל בגללה
כיום אני בת 28. עדיין רווקה, ובכל זאת ביחסים טובים עם ההורים. אימא שלי ממש שבורה. היא מאשימה את עצמה שהכל התבטל בגללה. לפעמים היא מנחמת את עצמה (ואולי גם מגינה על עצמה) ואומרת לי שהיא בכלל לא התכוונה שלא אתחתן איתו. דווקא המשפט הזה "שובר" אותי. איך אסביר לה שהיה חשוב לי מאוד שהוא ימצא חן גם בעיניה, ולכן "ייצגתי" את דעתה בצורה כזו, עד שהוא, כנראה, חשב שגם אני חושבת כמוה. אני גם מאשימה את עצמי: למה לא הזהרתי אותו, לבוא אלינו הביתה עם הופעה מושלמת?".

מה אפשר להוסיף על סיפור עצוב כזה?

נשמח לשמוע מחוות-דעתם וניסיונם האישי של קוראינו: האם יש דרך נאותה להעיר ולכוון בן הרוצה להינשא? או שעדיף לשתוק ולא לומר מאומה, יהיה מה שיהיה?

מדוע "כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש-קודשים"? (מסכת ידיים ג'). אומר הגר"א: משום שכל הנביאים הוכיחו את ישראל על חטאים ופגמים, ורק ב"שיר-השירים" (ד', ז') כתובה האמת לאמיתה: "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, ומום אין בך"! כל פגם בישראל הוא חיצוני בלבד, ואינו נוגע לפנימיות נשמתם.

הוסיף הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ב', עמ' ג'-ד'): ומיהו שאמר ש"שיר השירים" הוא קודש קודשים?  דווקא רבי עקיבא. זה שידע 216 טעמים בפסוקי "שיר-השירים" וסודותיו (זהר א', צ"ח). וכיוון שהנישואין שבין איש ואישה הם משל ל"נישואין העליונים" שבין ה' ועמו, לא יפלא, שרבי עקיבא הגיע לפסגות של קשר זוגי נעלה עם אשתו רחל. מי שמצטיין ב"משל" - בחיי הנישואין עם רעייתו, מעפיל להבין גם את ה"נמשל", הלא הוא סוד "הזוגיות העליונה" הכתובה ב"שיר השירים".