כוחנו ברוחנו

יש לנו אידאל ותקווה שבשמם אנו צועדים בדרך הקשה הזו

אביטל אלתר , ה' באב תשס"ו

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לא עייפנו, רוחנו רחוקה מליפול. אומנם חסרות לנו כמה שעות שינה וחסרים כמה מצרכים במקרר, אך היאוש לא מעז אפילו להביט בפנינו, אותו אנו משגרים בכבוד לשכנינו מעבר לגדר, מעבר מעבר לגדר.


כאן הבית שלנו והנשמה שלנו. כן, אנחנו "פטריוטים" ולא רואים בכך בושה. אנו לא נזקקים בניגוד לשכנינו שמעבר מעבר לגדר, להצדיק ישיבתנו פה בשנאה לעם אחר
כוחנו ברוחנו. כוחנו בעקרונותינו, באמונתנו, בצדקתנו, באהבתנו את אדמת ארץ ישראל ואת עם ישראל.

האמונה ביישרת דרכנו מובילה אותנו, מקימה אותנו לאחר כל אזעקה ומשרשת אותנו לאדמה ולעם, לאחר כל בום.

ברור לנו שזו מלחמה על הקיום שלנו, כשם שברורה לנו דרכו של העם היהודי לאורך הדורות.

שבועיים בממ"ד מחניק נטול אור נראים לנו אחרת לעומת 40 שנה במדבר, לעומת 210 שנה תחת שעבוד מצרים ,לעומת כמה אלפי  שנות אנטישמיות, לעומת 1933,1939,1941,1948 ועוד ועוד. לא, זה לא תענוג ואנו לא מתעלמים מהמציאות, אבל איזכור קורותנו מהעבר מוכיח שכבר עמדנו בכך לא פעם , "גדולות הן צרותינו וגדולים גם תנחומותינו" (מרן הרא"יה קוק, אורות התחיה).

יש לנו מטרה. יש לנו אידאל ותקווה שבשמם אנו צועדים בדרך הקשה הזו.

נכון שאחדים מבינינו היגרו לערים אחרות, נדדו לגלות תל אביב, להתנחלות ירושליים, לחופשות כפויות, למפגשים משפחתיים ארוכים מהרגיל, אבל ליבנו איתם וליבם איתנו. איש איש לפי כוחו ויכולתו.

רובנו עדיין כאן. אנחנו לא עוזבים,לא נסים ומתאמצים לקיים מצוות יישוב ארץ ישראל. כן, גם כאן בחיפה.

כאן הבית שלנו והנשמה שלנו. כן, אנחנו "פטריוטים" ולא רואים בכך בושה. אנו לא נזקקים בניגוד לשכנינו שמעבר מעבר לגדר, להצדיק ישיבתנו פה בשנאה לעם אחר. אנו לא מודדים את ההצדקה לישיבתנו פה בכמות הביניינים שנהרסו וגם לא במספר הקורבנות היקרים שלנו. אנו מתקשים להבין מדוע ישנם המבקשים למדוד את הצדק ביחס ישיר למספר גופות ומספר בניינים הרוסים.

עם זאת, אנו לא אוספים ייאוש. אנו אוספים כוח.

אז נכון ששינה נראית לנו כמו פעילות סוריאליסטית לחלוטין, שמאגר המזומנים שלנו הנוכחי והעתידי אוזל. אנו מתקלחים בזריזות שראויה להירשם כשיא אולימפי, אוכלים מהר, מתלבשים מהר ומסיימים שיחות טלפון בפתאומיות. כמעט שכחנו איך נושמים אוויר צח ואיך זה לחבק את החברים...

אך למרות כל זאת רוחנו, נפשנו ונשמתנו איתנה.


רק בקשה קטנה לנו אליכם אחינו במרחבים הלא ממוגנים. בבקשה, הפסיקו לקרוא לנו עורף. זה מושג צבאי, לא אזרחי
רק בקשה קטנה לנו אליכם אחינו במרחבים הלא ממוגנים. בבקשה, הפסיקו לקרוא לנו עורף. זה מושג צבאי, לא אזרחי. רוחני? ישנם ימים שצירוף המילים "עורף חזק" צורם לנו יותר מרעש האזעקה, ובכלל מה אומר הביטוי הזה על שאר חלקי המדינה שהם בטן רכה?

זו בערך כל הביקורת שאנו מרשים לעצמנו לומר כרגע. מפני שברגע הזה יותר מכל, "את אחי אנכי מבקש" (הרב צבי יהודה). חשובה אחדותנו, אחדות העם. חשובה ההסכמה, חשובה ההתגברות על המחלוקות. לא מפלגה כזו או אחרת, לא העת לפלגנות, כי אם לאידאולוגיה המשותפת.

כולנו ביחד מצטופפים תחת אותו הדגל ומרימים ראשנו כאומה אחת. "כאיש אחד בלב אחד".

ובעזרת ה' נתבשר בשורות טובות.