בשר תותחים כתום?

המלחמה בלבנון היא לא של אולמרט, אלא של מדינת ישראל

אורי אליצור , י' באב תשס"ו

אתם יוצאים היום להילחם ולהיהרג, אומר אולמרט לאלפי חיילים וקצינים קרביים, כדי שמחר יהיה לנו די כוח להרוס את הבתים שלכם, לגרש אתכם למחנות פליטים, ולאפשר הקמת בסיסים של חיזבאללה על חורבות היישובים היהודיים שהיו בתיכם ונוף ילדותכם. והקצינים והחיילים האלה בקו האש מריצים סמ"סים ואמיילים הביתה וביניהם לבין עצמם, ושואלים זה את זה בכל הרצינות, מה לעשות? האם אנחנו הולכים להיות בשר התותחים הכתום של טירוף ההתכנסות? אם ראש הממשלה אומר שזו מטרת המלחמה, אולי אנחנו צריכים לקום וללכת הביתה?


גם אם אולמרט חושב שהניצחון על חיזבאללה יחזק את מעמדו ויקל עליו לבצע את תוכניות החורבן שלו, זו ספקולציה פוליטית ולא מטרת המלחמה. אולי הוא צודק ואולי לא
וכיוון שהשאלה נשאלת הרבה ומטרידה מאוד ומתרוצצת במאות אימיילים וסמ"סים, תרשו לי בנים יקרים, להשיב עליה פה. אני לא מן הממלכתיים הקנאים. אני חושב שטוב שחייל ידרוש להבין על מה ולמען מה הוא נלחם, ולא יהיה בורג צייתן במכונה. אני גם לא מתעלף מהמחשבה על סירוב. להיפך, אם אי פעם יתנו לכם פקודה לפנות ולהחריב יישובים יהודיים, דעתי היא שעליכם לסרב לה בלי היסוס, לשים את הדרגות על השולחן, לעזוב את הצבא וללכת לכלא. זה לא יהרוס את צה"ל ולצערי גם לא יציל אותו מהחרפה (הוא יסתדר בלעדיכם. בשנה שעברה צה"ל הצליח למצוא בקלות יחסית וללא גיוס מילואים 50,000 ג'ובניקים שעשו את המלאכה הבזויה ברגישות ובנחישות, הרבה יותר כוח מזה שיש לו היום מול חיזבאללה אחרי גיוס מילואים), אבל זה יציל את מצפונכם. ודעתי היא שכאשר יש התנגשות חזיתית בין המצפון והפקודה, תמיד המצפון קובע ולא הפקודה.

יש סימנים להתפכחות

אבל היום אין התנגשות חזיתית כזו. המלחמה בלבנון היא לא של אולמרט, אלא של מדינת ישראל ושל העם היהודי, ושל ילדי קריית שמונה, ושל האישה הזקנה שאהוד ברק שכח במסדרון בנהרייה. חיזבאללה מאיים על קיום המדינה ולא על "תוכנית ההתכנסות". גם אם אולמרט חושב שהניצחון על חיזבאללה יחזק את מעמדו ויקל עליו לבצע את תוכניות החורבן שלו, זו ספקולציה פוליטית ולא מטרת המלחמה. אולי הוא צודק ואולי לא. אולי הניצחון במלחמה יחזק אותו ויקל עליו לעשות את ההתכנסות, אבל אולי דווקא להיפך. אולי בכל זאת במפלגה שלו או בקואליציה שלו יש כמה אנשים עם שכל ישר, ואחרי כל הקטיושות האלה על הצפון, הם לא יתנו יד לתוכנית שתביא ברד של קטיושות על גוש דן.

יש כמה סימנים להתפכחות מן הסוג הזה. אולמרט אומר במין פלפול של שמאלנים מהדור הקודם שהעובדה שהותקפנו דווקא במקומות שמהם יצאנו חד צדדית, מביאה למסקנה שכדאי להמשיך בשטות החד צדדית גם בחזית המרכז, כי בזכותה אנחנו זוכים לגיבוי אמריקאי. כלומר, אם אחרי הנסיגה מיו"ש החמאס והחיזבאללה יפילו בטילים את מגדלי עזריאלי, נוכל להחזיר להם מכות חזקות ואמריקה לא תפריע. ממש יופי. נכון שאם לא הייתי קופץ מהגג לא הייתי שובר את הרגליים, אבל מצד שני אם לא הייתי קופץ מהגג האמבולנס לא היה מגיע כל כך מהר.


גם אם אולמרט חושב שהניצחון על חיזבאללה יחזק את מעמדו ויקל עליו לבצע את תוכניות החורבן שלו, זו ספקולציה פוליטית ולא מטרת המלחמה. אולי הוא צודק ואולי לא
יש בכל זאת כמה אנשים בשמאל ובמרכז שהמלחמה הביאה אותם למסקנה הפוכה, שיותר עדיף לא לקפוץ מהגג ולא להזדקק לאמבולנס. שלמרות הגיבוי האמריקאי המובטח, יותר כדאי שלא יפילו את מגדלי עזריאלי ושלא נצטרך להרביץ בחזרה. אתה שומע אותם וקורא אותם. הם מהוססים קצת, הם נשבעים שהמסקנות החדשות שלהם לא הופכות אותם חלילה לאנשי ימין, אבל דווקא נסראללה והעם הלבנוני התומך בו בהמוניו, גרמו להם לשאול את עצמם לראשונה: למה הערבים כל כך שונאים את ישראל, ולדעת לראשונה שהתשובה היא לא "הכיבוש", ושסיום "הכיבוש" לא יקטין את השנאה הערבית ואת הסכנה לחיינו, אלא דווקא יגדיל אותן.

אפילו אינטלקטואלים יבינו

המלחמה הזאת יכולה בהחלט לגרום להמוני ישראלים להתפכח מאשליית: "רק נצא מהשטחים והכל יסתדר". במלחמה הזאת חוזרות הפרופורציות הנכונות של דוד וגוליית. אנחנו חמישה מיליון וחצי יהודים מוקפים במאתיים ושמונים מיליון ערבים שרובם המכריע שונאים את השיעים ואת תורתם, אבל כולם מריעים לנסראללה מפני שהוא יכול להפיל קטיושות על היהודים. בתוך החגיגה הזאת מעורבבים גם הערבים שבתוך מדינת ישראל ובתוך כנסת ישראל, ומאחורי כל הערבים האלה רואים בבירור את איראן שכידוע רוצה להשמיד את ישראל. למה זה ידוע? מה הבעיה של איראן? מה כבשנו ממנה?

בקיצור, בנים יקרים. יכול להיות שהמלחמה הזו היא ראשיתו של תהליך שבו אפילו אינטלקטואלים יצליחו להבין שבגדול הערבים שונאים אותנו ורוצים לחסל אותנו, ואנחנו בכלל לא אשמים בזה. חלקם נסראללה גורם להבין שלא נשנה את הרצון הרע של הערבים, לא בנסיגה חד צדדית ולא בהסכם רב צדדי ולא באגודות ידידות או בתיאטרונים וקונצרטים משותפים. אין לנו שום אפשרות לשנות את הרצון של הערבים, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לשבור את היכולת שלהם. זה מה שאתם עושים שם עכשיו בשם כולנו, שמאל וימין, וה' יברך את כולכם בעוז ושלום.