ברוכים הבאים לסדום

כיצד בעצם לא השגנו כלום חוץ ממלחמה במתנחלים.

משה פייגלין , י' באב תשס"ו

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90

ה"התנתקות"- עליית מדרגה או משהו אחר לגמרי... ולמה זה חשוב?

כי אם כל מה שקרה בקיץ תשס"ה, היה בסך הכל יותר (גירוש) מאותו הדבר שחווינו גם בעבר, אז גם התגובה צריכה להיות יותר מאותו הדבר. כלומר המתכון הישן של התנחלויות, הפגנות וכדומה, לעיתים מצליח יותר ולעיתים נכשל. בקרב הזה אמנם הפסדנו, אבל בכל זאת מאות אלפים חיים ביש"ע ועלינו להתעקש ולהמשיך באותה דרך (ועם אותה הנהגה) שבסך הכל הצליחה.
אבל אם מה שקרה הוא משהו חדש, דפוס הפעולה הישן כבר לא יועיל. לא יועילו – לא התנחלויות, לא הפגנות, לא חסימות כבישים ולא מרי אזרחי.

אז מה בדיוק קרה לנו בקיץ תשס"ה?


בעבר, המאבק בהתיישבות תורץ בטיעונים משפטיים, ביטחוניים, דמוגראפיים וכדומה. העקירה הגדולה מחבל ימית נועדה להביא שלום עם הגדולה במדינות ערב
לכאורה ה"התנתקות", הינה לכל היותר עליית מדרגה במשהו שכבר הכרנו בעבר. לא זו בלבד שההתיישבות מעבר לקו הירוק נמצאת במחלוקת ציבורית מאז היווסדה, אלא שמדינת ישראל כבר החריבה יישובים בעבר, וכבר גירשה מתנחלים מבתיהם. ובכל זאת, מעטים יחלקו על הקביעה כי בקיץ האחרון נפגשנו עם תופעה חדשה לגמרי. לא סתם עלינו מדרגה, אלא נכנסנו אל מרחב חדש שמעולם לא היינו בו.

מקיץ תשס"ה הגירוש הוא מטרה, לא אמצעי.

בעבר, המאבק בהתיישבות תורץ בטיעונים משפטיים, ביטחוניים, דמוגראפיים וכדומה. העקירה הגדולה מחבל ימית נועדה להביא שלום עם הגדולה במדינות ערב. גם אוסלו והחיבוק עם ערפאת שווקו לציבור כהכרח בל יגונה להסגת השלום הנכסף. התנחלויות הוחרבו ומתנחלים גורשו בטיעונים משפטיים כבר בימי סבסטיה. עצם ההחרבה והגרוש אינה עניין חדש.

אלא שבקיץ תשס"ה קרה דבר אחר. ישראל ויתרה על הניסיון להסתתר מאחורי תירוצים של שלום, ביטחון, משפט וכדומה. אנחנו מחריבים אתכם בכדי להחריב אתכם. אנו מגרשים אתכם וגאים בכך.  אנו מחריבים כשדגלי ישראל מונפים ומודבקים אצלנו בגאון – זו הציונות שלנו. אנו מחריבים כך סתם – ולא צריך להסביר. מחריבים כי מתחשק לנו, כי אתם לא מתאימים לנו, כי אתם מאיימים עלינו, כי אתם  - היהודים הנאמנים לתורה ולארץ, אתם פשוט אויב משולל זכויות אדם. איננו זקוקים לרוב דמוקרטי, מספיקה אחיזתנו בצמתי הכוח התקשורתיים, המשפטיים, הביטחוניים, והחמור מכל – הרבניים (כלומר לא רק את ידיכם כופפנו לאחור – אלא גם את נפשכם).

איננו זקוקים לתירוצים ביטחוניים או פוליטיים, כלכליים או דמוגרפיים, אלא נהפוך הוא. לא ניתן לשום עובדה לבלבל אותנו, איש מקצוע שיתריע בפני ביצוע הגירוש נרחיק מתפקידו.

בעבר, בימי הנארטיב הציוני, גירוש יהודים מאדמתם הוא  כשלעצמו היה דבר רע וביצועו נעשה במחשכי טיעונים ותירוצים שונים ומשונים. בקיץ תשס"ה התהפכה המגמה: אין יותר צורך לתרץ. הטוב במתנחלים החרב וגרש, ואם יתנגד רצוץ את מוחו.

בפרספקטיבה של שנה, רואה כל אזרח כיצד הקים הגירוש את ממשלת החאמס, כיצד דרדר הגירוש את ביטחון המדינה, כיצד בעצם לא השגנו כלום חוץ ממלחמה במתנחלים. אבל אף אזרח בת"א לא חש מרומה, איש לא טוען שהובילו אותו בכחש עם ה"התנתקות" הזו – פשוט משום שאיש לא ניסה ברצינות להבטיח לו שום דבר אחר חוץ ממלחמה במתנחלים. והמטרה ההיא הושגה במלואה. ניצחנו אותם, גירשנו אותם, השפלנו אותם והחרבנו אותם, "כמו במלחמת ששת הימים" (תא"ל גרשון הכהן בראיון לארי שביט 'הארץ'.).

המלך עירום, והוא גאה בזה...

הנקודה הבסיסית הזו אינה עניין מישני. העניין הזה הוא בדיוק ההבדל שבין סדום לכל עיר תרבותית אחרת, שגם בה מתרחשים במחשכים כל פשעי סדום. אך כשהפשע הופך לנורמה, כשהוא נעשה לאור השמש באישור הבג"ץ, כשבתי המשפט דנים על פי הנורמה הזו, או אז אנו כבר במציאות חדשה לגמרי – נכנסנו למרחב של סדום. נבהיר מיד שבשונה מסדום, בישראל ברוך ה'  די והותר צדיקים כדי לתקן את המצב, ואנו עוד נזכה לראות כיצד מצמיח רוב רובו של עם ישראל מנהיגות יהודית, שבעזרת ה' תנהיגו ותתקנו. אך המציאות בה אנו מוצאים עצמנו בשלב זה הנה מציאות סדומית.


הרודנות הישראלית ה"נאורה" נכנסה לשלב חדש. המלך עירום, הוא גאה בזה והוא דורס באכזריות את מי שאינו מאמץ את האופנה החדשה
בקיץ תשס"ה, המלך העירום כבר אינו מנסה להתהדר בבגדיו היפים. הרודנות הישראלית ה"נאורה" נכנסה לשלב חדש. המלך עירום, הוא גאה בזה והוא דורס באכזריות את מי שאינו מאמץ את האופנה החדשה. אין מקום לשכנוע, ואין טעם לנסות ולהסביר. אבד הבסיס המוסרי המשותף. בעבר התקיימה הפעילות על בסיס הנחת יסוד לפיה יש מרחב משותף של שאיפות לפעול בתוכו. הרי כולם רוצים ביטחון, אז נסביר שאם תגרשו יבואו קסאמים. כולם מאמינים בציונות. נסביר שהתיישבות זה דבר חיובי, כולם מאמינים בזכויות אדם או בדמוקרטיה, נראה את הפגיעה בזכויות ונפגין בצורה דמוקרטית. הכל נכשל, כי כלל לא היינו במקום הנכון. המלך עירום ,הוא רוצה להיות עירום, ואת מי שמפריע לו לצעוד הוא פשוט מחסל. נקודה.

לקראת השנה לפוגרום הרגיש והנחוש שערכה מדינת ישראל בציבור הנאמן, מוציאה "מנהיגות יהודית" חוברת סיכום והפקת לקחים. תשומת הלב המופנית למלחמה המתנהלת בצפון, עשויה להשכיח מלב את הסכנה העומדת לפתחנו מיד עם הפסקת האש. הפקת לקחי החורבן שמלפני שנה חיונית היום יותר מתמיד. להלן הפרק הפותח את החוברת. ניתן לעיין בחוברת באתר www.manhigut.org.