"אהב חכמה- ישמח אביו"

יש למצוות כיבוד אב ואם משקל כבד ביותר.

הסופר הרב יוסף אליהו , ז' באב תשס"ו

נחלקו השו"ע והרמ"א אם חייבים לכבד הורים שאינם שומרי מצוות: "אפילו היה אביו רשע ובעל עברות - מכבדו ומתיירא ממנו". זוהי דעת ה'מחבר'. אך הרמ"א הוסיף: "ויש אומרים שאינו מחוייב לכבד אביו רשע" (יורה דעה, ר"מ, י"ח). סח בזה הרב אורי זוהר שליט"א:


בזרם התשובה שלנו נאלצנו לא-אחת לאמץ את פסק הרמ"א. כשהיו לחוזר בתשובה בעיות קשות עם הורה שהתנגד בתוקף לשינוי שעשה הבן
בזרם התשובה שלנו נאלצנו לא-אחת לאמץ את פסק הרמ"א. כשהיו לחוזר בתשובה בעיות קשות עם הורה שהתנגד בתוקף לשינוי שעשה הבן, כשהיו פוגעים בבן ומכבידים על חייו (כמו: סירוב עקשני לייחד לו פינה קטנה כשרה במטבח) סמכנו על הרמ"א ויעצנו שעדיף ניתוק מִוויכוחים מרים. בכך, הקלנו על חיי הבן או הבת. אך כיום לאחר עשרות שנים, אנו רואים את יתרונות הדרך שבה הלכו הספרדים. כמו שפסק שו"ע: שלמרות הכל יש לכבד הורים ולעשות הכל כדי לשמור על קשר כי הניתוק פתר בעיות בטווח הקצר, אך יצר בעיות שלא נצפו. למשל: לילדים שנולדו במרוצת השנים חסרים סבא וסבתא... והסבים גם הם - נפשם כמהה לנכדים שמדרך הטבע מקדימים לבוא מהבן הדתי. הנכד התמים והטהור משכיח את ויכוחי העבר. כעת, ההורים היו אפילו שמחים לסייע בבעיות הכלכליות וכדו' של המשפחה הצעירה, אלמלא הניתוק המכאיב ואם רק היה מעט קשר עם הכלה... עד כאן דברי אחד מגדולי העושים למען חינוך יהודי בדורנו.

במשנת-חייו של הרב שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל, יש למצוות כיבוד אב ואם משקל כבד ביותר. גם במקרים שההלכה מתירה שלא לשמוע בקול ההורים, היה הרב מפעיל את כל גאונותו ונסיונו בחיים כדי שהבן יעשה כרצון הוריו. ומעשה בנער שלמד ב"ישיבה לצעירים" של "מרכז הרב" ורצה לעבור ל'ישיבה קטנה' כדי ללמוד יותר תורה, אך ההורים רצו שהבן ימשיך ב"ישיבה לצעירים". כשהלכו לשאול בעצתו של ר' שלמה-זלמן, שב הרב ודיבר על לב הנער שיעשה כרצון הוריו. הוא ישב וחישב איתו שאם ינצל היטב את הזמן המוקדש ללימוד תורה בישיבתו הנוכחית, בשיעורים וב"סדרים", הרי שלרשותו שעות רבות מאוד ללימוד תורה.

בבן מתבגר קיים רצון טבעי לעצמאות, להיות "מחליט לבד". לרוב, קשה להפריד בין שאיפה זו לבין הטיעון הרעיוני שבפי הבן או הבת ("רוצה ללמוד ב...", "רוצה להתחתן עם..."). הרב בחכמתו בודד את הטיעון הרעיוני: אם אתה רוצה באמת לשנות ישיבה רק כדי ללמוד תורה, ודאי שקודם כל תנצל כל דקה של לימוד בישיבה הנוכחית.


לא רק אהבת איש ואישתו היא משל לאהבת ה' ועמו, אלא גם אהבת הורים לבנם. ה' אוהב אותנו גם באהבה המיוחדת של: "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים... רחם ארחמנו נאם ה'" (ירמיהו ל"א, י"ט).
בינות לטיעונים שבין הורים לבנם בנושאי הנישואין חבוי כוח נוסף: אהבת ההורים לבן. יש אם הרואה את המועמדת לאירוסין, מחייכת אליה, אך לבה מתחיל להרהר: "הבן המקסים שלי יהיה מעתה, יום ולילה, עם הצעירונת הזאת?! האם היא תדע להקשיב לרחשי-לבו, כמוני?!". ופיה, מעלה טיעונים שונים ומשונים. ולעיתים להיפך: ההורים מעירים את תשומת-לב הבת לבעיה אמיתית בבחור, אבל רגש העצמאות שלה אינו מניח לה להאזין.

לא רק אהבת איש ואישתו היא משל לאהבת ה' ועמו, אלא גם אהבת הורים לבנם. ה' אוהב אותנו גם באהבה המיוחדת של: "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים... רחם ארחמנו נאם ה'" (ירמיהו ל"א, י"ט).

פירוד בין איש מאשתו מפריד חס וחלילה בין ה' לעמו, וכך גם ניתוק שבין הורים לבנים.

הבה נעשה מאמץ משותף.