בייבי סיטר למפקד

ועכשיו יש שני ראשים לחזית.

תגיות: גוש קטיף
אורי אליצור , י"ט באב תשס"ו

במלחמה הלא מתוכננת והלא מוחלטת הזו, אפילו ההחלפה של אלוף הפיקוד נעשתה באותה דרך של כן, לא ואולי. האלוף אדם לא הוחלף, רק הצמידו לו מישהו שיהיה חונך או בייבי סיטר או משגיח כשרות, והוא יושב איתו בפיקוד, ספק מעליו ספק לימינו או בכלל מאחוריו. ועכשיו יש שני ראשים לחזית, לא ברור מי משניהם המפקד ומי הצל של המפקד, ואיזה דברים יפלו ויישברו בין שני הכיסאות, וכל זה כי לא יודעים להחליט. הפרשנים מסבירים כמובן שמצד אחד לא מרוצים מההישגים של אלוף הפיקוד, אבל מצד שני אודי אדם הוא אלוף בעל זכויות רבות, ולא רוצים לפגוע בו. וחוץ מזה לא נהוג להדיח מפקדים בכירים, ובוודאי לא בשעת מלחמה. זה עלול לערער לגמרי את המורל ואת תחושת הביטחון של הלוחמים.


אז בואו נתחיל מהסוף. ללוחמים נורא חשוב מי המ"פ שלהם (חלקם יודעים לזהות גם את המג"ד), ואם הציוד שהם מקבלים תקין והאוכל מספיק
אז בואו נתחיל מהסוף. ללוחמים נורא חשוב מי המ"פ שלהם (חלקם יודעים לזהות גם את המג"ד), ואם הציוד שהם מקבלים תקין והאוכל מספיק. השאלה אם מחליפים את אלוף הפיקוד מטרידה אותם כמו שלג של אוגוסט אשתקד. ואכן לא נהוג אצלנו להדיח מפקדים בכירים ובמיוחד לא באמצע מלחמה, אבל הגיע הזמן שיהיה נהוג ובמיוחד באמצע מלחמה. צ'רצ'יל החליף גנרלים וראשי חזית כמו גרביים, עד שמצא את המונטגומרים שהיו ההרכב המנצח, ועשה את זה באמצע המלחמה. אין דרך אחרת לשפר ביצועים של צבא.

חלוץ לא מבקיע

ובאשר לזכויות של האלוף אדם יש לומר שני דברים. ראשית אני חושב שהוא היה נפגע פחות אילו היו מדיחים אותו בלי קונצים ובלי חצאי החלטות. ושנית, במגילת זכויות האדם של האו"ם לא כתוב שכל בני האדם נולדו שווים, ולכן לכל אדם יש זכות יסוד טבעית להיות אלוף הפיקוד. צריך להיות שם האיש המתאים ביותר והמנוסה ביותר, ובמלחמה אין הרבה זמן לניסוי וטעייה. אם המפקד לא מביא תוצאות ומהר, צריך להחליף אותו ולא חשוב אם יש לו יותר זכויות או פחות זכויות ואיך זה ישפיע על הקריירה של מישהו. להיות אלוף הפיקוד זה לא פרס, ולא להיות אלוף הפיקוד זה לא עונש. יש המון אנשים מעולים שהם לא אלוף הפיקוד.

לא הייתי מקדיש לזה כל כך הרבה דיבור אילו היה מדובר רק בהערה לרמטכ"ל שהיה צריך יתר נחרצות כדי להחליף את אודי אדם. העניין הוא שיותר ויותר נראה שמדובר בהערה לעמיר פרץ שיצטרך מחר יתר נחרצות כדי להחליף את הרמטכ"ל. ולא אחרי ועדת החקירה, אלא באמצע המלחמה. הצעד הזה של כן ולא ואולי בהחלפת אלוף הפיקוד, מאפיין את כל מהלכי המלחמה של חלוץ. הוא לא ידע להחליט אם הוא נכנס או לא נכנס לעומק השטח, לכן הוא נכנס קצת ויצא קצת, וקצת הודיע שכבשנו את בינת ג'ביל ואחר כך קצת הסביר שבעצם זה להיפך. הצבא שבפיקודו מודיע וחוזר ומודיע, ומתפרץ לשידור כדי להזהיר שעל האזרחים בצפון להישאר במקלטים, ויד אחרת של אותו צבא מבצעת פעולה מנהלית של גיוס חיילים תחת כיפת השמיים בכפר גלעדי. ובעיקר, הצבא שבפיקודו לא היה מוכן למלחמה, לא קרא נכון את המפה, ולא השיג את המטרה הברורה מאוד שהוצבה לו: להפסיק את ירי הקטיושות.

האם ממשיכים איתו?


יהיו עוד אלף ויכוחים בין הדרג המדיני והצבאי מי אחראי להיסוסים ולהערכות המצב השגויות, מי בלם את מי ומי הטעה את מי
יהיו עוד אלף ויכוחים בין הדרג המדיני והצבאי מי אחראי להיסוסים ולהערכות המצב השגויות, מי בלם את מי ומי הטעה את מי. על השאלה הזו ברמה המשפטית אפשר להקים ועדת חקירה, וברמה התיאורטית אפשר לעשות דוקטורט. אבל ברמה המעשית, בהרכב אולמרט –פרץ-חלוץ, נדמה שאין ספק מי שתל במערכת את שתי ההערכות השגויות ביותר במלחמה הזו: אחת שחיל האוויר יוכל לשתק את רוב האש של החיזבאללה ולשבור את עיקר כוחו, והשנייה, אחרי שהתברר שהראשונה לא עובדת, שהצבא הסדיר לבדו יכול להתמודד עם איום החיזבאללה.

יש היום שאלה טקטית צבאית אחת שבה ברור לגמרי שכל האחריות היא על הדרג המדיני בלבד, ובמיוחד על כתפי אהוד אולמרט ועמיר פרץ: האם ממשיכים את הדרך עם דן חלוץ בראש הצבא, למרות אחריותו לכשלים ולשגיאות עד עכשיו, או מחליפים רמטכ"ל. המאמץ המלחמתי העיקרי מתחיל ככל הנראה עכשיו, עכשיו מתחילים ההיקפים הגדולים, המהלכים שבהם שגיאות עלולות לעלות מחיר כבד שבעתיים בחיי אדם ובמונחי הרתעה, ויכולות להשפיע על חיינו בעשר או עשרים השנים הבאות, ועל עוד כמה שאלות חשובות כמו למשל: מתי תפרוץ המלחמה הבאה. בסוף השבוע יצטרך הדרג המדיני להחליט בקשר לחלוץ, את מה שחלוץ היה צריך להחליט בתחילת השבוע בקשר לאלוף אדם.

ההחלטה קשה, וגם התחמקות מלחשוב על השאלה היא הכרעה שהמכריע בה נושא באחריות. רק שלא יבחרו באופציית השפנים של כן ולא.