חומרת הויתור על ארץ ישראל

המלחמה בצפון באה כעונש על הויתור על א"י.

נפתלי צבי , כ' באב תשס"ו

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ברצוני לצטט כמה מקורות על חשיבות ארץ ישראל, על חומרת הויתור עליה או על חלקים ממנה.

הרשב"ם בפירושו לתורה בבראשית כ"ב פסוק א' כותב:

"אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולניניו ולנכדיו של אברהם ושל אבימלך, נתן לו שבע כבשות הצאן. וחרה אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל. וגם ביהושע מטילים על ערי חמשת סרני פלישתים גורל בכלל גבול ישראל.


קל וחומר בויתור מרצון על חלקים מארץ ישראל ונישול יהודים מבתיהם והעברתם לערבים מה גדול החטא. וכמובן, שגם העונש גדול על כך
והקב"ה צווה עליהם 'לא תחיו כל נשמה'. לכן 'והאלוקים ניסה את אברהם', קינתרו וצערו כדכתיב 'הנסה דבר אליך תלאה' (איוב ד', ב'). כלומר: נתגאית בבן שנתתי לך לכרות בינו ובין בניהם, ועתה 'לך והעלהו לעולה' ונראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחר כך במדרש של שמואל: 'ויהי ארון ד' בארץ פלישתים שבעה חודשים'. כתב 'את שבע כבשות הצאן תקח מידי', אמר לו הקב"ה: אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחים אותן. דבר אחר: חייך שבניו הורגין שבע צדיקים מבניך וכו'.  דבר אחר: חייך שבניו מחריבים שבע משכנות וכו' ".
 
רואים אנו מכאן שאברהם ויתר לאבימלך על מלכותו בארץ פלישתים ולא נתן מיוזמתו, אלא רק הסכים. מה גדול העונש שנענש אברהם אבינו. קל וחומר בויתור מרצון על חלקים מארץ ישראל ונישול יהודים מבתיהם והעברתם לערבים מה גדול החטא. וכמובן, שגם העונש גדול על כך.

בחטא המרגלים (במדבר פרקים י"ג-י"ד) שנגזר על עם ישראל במדבר:"ככל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה".

ושם בפרק י"ד בפסוקים מ'-מ"ה:"וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמור: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ד', כי חטאנו. ויאמר משה : למה זה אתם עוברים את פי ד' והיא לא תצלח, אל תעלו כי אין ד' בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויביכם וכו'"."וירד עמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכתום עד החורמה". בספר דברים פרק א' פסוקים מ"ד-מ"ה נאמר בצורה חריפה יותר:"ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה, ותשבו ותבכו לפני ד' ולא שמע ד' בקולכם ולא האזין אליכם".

מוכח מכאן עד כמה חמור האיסור של זלזול בארץ ישראל, וזאת עוד לפני שהגיעו לארץ ישראל.

על אחת כמה וכמה חמור הדבר להוציא יהודים מבתיהם ולנשלם בארץ ישראל מאדמתם. עד כדי כך שד' אינו מוכן אפילו לשמוע לתפילתם. "כפי שנאמר באיכה א':"שתם תפילתם" -- ד' לא קיבל תפילתם.

שנה שעברה הייתה שנה איומה בהתנהגותה של הממשלה ומנהיגי העם, כולל את כל המנהיגים בעם מקצה ועד קצה. כולם היו שותפים למעשה הפשע בנישול כעשרת אלפים יהודים צדיקים, יראים ושלימים, מדקדקים בקלה כבחמורה שנישלו אותם מאדמתם בגלל אינטרסים אישיים של ראש הממשלה ופמלייתו, ללא כל סיבה ביטחונית. כאבם היה איום ונורא וצעקתם ושוועתם הגיעו עד לשמים, וכל  המנהיגים מכל שכבות העם אטמו אוזניהם מלשמוע את שוועתם ואת זעקתם. הזעקה שהייתה כאן
רבתה וחטאתם כבדה מאד כפי שנאמר בסדום: אמר ד':"ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו –כלה! ואם לא-אדעה" (בראשית י"ח ,כ'-כ"א).


כאשר החל האויב, החיזבאללה, בהתקפה שלו נגד ישראל, היה ברור לכל מי שעיניהם פקוחות שהנה מתחיל העונש העצוב והעגום מן השמים על כל מה שהתחולל אשתקד
כאשר החל האויב, החיזבאללה, בהתקפה שלו נגד ישראל, היה ברור לכל מי שעיניהם פקוחות שהנה מתחיל העונש העצוב והעגום מן השמים על כל מה שהתחולל אשתקד. וכל הרואים ומסתכלים בעין פקוחה הבינו שכאן לא יוכל להיות ניצחון לישראל, אלא רק תבוסה ומפלה קשה. "כי אין ד' בקרבם".

ואפילו התפילות לא התקבלו. בהסתכלות זאת היה מקום לחשוב על הפסקה מיידית של המלחמה כי האויב יכם ויכתם עד חורמה. ומה עוד כאשר ראש הממשלה מצהיר שמטרתו במלחמה זאת לנצח כדי שיצליח בביצוע משימתו בנישול היהודים מיהודה ושומרון.

כעת ברור לכל יהודי ירא שמים המאמין בהנהגת העולם ע"י בורא עולם ומאמין בשכר ועונש שאכן לתוצאה הזאת נגיע, וזוהי סופה של מלחמה זאת.

וכמו שמשה צעק אל העם: "אל תעלו כי אין ד' בקרבכם", כך היו צריכים לצעוק אותם הרבנים שעברו את הטראומה בעצמם או אצל משפחתם וקרוביהם, של ההתנתקות והנישול, שהנה כאן בא העונש על כל העבר ואין מקום להתגייס למלחמה.

ומה חושבים הרבנים הצעירים, וכי ד' יצליח את דרכו של הרשע המושחת במעשה הרשע? וכי מצפים ומתפללים להצלחת מזימתו שד' ישמע לתפילתם להצלחת דרכו? ועל זה נאמר בישעיהו "תופשי התורה לא ידעוני".
 
הננו מקווים ומתפללים ש"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".