ועדת חקירה שורשית

השאלה העיקרית בשאלת התרבות היא מה המטרה?

הרב מנחם מן , כ"ו באב תשס"ו

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כעת כולם יבינו?!

איך הגענו למצב כזה? שאלה זו נשאלת באלפי צורות שונות לאחר המלחמה בלבנון. רוב הציבור הישראלי מבין שצריך לחקור זאת היטב, כי בנפשנו הוא. חלק מאיתנו מקווים שחקירה זו תביא למסקנה פשוטה שנסיגות אינן טובות לביטחון ישראל. איומי הטילים שהפכו למוחשיים יהיו הבלם הטוב ביותר ל"תכנית ההתכנסות" ואלה הדומות לה. תקווה זו מבוססת על הנחה שתפישה מדינית ביטחונית שגויה היא שורש הטעות. לאור זאת, ברגע שיגיעו למסקנה שנסיגה מביאה טרור הרי שהבעיה נפתרה. נראה שהדברים מורכבים הרבה יותר. צריך לחקור היטב את שורש הכישלון כדי לקוות שהדברים יתוקנו באופן יסודי. השורש מונח עמוק בתוך התרבות הישראלית.

חקירה של תרבות


אחת משאלות המפתח היא מה המנדט של ועדת החקירה שצריכה לקום. ועדה שתחקור רק את הדרג הצבאי והמדיני בשנים האחרונות יכולה לגעת רק בקצה הקרחון
אחת משאלות המפתח היא מה המנדט של ועדת החקירה שצריכה לקום. ועדה שתחקור רק את הדרג הצבאי והמדיני בשנים האחרונות יכולה לגעת רק בקצה הקרחון. היא אומנם דבר חיוני, אבל לא תגרום לשינויים עמוקים. גם אם הועדה תחקור את עצם הנחות היסוד של הדרגים המחליטים, על הסכסוך במזרח התיכון ועל דרכי הפתרון שלו, לא מכאן תבוא התשועה.
 
קשה לנתק את ההחלטות של הדרגים הבכירים בצבא ובממשלה, מיסודות תרבותיים שמושרשים עמוק בחברה הישראלית. כמה דוגמאות: תרבות שסיפוק מיידי ומהיר של צרכים והנאות תופס בה מקום מרכזי, מביאה את מי שעוסק במדיניות למצוא פתרון מהיר ועכשווי לבעיות בטחון. קשה לסבול קשיים בהווה ואת המחיר שדרוש להתמודדות עמם. בתרבות כזאת ממשכנים את העתיד לצורך ההווה. מעדיפים לעצום עין מול התבצרות החיזבאללה תמורת שקט עכשווי. תרבות שבנויה על ברק חיצוני שאין בו מן האמת סופה שמרמה את עצמה, וחיה באשליות של מזרח תיכון חדש. היה נוח ליצור מציאות דמיונית על ידי מילים, לשכנע את עצמנו למשל שה"התנתקות באה מעמדה של כוח'', ולהתעלם מהמציאות שמראה דבר אחר.

דבר זה הינו אפשרי בחברה שבה המציאות מושתתת על כוח המדמה ולא על הכוח השכלי, על חיפוש הנוחות ולא על חיפוש האמת. חברה שהפכה את השקט התעשייתי ל''דת'' מהססת לצאת למלחמה, והיסוסיה גובים קורבנות כבדים. חברה שמעמידה את הצלחת הפרט בראש מעייניה, חברה שבה המיצוי האישי הינו הדבר שאליו צריך לשאוף, סופה שזה גם מה שמנחה את נבחריה. לא פלא שמינוי התפקידים הבכירים מתנהל על פי שיקולים פרטיים של פוליטיקה וחברות, ולא על פי שיקולים ענייניים. ואפשר שגם החלטות ביצועיות נמדדות גם על פי שיקולים פרטיים. אם לא יהיה שינוי יסודי הרי שקטן הסיכוי שיהיה שינוי משמעותי בתוצאות. ולכן למשל כאשר חברה זו הבינה שאין עם מי לדבר במישור המדיני זה לא הוביל למלחמה בטרור, אלא להתנתקות. צריך להרחיב את מושא החקירה לתרבות שיצרה צורת חשיבה שהובילה למחדלים רבים.

מהי מטרת העל

השאלה העיקרית בשאלת התרבות היא מה המטרה? מה אנו רוצים כאן במדינת ישראל? השאלה שדחינו אותה לפני מאה שנה צפה ועולה וטוב שכך. השאלה העיקרית היא האם מטרת המדינה היא "מקלט בטוח" לעם היהודי או מדינה שנועדה לחיות חיים שבמרכזם התורה והמקדש? ''מקלט בטוח'' פירושו שמטרת המדינה היא להגן על קיומו הפיזי של כל פרט ושל העם. מטרה זו מעמידה את הפרט במרכז. העמדת החיים הפיזיים של הפרט במרכז, גוררת העמדת צרכיו והנאותיו במרכז ומכאן הדרך קצרה לחולאים רבים של החברה. מתוך אותה תפיסת עולם נתנו לבית המשפט להעמיד את זכויות הפרט מעל הכל, ובשם זה לסכן את המדינה כולה. העמדת התורה במרכז החיים יוצרת תרבות אחרת לגמרי. העמדת החזון במרכז החיים יוצרת חיים של חיפוש אחר האמת, של אידיאלים ואומץ, של הקרבה וגבורה. צריך להתנער מצורת החשיבה של התקשורת, ממה שהיא רואה במציאות, ומצורת הניתוח שלה. שמיעה מרובה גורמת לנו לא לשאול את השאלות האמיתיות.

תרדמה ויקיצה

אויבינו זיהו את ההירדמות שלנו וזה מה שנתן להם את האומץ להילחם בנו. נאסראללה דיבר על חברה נהנתנית, וזו הסיבה שהוא חשב שלא נצליח לעמוד מולו. מה שהוא לא ידע שזו רק הירדמות.

הרב קוק אומר שבמהלך הגאולה יש זמנים שבהם יש כעין תרדמה שנראה כאילו הכל מת, עד אשר יקיץ הקץ. בתוך האומה פנימה יש כוחות אדירים ונפלאים, אלא שהירדמותם גרמה שכוחות פרטיים ישתלטו על המחשבות וההרגשות של העם. לגבי נושא אחר אומר הרב קוק (אגרות חלק ג', עמוד נ"ב): ''ולעת אשר לא יוכל העולם נשוא את התרדמה הזחלנית, באה מהומת המלחמה, ולעומת זאת יתעורר רוח הלוחם בנפש הפנימית של כנסת ישראל''. יש לקב''ה דרכים שונות כדי להעיר את כל הכוחות החיוביים שטמונים בנו. אחת מהם היא מלחמה. במלחמה זו היו הרבה כשלים של דרגים בכירים אולם מצד שני הייתה רוח איתנה של גבורה אצל הלוחמים והעורף. מסירות הנפש של הלוחמים יש לה ערך בפני עצמו שמרומם את העם. הנחישות שהפגין העורף נבעה מכוחות עלומים. האחווה והערבות ההדדית שהתגלתה אצל כל מי שעזר לתושבי הצפון הציפה את האחדות הפנימית. ההכרח הוליד דברים רבים.
 
בעל מלחמות מצמיח ישועות


אמרנו לה: כאן בנצרים זו מלחמה על ירושלים, הכל מכלול אחד. ירושלים עיר הבירה נותנת משמעות למלחמה על כל חלק שבה
בתחילת דרכנו בנצרים הגיעה לדבר עימנו שרה בממשלת רבין, להבין מדוע אנו מתעקשים להישאר שם. היא הציגה את תפישת עולמה שהכל זה סכסוך על קרקע, וחבל להתעקש. על השאלה מה יהיה כשילחמו על ירושלים? היא ענתה: ירושלים זה משהו אחר. אמרנו לה: כאן בנצרים זו מלחמה על ירושלים, הכל מכלול אחד. ירושלים עיר הבירה נותנת משמעות למלחמה על כל חלק שבה. כעת גם אויבנו מלמדים אותנו שהמלחמה היא מלחמה עקרונית דתית ותרבותית ולא סכסוך גבולות.

גם אנו צריכים לברר זאת לעצמנו. הבירור של המהלכים הצבאיים והמדיניים לבד לא מספיק. גם אם רבים יגיעו למסקנה שצריך היה לצאת מיד למלחמה מיד ולא להרפות עד שנשיג את יעדינו, עדיין זו רק חצי מלאכה. אם כל המטרה היא לתת לתושבי הצפון בטחון הרי שבסופו של דבר המטרה היא "מקלט בטוח". אין ספק שזו מטרה נכבדה אולם חשוב מה עומד מאחוריה. בשם הביטחון האישי גירשו אותנו מגוש קטיף. צריך לדבר במושגים יותר נעלים על משמעותה של המדינה ומשמעות מלחמותיה. הבריאות שהעם הפגין היא סימן טוב לכוחות פנימיים שמציצים בין החרכים.

הקב''ה ש''מצמיח ישועות'' הוא גם ''בעל מלחמות''. תפקידנו הוא לצפות לישועות שמסתתרות בתוך המלחמות, לחשוף אותן ולגלות את דבר ה' שמופיע אלינו מתוך הקץ.