הרבה דברים קרו מאז המלחמה בלבנון, אבל דבר אחד עדיין לא השתנה במדינתנו: הרדיפה המשפטית נגד יהודים שכל "פשעם" הוא היותם נאמני ארץ ישראל ורצונם להגן על עצמם מפני התקפות של ערבים.





בתאריך 21.2.04 התקרבו רועים ערבים פעם נוספת לישוב מעלה רחבעם, למקום שאינו מקום מרעה רגיל. רבש"ץ שדה בר, ברוך פלדבאום, ניגש לסלק אותם, אך ללא הצלחה

אנו מבקשים מכולם לקרוא את הסיפור הקפקאי המצורף למטה של דני ואיציק חלמיש, שני אחים הגרים במעלה רחבעם (ישוב בגוש עציון, של כשלושים תושבים, לא רחוק מתקוע).



דני ואיציק הם חברים יקרים שלנו, ואנו נעשה את הכל כדי לנסות ולוודא שהם לא ילכו לכלא.



דני ואיציק הם שניים מתוך חמישה אחים למשפחת חלמיש. ההורים הם ממייסדי עופרה וגרים שם עד היום. הם גידלו חמישה בנים נהדרים, כולם יהודים גאים. ארבעה בנים החליטו ללכת בעקבות ההורים, ולהקים גם כן ישוב בארץ ישראל. יחד עם חברים אחרים הקימו את מעלה רחבעם לפני כארבע שנים.



איציק הוא בן 27, עובד בבניית בתים ובנגרות. את איציק הכרנו בגוש קטיף, שם בילה איתנו בחודשים האחרונים בכפר ים. מאז נשארנו בקשר הדוק עם איציק ועם משפחתו הנפלאה. אחיו דני הוא בן 36, נשוי ללימור ולהם תינוקת בת שנה ושמה נעמה.



אם לא נתערב, שני יהודים יקרים אלה עלולים ללכת לכלא, מורשעים בדבר שלא עשו. עלינו לעזור להם לגייס את הכספים הנדרשים עבור ערעור. אנא עזרו להם :



1) נא קחו את הדקותיים לקרוא את הסיפור המצורף למטה.



2) הפיצו את הסיפור לחברים ולרשימות תפוצה נוספים.



3) עיזרו להם כספית. לפרטים לאן לשלוח המחאות, נא ראו בסוף התקציר המשפטי.



בברכת העם והארץ,

נדיה מטר, רות מטר ואניטה פינקלשטיין.

ארגון "נשים בירוק".








רקע



באזור גוש עציון היו מספר תקיפות של יהודים בידי או בסיוע של רועי צאן ערבים: דוב דריבן נרצח בידי רועים ערבים, שני הילדים, קובי מנדל ויוסי אשרן, נרצחו במערת חריטון בידי רועים ערבים. לפני הפיגוע הרצחני בישוב כרמי צור ריגלו רועים ערבים על הישוב במשך 30 יום, ובנו דגם של הישוב על משטח חול בכרם סמוך לישוב. כחודשיים לפני כתיבת שורות אלו דקרו רועים ערבים זוג יהודים ליד מעין סמוך לישוב בת עין. הצבא רואה ברועים איום, דבר המתבטא בתדריכים שניתנים לשומרים ובכך שהצבא מסלק רועים ערבים מקרבת ישובים. בתחילת שנת 2004 התחילו רועים ערבים להתקרב לאזור מעלה רחבעם – שדה בר. הצבא בשיתוף עם רכז בטחון ('רבש"ץ') שדה בר סילקו אותם מספר פעמים.



התקרית



התביעה טענה שהצבא אינו מכיר ברועים כאיום, אע"פ שעדת התביעה ממפקדת החטיבה האזורית העידה את ההיפך

בתאריך 21.2.04 התקרבו רועים ערבים פעם נוספת לישוב מעלה רחבעם, למקום שאינו מקום מרעה רגיל. רבש"ץ שדה בר, ברוך פלדבאום, ניגש לסלק אותם, אך ללא הצלחה. פלדבאום ביקש סיוע במעלה רחבעם. אנשי כיתת הכוננות של מעלה רחבעם, דני ואיציק חלמיש, הצטרפו אליו ונסעו עימו למקום, אליו הגיעו ערבים נוספים. הערבים סירבו לעזוב את המקום. עוד ועוד ערבים הגיעו למקום, כאשר רמת העוינות של הערבים גברה והלכה ככל שמספרם עלה. כאשר היו כ-20 ערבים בצמוד ליהודים וערבים נוספים התקרבו, איימו הערבים הקרובים על היהודים באבנים ובמקלות, והחלו להקיף את דני ואיציק.



ברוך עמד מספר עשרות מטרים לאחור. בשלב זה ירה איציק יריית הרתעה אחת באוויר מאקדח, ללא השפעה כלשהי על המצב. ברוך פלדבאום ירה מספר יריות לעבר הקרקע, וכך איפשר לדני ואיציק לסגת לאחור. היהודים נסוגו ונסעו מן המקום. ערבי אחד נשרט מנתזי אבנים ("ריקושטים"). הערבים פנו למשטרה והתלוננו על תקיפה.



הטיפול בתלונה



משטרת ישראל עצרה את ברוך, דני ואיציק. הם נחקרו במשך שלושה ימים בשיטות שונות שכללו שקרים, איומים והאשמות שווא (השוטרים ניסו להאשים אותם ברצח של ערבי שהיה באזור תקוע הערבית). היהודים טענו כי הערבים הם אלו שהתקיפו אותם, אך המשטרה התעלמה מטענה זו וסירבה לבדוק אותה. המשטרה לקחה את כלי נשקם של היהודים בטענה שהיא צריכה לבדוק אותם. הנשק נלקח ולא הוחזר, אך גם לא נבדק. ליד היומנאי במשטרת עציון תלויה הוראה מטעם המטה הכללי האומרת כי אנשי הגבעות הם גורם בעייתי וכי אחת ממטרות המשטרה לשנת 2004 היא להגיש 20 כתבי אישום נגדם. בשעת החקירה אמר החוקר הראשי לברוך כי בכוונת המשטרה להגיש כתב אישום נגד היהודים ללא קשר לתוצאת החקירה. היהודים הואשמו בתקיפה ובפציעה בנסיבות מחמירות, וכן במעשי פזיזות ורשלנות. הערבים לא נקראו לחקירה או אפילו לבירור, והמשטרה הודתה בבית המשפט כי אין היא עומדת לחקור את הערבים כלל.



שיטת המשפט



לפי שיטת המשפט העברי הכתובה בתנ"ך, תפקיד השופט הוא לחקור ולדרוש ולמצוא את האמת. מדינת ישראל אינה משתמשת במשפט העברי, אלא במערכת משפט שמבוססת על שיטת היריבות. בשיטה זו התביעה מתקיפה והנאשם מתגונן. השופט אינו מתערב בדיון, אלא פוסק רק על סמך מה שהובא לפניו. שיטה זו לקוחה מאירופה ומבוססת על העיקרון של קרב אבירים (כל צד שוכר אביר שילחם למענו, והשופט קובע מי מהאבירים ניצח). בשיטה זו דעתו האישית של השופט יכולה להכריע את תוצאת המשפט. באנגליה ובארצות הברית מאזנים את השיטה באמצעות חבר מושבעים – קבוצת אנשים רגילים (לא משפטנים) שתפקידם לקבוע אם הנאשם אשם או לא. דרך זו מונעת הרשעות או זיכויים שהאדם הרגיל חושב שאינם סבירים. במדינת ישראל אין חבר מושבעים והשופט מכריע כראות עיניו. במדינת ישראל נבחרים השופטים על ידי שופטים אחרים, ואי אפשר לפטר אותם. על שופט מבוגר שאינו מצפה לקידום אין למעשה שום סוג של ביקורת.



המשפט



התביעה טענה שהיהודים באו למקום בכוונה לפגוע בערבים, ושהערבים רעו את צאנם בתמימות. התביעה טענה שהצבא אינו מכיר ברועים כאיום, אע"פ שעדת התביעה ממפקדת החטיבה האזורית העידה את ההיפך. ארבעה ערבים העידו מטעם התביעה עדויות סותרות בכל המובנים: סותרות את הודעותיהם במשטרה ביום האירוע, וסותרות איש את רעהו בפרטים חשובים. כגון: מי ירה, והאם היריות היו לפני או אחרי הוויכוחים בין היהודים לערבים.



הערבים העידו, והתביעה טענה כי היה ילד ערבי בן 4 שנפגע בראשו מן היריות. החובש הצבאי שהיה עם החיילים שנפגשו עם המתלוננים הערבים העיד כי הראו לו ילד ערבי בן 8 ללא פציעות. ההגנה טענה כי היה זה מתפקידו של הרבש"ץ לדאוג לביטחון התושבים ולסלק את הערבים מקרבת אזורי מגורים, וכי דני ואיציק פעלו תחת פיקודו של הרבש"ץ וגם אם חרג ברוך מסמכותו, עדיין היו צריכים לציית לו. ההגנה טענה כי הערבים היו התוקפים, והיהודים פעלו מתוך הגנה עצמית.



הכרעת הדין



הנאשמים הורשעו בכל הסעיפים. כל טענותיהם נדחו. ההרשעה נשענה על שני יסודות: ראשית קבע השופט (אמנון כהן-נשיא בית משפט השלום ושופט בבית משפט מחוזי) כי עדות הערבים אמינה לעומת עדות היהודים שאינה אמינה, וזאת משום שהערבים העידו ללא סתירות אך היהודים סתרו את עצמם. השופט לא ציין היכן היו הסתירות בעדויות היהודים, והתעלם מסתירות בולטות בעדויות הערבים, כולל כאלו שהוצגו על ידי ההגנה בפירוש. שנית קבע השופט כי המצב שהיהודים הוקפו על ידי עשרות ערבים המחזיקים באבנים ובמקלות וערבים נוספים התקרבו, אינו מסוכן ואין סיבה לחשוב שהוא מסוכן. השופט התעלם מטענות ההגנה שהוזכרו כאן ומטענות נוספות. כמו כן יש לציין כי בשעת הדיונים על הארכת מעצר, עוד לפני שהיהודים טענו טענה כלשהי, נבדק חומר הראיות על ידי שופט השלום שמעוני והשופט המחוזי רביד. שניהם כתבו כי הראיות מראות כי את טענת ההגנה העצמית אין לדחות כלאחר יד.



על הרבש"ץ ברוך נגזר עונש של שנה מאסר בפועל שהופחת לאחר שני ערעורים לשישה חודשי מאסר בפועל. לדני ואיציק צפוי עונש דומה. מקרה זה אינו חריג, כך מתנהלים משפטים כנגד מתנחלים, כשיטה. לפני כעשר שנים דרס מחבל ערבי טרמפיסטים בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. המחבל נורה על ידי מספר אנשים שהיו במקום ונהרג. המשטרה עצרה את אחד היורים והחרימה את נשקו, ופרסמה הודעה לעיתונות שבה נאמר שבחקירה התברר שמדובר בתאונת דרכים ולא בפיגוע. באותו יום הודיעו ארגוני המחבלים הערבים כי היה זה פיגוע, והמשטרה נאלצה לחזור מהודעתה. היורה קיבל צל"ש מהצבא, אך המשטרה סירבה להחזיר את נשקו.



דני ואיציק היו חלק מכיתת הכוננות של מעלה רחבעם, אך כעת הם משוללי נשק. ההגנה על הישוב נפגעה באופן משמעותי כתוצאה מתקרית זו. אין זה המקרה היחיד שבו פוגעת המשטרה בביטחון מתנחלים.





דני ואיציק היו חלק מכיתת הכוננות של מעלה רחבעם, אך כעת הם משוללי נשק. ההגנה על הישוב נפגעה באופן משמעותי כתוצאה מתקרית זו

דני ואיציק חלמיש יערערו על הכרעת הדין. הערעור עולה כסף רב (עשרת אלפים דולר-שהם עשרות אלפי שקלים). אפשר לשלוח תרומות לפי הכתובת:



המחאות יש לכתוב לטובת "עמותת חננו" ('Honenu') ולשלוח למשפחת חלמיש, עפרה, מיקוד 90627.



נא לא לשכוח להוסיף במעטפה פתק עליו כתוב: עבור קרן "איציק ודני חלמיש".



עמותת חננו www.honenu.org.il מגישה סיוע משפטי למאות יהודים שנלחמים על ארץ ישראל. התרומות לארגון "חננו" מוכרות לצורכי מס בישראל (מספר עמותה 580386571, מוכרת למס לפי סעיף 46ב) ובארה"ב (Tax ID: 30-0198003). "חננו" תעביר את הכסף לטובת דני ואיציק ללא עמלות. אם ישאר עודף, הוא יועבר לעמותה.



(מספר הטלפון של "חוננו": 1599-50-40-20 ללחוץ 0 בנתב שיחות).