פרי הנעורים

כדי שההשתדלות שלך תישא פרי, צריך קודם שמשהו ישתנה.

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ב באלול תשס"ו

ושוב שיחת טלפון די עצובה:

"שלום. מדבר דוד מאור עקיבא. מישהו מסר לי שאתם עוסקים בשידוכים. יש לי שתי אחיות מקסימות וצנועות, גרות עם ההורים, בגילאי 33, ו29. אני באמת מתקשה להבין, איך קרה שהן לא התחתנו עד היום. אני נשוי, עסוק בעניינים שלי ופתאום "גיליתי" שהזמן לא רק רץ, אלא דוהר. השבת הייתי אצל ההורים, וחזרתי ממש עם לב שבור. תאמין לי שזו אינה מליצה. פשוט לא יכולתי לראות אותן עם העצב בעיניים. איך לא הבחנתי בכך עד היום?! נדמה לי שעד לא מזמן הן היו נראות הרבה יותר טוב. בכל אופן חזרתי הביתה עם החלטה נחרצת: אני עוזב את כל העיסוקים שלי אחרי העבודה, ומתרכז אך רק בעניין הזה. זוהי כרגע משימת החיים שלי. הודעתי בעבודה שאני מתפטר מוועד העובדים, ואשתי היקרה יושבת איתי ערב ערב להתקשר לאן שרק אפשר, להסיע אותן להיפגש עם שדכניות, וכו'".


פתחתי ועניתי בצד החיובי שראשית, אני מברך אותו מעומק ליבי על האיכפתיות הקיצונית, ויהי רצון שירבו כמותו בישראל. הקב"ה ודאי ישיב לו כפל-כפליים
פתחתי ועניתי בצד החיובי שראשית, אני מברך אותו מעומק ליבי על האיכפתיות הקיצונית, ויהי רצון שירבו כמותו בישראל. הקב"ה ודאי ישיב לו כפל-כפליים, אפילו אם השידוך יבוא בסופו של דבר ממקור אחר. אמרתי לו שהתרגשתי מדבריו הנמרצים ושאני מבקש רשות לפרסם זאת. אם יהיו עוד כמה שיבינו בזכותו שבלי נישואין אין חיים, יהיה זה לזכות אחיותיו.

והמשכתי בצד הפחות החיובי שאשתי ואני מוכנים בשמחה לפגוש את אחיותיו, כפי שביקש, כי יש לעשות כל מאמץ בנושא הגורלי הזה. אך מכיוון שמדובר בנסיעה ארוכה עד לירושלים, מהניסיון שהצטבר, איני רוצה להשלות אותו לשווא... היה קשה מאוד להסביר לו מדוע:

א. הבנות הללו נפגשו כבר עם עשרות, והתאכזבו עשרות פעמים. אין גם ספק שמכמה קשרים הן יצאו עם לב מוכה ופצוע לתקופה לא קצרה. לכן, היום הן יותר "זהירוֹת" שפירושו: סגורות, מופנמות ומתבצרות בעמדה שלהן שהולכת ומתגבשת (אפשר גם לומר: מתקשה) מיום ליום ולו לצורך "הגנה-עצמית", כדי שלא להתאכזב שוב מאותם "גברים בעייתיים" (אל תשכח, שבגילאים השייכים להן היום, נשארו בעיקר ה"בעייתיים").

ב. הניסיון מורה שמי שנפגש כבר עם עשרות ולא התחתן עד גיל 26-27, סיכוייו להתחתן ללא סיוע ועצה מאחרים די קלושים.

וכיוון שאחיותיו הן, כפי שהגדיר, "חכמות ונאות" הרי שכבר הוכח שנתון זה רק מגדיל את הבעיה. אדם חכם אינו מבין מה פתאום הוא צריך שמישהו ייעץ לו בנושא כל-כך פשוט ובסיסי של החיים. הוא מכיר מוכשרים הרבה פחות ממנו שהצליחו להתחתן בקלות רבה כשהיו "צעירים וקלי-דעת", חסרי-השכלה וגב כלכלי. וכיצד יתכן אפוא שהוא המשכיל, הנאה, בעל המשרה המכובדת והקבועה שמכריע בכל יום בנושאים כבדי-משקל יצטרך שמישהו ייעץ לו איך להתחתן?!

אינני נביא, אמרתי לדוד, אבל רק למשל: נכון שאחותך בת ה33 אינה מוכנה להיפגש עם גרוש? הוא אישר שצדקתי. ובכן, לעיתים "חכם עדיף מנביא", ו"אין חכם כבעל ניסיון". בערך בעוד ארבע שנים היא תסכים לדבר על כך. אבל היא אינה מסוגלת להבין היום שגם גרוש (37) עם ילדים ישא בחורה בת 28, ומדוע שיתחתן עם מתבגרת בגילו? האם היא מוכנה להקשיב (לא רק 'לשמוע') לסיפורים אמיתיים על רבים שהתחתנו עם גרוש או גרושה והקימו בית מאושר לתפארת? גם אם ניקח אותה לביקור בבית כזה והמשפחה תקדיש לה מזמנה ותספר, אחותך לא תזוז מעמדתה בקלות.

מניסיון של שיחות רבות עם רווקים בוגרים, נראה לצערי, שאין די בהתעוררות הנוכחית שלך למען אחיותיך. הזמן פעל כבר לרעתנו... היום הן חכמות, בוגרות (וחשדניות?) מכדי לשמוע עצות מאחרים. הן עדינות מכדי "לחטט" בחיים הטובים של רוב הזוגות הדתיים שסביבם ולעומת זאת, הן מכירות היטב יותר מחמישה סיפורים על זוגיות שנכשלה כרווקות, גם היה להן פנאי "להתעדכן" בכל הרכילויות שסביב אותם סיפורים, והן די מפוחדות.

כדי שההשתדלות שלך תישא פרי, צריך קודם שמשהו ישתנה אצלן בתפיסה על הנישואין. כי הבעיה אינה רק שבכך שהן לא מוכנות להיפגש עם גרוש. גם אם נכיר להן רווק הן תראנה מיד בחוכמתן את "הבעיה" שבו. והן תהיינה די צודקות:

א. לאיזה רווק דתי בשנות ה30 אין איזו "בעיה"? אחרת, הוא כבר היה נשוי מזמן.

ב. עם יד על הלב. אצל מי לא תגלה בגיל 30+ איזו "בעיה" שכבר אין לו כוח להסתיר אותה? אחד הוא "קשה" מדי, האחר "רך" מדי, השלישי קמצן, הרביעי קצת עצלן והחמישי "היפר". במילים אחרות: קרוב לוודאי שרובנו-ככולנו לא היינו מתחתנים אם היינו מכירים את בן-זוגנו כפי שאנו מכירים אותו היום. לא שחלילה וחס יש בו משהו שאי-אפשר לחיות איתו (הרי גם לנו יש איזה "בורג" שצריך מעט חיזוק), אבל בהחלט היינו בודקים "רק את ההצעה הבאה" לפני שנחליט סופית. וזה בדיוק מה שהאחיות שלך עושות בשנים האחרונות.

אכן: יש משהו מאוד חיובי, כמעט קריטי, בתמימות, באי-המודעות לסיכונים ובקיצור: בקלות-הדעת של הנעורים המובילה אל החופה. את "הפרי העונתי" הזה אין כבר לאחיותיך הנפלאות, ולכן הן מתקשות להתחתן. כעת, אין להן ברירה. הן רק יכולות לקנות את "הויטמינים" של הפרי הזה אצל הרוקח החכם.

לפי נוסחת "סוד הנישואין" הכל מצוי כבר ב"זוגיות העליונה":

"זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך..." (ירמיהו ב', ב'). "נער" מופיע רבות בתנ"ך, במשמעות של קלות-דעת: "והוא נער את בני בלהה" - "שעושה מעשי נערות" (שם ל"ז, ב' ורש"י). נעורים מתאפיינים בחוסר יציבות, בעליות ומורדות ("וינער ה' את מצרים בתוך הים" - "כאדם שמנער את הקדרה והופך העליון למטה והתחתון למעלה" - שמות י"ד, כ"ז ורש"י).  על-פי זה פירשו חסידים את "חסד נעוריך" כך: ה' זוכר לישראל את ה"חסד" שהלכו אחריו אל המדבר השמם למרות שהדבר נבע בעצם מִפזיזות "נעוריך"... מהיותך "עם פזיז" שאומר "נעשה" לפני "נשמע" (שבת פ"ח). כהתלהבות של נערה בת 17 שמשליכה אחר גוה את עול "הנוגש המצרי", את "הבגרויות" והולכת בעיניים בורקות אחר בעלה לאחת הגבעות. אומנם לא עבר זמן רב והיא "התבגרה" והחלה לזעוק שהיא רוצה אוכל. אך לא ידעה שבעלה התכוון לאוכל הזה שנקרא "מן".

שמעתם פעם רווקה בוגרת האומרת ביובש ש"רק הטפשות מתחתנות"?

זה נכון באנשים פרטיים וגם בתנועות חברתיות. מפני מה זכתה הציונות החילונית בריבונות על המדינה? וכי אין אחותה הדתית "יפה ומוכשרת" ממנה? אלא שהחילונית היתה קלת-דעת מאחותה הדתית. הדתית, הרצינית ועמוסת הערכים הייתה "כבדה" מכדי להחליט במהירות על עלייה לארץ. ובצדק: היכן יתחנכו הילדים? מי יבנה בתי כנסת? וכו'. אך כך זכתה קלת-הערכים בבכורה.

דיברנו ארוכות, והוא לאט לאט הבין. אמרתי לו שלמרות הכל אנו מוכנים בשמחה לפגוש את אחיותיו, וכמו כן נתנו לו שמות של שדכניות טובות.


והדברים מופנים גם אל ההורים. אתמול סיפר לי ידיד שמצוי בביתו של אחד מגדולי הדור שבכל פעם שאותו "גדול" רואה אותו הוא שואל בשברון-לב אם יש לו הצעה עבור בנו בן ה52
אתם אולי שואלים: למה לייאש אדם שרוצה לעזור ולפתור את הבעיה?

א. מפני שכדי לפתור בעיה אין די ברצון טוב. חשוב לדעת מהי בדיוק הבעיה. רוב המשלמים במיטב כספם לרופאים פרטיים מבקשים אבחון נכון של בעייתם. מובן שתמיד אפשר לומר "בואו ננסה כל דרך" וכו', אך צריך להבין: אי אפשר לטלטל בנות מבוגרות לפגישות סתמיות עם אנשים טובים יותר מפעמיים-שלוש. מה עם העייפות שלהן בסוף יום עבודה? ונורא יותר: מה עם הבושה הגדולה שלהן? אחרי הכל, הן כבר לא כל-כך "בנות", אלא נשים. בודדות, הן מוכנות לבוא לפגישה כזו שהיא די מביכה מִבחינתן, ואגב: הן גם אלה שמתחתנות די מהר.

ב. אך חשוב הרבה יותר: סיפרנו זאת כדי שאני ואתה שיש לנו שתי אחיות או שני אחים בגיל 25 ו22, נתעורר ונקום לעשות היום; ליתר דיוק: הרגע. לפני שיהיה מאוחר מדי. יש עשרות אלפי בחורים ובחורות שבעוד חמש שנים יהפכו ל"בעיות מהלכות" נגד עינינו ואז, חס וחלילה, לא יהיה לאל-ידינו להושיע.

והדברים מופנים גם אל ההורים. אתמול סיפר לי ידיד שמצוי בביתו של אחד מגדולי הדור שבכל פעם שאותו "גדול" רואה אותו הוא שואל בשברון-לב אם יש לו הצעה עבור בנו בן ה52. מדובר בהורה שהוא גאון עצום בתורה ובהוויות החיים שצריך עוז אפילו כדי לומר "עפר אני תחת כפות רגליו". ובכל זאת נדמה לעניות דעתי שאם היה אותו גאון משער לאן יגיעו הדברים ודאי היה דוחה את כל החישובים שראה כִּנכונים בשעתם, ומדרבן את בנו להתחתן בצעירותו.

"כי נער ישראל וָאהבהו" (הושע י"א, א').