שנת-שלום

כשמערכת "הזכר והנקבה" פועלת כתקנה יש ברכה ושלום.

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ט באלול תשס"ו

מאז פגשתי את ידידי ציון הירושלמי בערב פסח האחרון באוטובוס, לא התראינו. והנה השבוע הוא מתקשר כדי להחליף ברכות לקראת השנה החדשה. בסוף השיחה, לא יכול היה שלא להתייחס למצב הקשה:


"כן, זה מה שמסביר 'פרשננו לענייני צבא'. כשיש בוץ, קשה להילחם. זהו הצד הגשמי של המציאות. אבל ה'פרשנים' שלנו אומרים אחרת: "גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו
"כבוד הרב. מה יהיה במדינה הזאת? הבן שלנו מחיפה היה אצלנו עם כל המשפחה בחודש אב. הבית קטן וזה לא היה קל... מה יהיה אם זה יתחיל עוד פעם? מה אפשר לעשות שלא תתחיל עוד מלחמה?".

"צריך להתפלל בראש השנה בכוונה גדולה שירד גשם, הרבה גשם בעיתו ובזמנו. כי כתוב בגמרא שגשם עוצר מלחמות".

"אה, כבודו, שתהיה בריא... כל אחד מבין שכשיש גשם אי אפשר להילחם. אפילו נפוליאון 'הפסיד' בגלל החורף!".

"כן, זה מה שמסביר 'פרשננו לענייני צבא'. כשיש בוץ, קשה להילחם. זהו הצד הגשמי של המציאות. אבל ה'פרשנים' שלנו אומרים אחרת: "גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו. שנאמר: "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה - נַחֵת גְּדוּדֶה" (תהילים ס"ה, י"א). כשהגשם מרווה את תלמי השדה, ה"גדודים"- החיילים נחים מהמלחמה(תענית ח'). ומדוע? כי ירידת הגשם היא עדות שיש בעולם מצב רוחני נשגב, ולכן יש שלום בעולם. כשהמצב הרוחני בעולם אינו טוב אז מתחילות המלחמות. זו הסיבה שהמלחמות מתנהלות דווקא בקיץ כשאין גשם.

"אבל מה כבר יש בגשם? גשם זה רק מים, זה טוב לחקלאות, לשתיה...".

"גשם הוא הרבה יותר ממים. גדלותו היא שהוא חיבור שמים וארץ. השמים הם "הזכר" והארץ "הנקבה". ה"קשר" הטוב ביניהם מביא חיים לעולם".

"אני רואה שכבודו מגיע מכל נושא לנישואין...".

"כשלא יורד גשם הבעיה אינה רק שאין מים. כי יתכן שיהיו לנו מים גם בלי שירד גשם. פעם חשבו לייבא מים מטורקיה, היום מביאים בקבוקי-מים מאיטליה וניתן גם להתפיל מי-ים ולהשתמש בהם. כשאין גשם, הדבר הנורא ביותר הוא אם כן שאין קשר בין שמים וארץ. בין "הבעל העליון" לבין כנסת ישראל. ה', כביכול, לא יוצר קשר עם רעייתו. לכן אמרו: ש"אין הגשמים יורדים, אלא אם כן נמחלו עוונותיהם של ישראל"! (תענית ז':).

אם יש קשר טוב בין בעל לאישה סימן שיש ביניהם פיוס, מחילה ויחסים תקינים. בזה נבין גם מאמר אחר: "גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה" (שם ז'.). וכי במה קשור הגשם לתורה?! אלא: ירידת הגשם היא כיום מתן תורה שבו "קידש" הקב"ה את ישראל ל"רעיה", שבו התאחדו "הזכר והנקבה" העולמיים.

בקיצור, אדון ציון: צריך להתפלל בכוונה כבר בראש השנה שמז' בחשוון ירד הרבה גשם".

"רגע: אבל מה יהיה כשיבוא קיץ?...".

"אם ירד הרבה גשם, פירוש הדבר שה' השפיע שפע רוחני גדול לארץ ואז יש סיכוי טוב שנזכה למנהיג אמיתי שידע איך לטפל באוייב בקיץ...".

"טוב, תודה רבה. עכשיו, אחרי ש'עשינו' שלום בארץ, יש לאשתי שאלה: איך עושים שלום בבית? לא בינינו, חס וחלילה. הילדים הגדולים בבית, כל הזמן יש מתח ביניהם, בייחוד בחגים ובשבתות. הם כל היום בבית ותמיד מוצאים על מה להתווכח ולריב. שיהיו בריאים. אין לנו כבר כוח...".

"שמעתי פעם פיתרון לכך והוא להזמין אורחים. תמצאו קרובים או מישהו אחר שצריך אירוח".

"כל הכבוד! זה באמת חכם... כשיש אורחים, הילדים באמת מתנהגים כמו גדולים. לא נעים להם לעשות שטויות ליד אנשים זרים".

"זה נכון. אבל כמו שאמרנו קודם על הגשם: זהו הצד הגשמי של המציאות, האומר שלילדים לא נעים לריב בפני אורחים. אבל הצד הרוחני הוא שמצוות הכנסת אורחים היא כה גדולה שבזכותה מפסיקות המלחמות בבית!".

"אהה, אני מבין... וגם על זה יש פסוק?".

"ודאי! "והיה מעשה הצדקה – שלום" (ישעיהו ל"ב, י"ז). עושים חסד, עושים צדקה - ואז שורֶה בבית שלום. זוהי הכוונה במה שאמרו ש"מי שאוהב דלים - נותן שלום בכנסת ישראל" (זהר ג', ק"ח:). הרוחניות היא שורש הגשמיות. זכות הכנסת האורחים היא שמשרה שלום בבית".

"רגע, אז זה 'פטנט' טוב גם לשלום שבין שני "הילדים הגדולים" שבבית. לא...?".

"זה העיקר... כשיש שלום אמיתי בין ההורים, הדבר משפיע גם על הילדים. ואגב: לא חייבים דווקא לארח. אפשר לעשות צדקה אחרת, כמו: שליחת מזון לנזקקים, וכדומה".

"בטח כבודו יגיד שהכנסת-אורחים וצדקה זה גם כן "זכר" ו"נקבה"...

"בדיוק! בעל הבית, הנותן, הוא "הזכר" והמקבל, הנזקק, הוא "צד הנוקבא. וצריך ששניהם יתחברו יחד" (זהר א', י"ג:).

דע לך, אדון ציון, שזה הכלל: כשמערכת "הזכר והנקבה" פועלת כתקנה יש ברכה ושלום בעולם. לכן אמרו ב"אבות" (ב', ז'): "מרבה צדקה - מרבה שלום" (ידוע, שהמצב התקין בין איש לאשתו, קרוי "שלום-בית". וראה "שבת" קנ"ב ע"א: "משים שלום בבית..."). מכאן מובן, אגב, שלא יתכן שאדם יעשה צדקה עם הזולת על-חשבון אשתו. כי אשתו היא "הצדקה והברכה" הראשית שלו ש"כל השרוי בלא אשה - שרוי בלא ברכה" (יבמות ס"ב:), ו"אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם, אלא בשביל אשתו" (בבא מציעא נ"ט.). הרעיה היא "השגריר העולמי" של כל צידי ה"נוקבא", שבכל העולמות.


דע לך, אדון ציון, שזה הכלל: כשמערכת "הזכר והנקבה" פועלת כתקנה יש ברכה ושלום בעולם. לכן אמרו ב"אבות" (ב', ז'): "מרבה צדקה - מרבה שלום"
ויש בזה מעשה נפלא מהגר"א זצ"ל: פעם היו הוא ובניו בדרך, והתארחו אצל יהודי אחד. בעל-הבית הגיש לגר"א צלחת אוכל ואמר: "בבקשה תאכלו". רואים הבנים שאביהם עושה מאמץ עילאי למלא את בקשת המארח ולאכול, למרות שהאוכל הזיק לו... גילה להם הגאון שזהו סוד "כל מה שיֹּאמר לך בעל הבית עשה" (פסחים פ"ו:), כי מי שמקיים דברי בעל הבית של מטה, גורם שיתקיימו בעולם דברי בעל הבית של מעלה (הקדמת ביאור הגר"א לשו"ע). דהיינו: הגר"א לא היה בביתו אלא בדרך, במצב של "נוקבא", של מקבל, והקפיד למלא בשלמות את תפקידו זה, במערכת "הזכר ונקבה" העולמית.

רעיון זה טמון בדבריה של רות החוזרת לנעמי וּבידה השעורים, הצדקה שנתן לה בועז. שואלת נעמי: "איפה לִקטתְ היום ואנה עשית? ...ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו; ותאמר: שֵם האיש אשר עשיתי עִמו היום, בֹּעז" (רות ב', י"ט). וכי רות עשתה עימו משהו?! הלא בועז "עשה עימה", והעניק לה. אלא שבועז היה המשפיע ורות שהייתה בצד הנוקבא, המקבל, השלימה את חלקה במערכת האלוקית. היא "עשתה עימו" חסד, בכך שהיה לו למי לתת".

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהיה לכולנו, לציון ולאשתו ולעם היושב בציון, שנה טובה ומבורכת, שנת שלום-בית שהוא היסוד לשלום בארץ.

"סוד הנישואין" – רמה חדשה בזוגיות. ספר חדש שיצא לאור, ע"י הרב יוסף אליהו, לרווקים ולנשואים כאחד. שיחות, סיפורים ועיצות מהחיים. שו"ת עם הגר"א נבנצל שליט"א בנושאי: יציאה לפגישה, עד כמה להשתדל? מה לחפש בבן-זוג? החסד במשפחה, ריענון הזוגיות כיצד? תקופת האירוסין, סוד התכשיטים ועוד.

להשיג: 052/8693238, 02/6447630.