"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים"

מדוע רמת הדתיות אינה צריכה להפריד ביננו.

הרב בנימין דה לה פואנטה , כ"ה באלול תשס"ו

בנימין דה לה פואנטה
בנימין דה לה פואנטה
ערוץ 7

גבאי (בגאווה גדולה ובחזה מנופח): הידעת, שבבית-כנסת זה כמחצית מהמתפללים הינם שומרי שבת?

אורח: מה העניין הגדול? אצלנו, בארץ-ישראל, כל המתפללים בבית הכנסת הינם שומרי שבת.
גבאי: אז היכן מתפללים כל אילו שאינם שומרי שבת?


מאוד נפוץ למצוא שהחלוקה לבתי כנסת נעשית עפ"י הרמה הדתית-תורנית. משום מה בקהילות רבות מרגישים שהבדלים ברמה הדתית הינם עילה לפיצול בקהילה
על שיחה זו שמעתי מקרוב משפחתי אשר ביקר באחת מקהילות חו"ל, והיא נכונה עבור רבים מהקהילות היהודיות בחו"ל. לצערנו, בארץ המצב הוא כיום שביום אחד בשנה, יום הכיפורים, אנו עושים מאמצים עילאיים על מנת להביא ציבור גדול של אחינו שאינם שומרי שבת לתפילות. על ימים אחרים ושבתות אחרות במהלך השנה אין בכלל על מה ועם מי לדבר, למעט חלק מקהילות הספרדים בערים ובמושבים שעדיין פונים גם לציבור שאינו שומר שבת גם בשבתות רגילות במהלך השנה. זהו תיאור המצב הקיים בבתי הכנסת שלנו  ביחס לאחינו שאינם שומרי תורה ומצוות. וכך הגענו למצב שנדבך אחד מהציבוריות הישראלית נעדר לחלוטין מכל זיק של עבודת ה' ציבורית.

בהקשר זה של מראה עבודת ה' הציבורית שלנו, אני מבקש להסב את תשומת הלב שלנו לתופעה שהתרחבה מאוד בשנים האחרונות. לפני שנים לא רבות היו כמעט בכל מקום קהילות של דתיים-לאומיים שהמכנה המשותף של בני הקהילה היה חיי שילוב של תורה ועבודה, חלקם נתנו יותר משקל לתורה וחלקם נתנו פחות. כיום, במקום שהחלוקה בין היותר תורניים והפחות תורניים תיעשה בתוך כל קהילה וקהילה, החלוקה נעשית בין הקהילות. ישנן קהילות המוגדרות כתורניות וישנן קהילות המוגדרות כלא-תורניות ויש בכלל קהילות המוגדרות כמשהו שלישי. אפילו במקומות שיש ציבור דתי גדול, כגון בערים, מאוד נפוץ למצוא שהחלוקה לבתי כנסת נעשית עפ"י הרמה הדתית-תורנית. משום מה בקהילות רבות מרגישים שהבדלים ברמה הדתית הינם עילה לפיצול בקהילה.

כשזוג בציבור הדתי מחליט להתחתן ולבנות יחד את ביתם, אחת ההחלטות הקשות שעליהן הם צריכים לתת את דעתם היא מקום המגורים. בשעה שהם שוקלים את האפשרויות העומדות בפניהם, הם צריכים לקחת בחשבון לא רק את מקום עבודתם/לימודם, קירבה לבני משפחתם וכדומה אלא גם ואולי בעיקר את אופיים הדתי-תורני. לא רק שהאישה המאורסת צריכה להגדיר לעצמה את הקשר שלה לכיסוי הראש שהיא תכף תתחייב בו, היא גם צריכה למצוא יחד עם בן-זוגה מקום בו הנשים מגדירות אף הן את הקשר שלהן לכיסוי הראש באותו אופן.

ברור שיש גם צדדים טובים לתופעה הזאת של חלוקה עפ"י רמה דתית: בקהילות תורניות מאוד ניתן לבנות מודל אידיאלי של חיי תורה עם הנהגה משותפת של רבנים ואנשי מעשה. גם בקהילות לא-תורניות נהנים מהמצב שאין מוכיחים בשער ומטיפים וניתן לבנות קהילה המשלבת בתוכה ערכים אוניברסליים. בהחלט יתכן שלאדם הפרטי ואפילו בראיה צרה של כל קהילה בפני עצמה המצב הנוכחי הוא אידיאלי.

הבעיה במצב הזה הוא שכציבור אנחנו מפסידים הרבה יותר ממה שאנחנו מרוויחים. כל כך הרבה למדנו על משמעותו של המושג ציבור, אותו מושג ערטילאי המגדיר שלם שהוא הרבה יותר מסכום חלקיו. למדנו שאותיות המילה צבור הם בעצם ראשי תיבות של: צדיקים, בינוניים ורשעים שהם המרכיבים את הציבור. בתפילות שלנו בבתי הכנסת ההומוגניים שלנו כבר לא קיים ציבור, אחינו שאינם שומרים תורה ומצוות אינם באים וכל הקבוצות הדתיות מתחלקות לקהילות קהילות: ישנם קהילות לצדיקים וקהילות לבינוניים. קהילה שבאמת מקיימת תפילות בצבו"ר קשה מאוד למצוא.


האם אישה עם מטפחת גדולה איננה יכולה לשבת בעזרת הנשים ליד אישה עם בנדנה קטנה? האם עבודת ה' ציבורית איננה מספיק חשובה כדי שכל אחד יעלים עין ממנהגיו של שכנו?
אולי ראוי שנשאל את עצמנו האם אנחנו באמת צריכים את המצב הזה. האם יש מישהו שיכול באמת להסביר מדוע גרעינים או ישובים תורניים הינם תורניים? האם אדם שאיננו מקפיד על שלוש תפילות ביום במניין איננו יכול לתרום לקהילה בה הוא חי בנושאי חינוך ורווחה? מאידך, האם בגלל חילוקי דעות על איך ראוי להתלבש כשבאים לבית הכנסת, לא ניתן לקיים קהילה שבה יש אנשים תורניים יותר ותורניים פחות? האם אישה עם מטפחת גדולה איננה יכולה לשבת בעזרת הנשים ליד אישה עם בנדנה קטנה? האם עבודת ה' ציבורית איננה מספיק חשובה כדי שכל אחד יעלים עין ממנהגיו של שכנו?

בעוד מספר שבועות נחגוג את חג הסוכות. חז"ל לימדונו שבנטילת ארבעת המינים אנו מסמלים את האחדות וההצטרפות של כל חלקי האוכלוסייה. ישנם כאלו שהינם בעלי תורה ומעשים טובים וישנם כאלו שאינם בעלי תורה, אך יש בהם מעשים טובים וישנם בעלי תורה שאין בהם מעשים טובים וישנם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. על מנת לברך בשם ה' ולצאת ידי חובת המצווה אדם צריך ליטול את כל סוגי המינים. יתרה מזאת, לא מספיק שהוא מחזיק אותם כל אחד בנפרד, הוא צריך לאגד אותם יחד. ובאותה דרך, אנו מחויבים ליטול את המינים כדרך גדילתם, מבלי שננסה לשנות אותם ולהפוך אותם אלא לקבל כל מין כפי שהוא וכפי שהוא גדל.

מי ייתן שבשנים הבאות כשנרקוד בשמחת תורה בשירת "יחד יחד" שבאמת יתקיים בנו "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".