אומנם ועדת חקירה ממלכתית זו הדרך המועדפת להבטיח שמחדל כפי שהיה במלחמה זו לא יחזור, ובכך תנציח את גורמי הכשלון או תביא להבראת המצב.

מאופי ההאשמות העולים היום ניכר ששורש הבעיה אינו עומד כלל לדיון. חוסר הציוד, העדר האספקה השוטפת, הזנחת האמונים ואפילו הקיצוץ המופקר בתקציב הבטחון הינם אך ורק מסימני המחלה ולא מחולליה.



שורש הרע הם המנהיגים הפוליטיים שלא השכילו לראות את המציאות והעדיפו לשגות בפנטזיות משיחיות על מזרח תיכון חדש ללא מלחמות והנחילו לעם את תפיסת העולם ההזויה הזאת

שורש הרע הם המנהיגים הפוליטיים שלא השכילו לראות את המציאות והעדיפו לשגות בפנטזיות משיחיות על מזרח תיכון חדש ללא מלחמות והנחילו לעם את תפיסת העולם ההזויה הזאת. כך הגענו למצב הקשה ולמחיר הכבד ששילמנו.

גם ללא בחינה מעמיקה, אפשר להוכיח הנחה זו. אחד מיעדי המלחמה, כך הצהירו רוה"מ ושר הבטחון, היה "להשיב לצה"ל את כח ההרתעה". עצם הצגת יעד זה מוכיחה שאכן היה כירסום בכח ההרתעה של צה"ל.

מי גרם לכרסום זה? האם לא הפוליטיקאים שכבלו את ידי צה"ל בכל פעולותיו בכל הגזרות?! שמירה על "עצימות נמוכה" של תגובות צה"ל. לא תפיסת העולם שגרסה להסיר את דגלי ישראל ממוצבי הצפון כדי לא להרגיז את החיזבאללה, להסיר את דגלי ישראל מעל רכבי צה"ל הנעים ברחבי יו"ש כדי לא להרגיז את הערבים?

אולי גם תרם לכרסום זה ה"מוסר הנוצרי" אותו כפה ביהמ"ש העליון, בראשות אהרון ברק, על צה"ל ובכך נתן בידי המחבלים "ביטוח חיים" כל עוד הם חוסים בצל "חפים מפשע", תוך הפקרת חיי חיילינו ושמירת חיי האויב? לעומת זאת, המוסר היהודי זה הגורס "הבא להורגך השכם להורגו" מבטא ערך מוסרי של שמירת חיינו וגם מעניק כח הרתעה.

הדרג המדיני הצהיר וחזר והצהיר שהוא אינו מגביל את צה"ל בתגובותיו. טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות. במהלך המלחמה קיבל הקבינט מידי יומיים החלטה לתת לצה"ל יד חופשית. כלומר, שלצה"ל לא היתה יד חופשית וכך גם מעידים החיילים שחזרו מהמלחמה...

ראש ענף הלוגיסטיקה בצה"ל הסביר, בראיון שנתן במהלך המלחמה, שצה"ל לא היה ערוך מבחינת האמונים מפני שעסק בפעולות שיטור ביו"ש. מבין דבריו עולה שוב "השעיר לעזאזל" הקבוע, המתנחלים. כביכול, אם רק לא היו מתנחלים ביו"ש והיינו מוסרים אותם אדמות לערבים לא היינו צריכים לעסוק בשיטור ויכולנו להתכונן למלחמה. דברים אלו נאמרו למרות שתוצאות הטרנספר מגוש קטיף עומד כתמרור הקורא לא להגרר אחרי סיסמאות ריקות אלו.



הגיע הזמן שכל עם ישראל יכיר שהאויבים שלנו היו, והם עדיין הערבים. המתנחלים הם רק אויבי הפנטזיות המשיחיות של השמאל הקיצוני

הגיע הזמן שכל עם ישראל יכיר שהאויבים שלנו היו, והם עדיין הערבים. המתנחלים הם רק אויבי הפנטזיות המשיחיות של השמאל הקיצוני.

מדוע נעשה קיצוץ כה גורף, עד כדי הפקרות, בתקציב הביטחון? האם קיצוץ זה לא נעשה בהשראת הפוליטקיאים ששדרו כל הזמן: "עם אויבים מדברים, לא נלחמים"? וממילא אין יותר צורך בצבא גדול. די ב"צבא קטן וחכם". אבל בגלל מדיניות האשליות ואימוץ העקרון של תן לעם לחם ושעשועים וכך נשרוד בשלטון, קבלנו צבא מגושם ומבולבל. כך הגענו למצב שמינויים צבאיים נעשו ע"י פוליטיקאים בעלי עניין כפי שהתמנה דן חלוץ, רמטכ"ל הגירוש, חבר של עומרי וסולקו קצינים מעולים שסירבו ליישר קו.

עצם הנסיון, שאמנם כשל, להקים ועדת חקירה בראשות אמנון ליפקין-שחק, אותו רמטכ"ל שדרדר את צה"ל לפוליטיקה כשהוא מנהל משא ומתן מדיני תוך שרותו הצבאי, זה האות שכלום לא קרה ושום שינוי אינו נראה באופק. גם הרעיון שהועלה להציב את אהרון ברק בראש ועדת חקירה אינו ראוי. הוראות בית המשפט העליון הם עצמם חייבים להיות מושא לחקירה.

די בדוגמאות אלו בכדי לדרוש שוועדת החקירה תחקור את הפוליטיקאים ועוזריהם, היינו מערכת המשפט והתקשורת. על הוועדה לקבל מנדט לחקור את דרך קבלת ההחלטות מלפני 12 שנה: אלו שדרדרו אותנו עד הלום. תחקור הוועדה את הבקרה על דרך קבלת החלטות ואת תפקוד ואחריות התקשורת. מעל לכל צריכה הוועדה להמליץ על מנגנון הטלת אחריות על פוליטיקאים ומנגנון בקרה על יכולת תפקודם כפי שישנם מנגנונים כאלו לפיקוח על רופאים ורוקחים המקבלים החלטות רשלניות. "מריחת" נושאים אלו רק תנציח את מצבנו ואולי אף תדרדר אותו יותר.