כקש נידף לפני רוח וכשיבולים נדות בשדה תבואה פתוח,

עומד האדם מעשיו על ליבו חרוטים כעל לוח, ככתובים על קלף לא משוח.

בכיסופים לאל חי עיניו נושא, איש יקר רוח, משמועה רעה לא יירא, נכון ליבו בטוח.

פני אל מסתתר אליו נגלו, שערי שמיים נפתחו כצוהר פתוח.

ייסורין ממנו בדלין, אויביו אוהביו נעשים, וכל קמיו לרעה זכרם נמחה,

וכמוץ אשר תדפנו רוח.

ואם בנפש בניו חשק, הצר מצפון כסיר נפוח,

כאוהב אשר בפיו נשק, ובכפו פגיון וחץ שחוט על קשתו מתוח,

דימה בנפשו לבוא כנשר עז נישא ברוח,

כזאב ערבות רעב לתור טרפו שלוח. 



על ירושלים שכיית חמדה בידו ינופף, על מקום מקדש ושכינת אל כנשר על קינו חופף, תפילה ישא, שמרני אל, טוב היות בחצריך, בית אלוקי הסתופף.

אלוקי, חַרְבָּם בְלִבָּם תבוא, למענך עשה,

כי אל רחום אתה, חטאה ועוון ופשע אתה נושא,

זכור נא לי עקד האב את בנו תחת השה.

הלא בני בכורי אמרת, שימך עלינו קראת, בימינך נשבעת בכיסא.

הנה רוח אלוקים, רוח טהרה ממרום מרחפת,

מקדש בתיקונו, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ אַבְנֵט ומִצְנֶפֶת.

באו הימים, רעבים גם צמאים נפשם,

לשמוע דבר נביא שלוח.

מלאה הארץ דעה את ה', ליבם כאולם מקדש פתוח.

רוח דעה והשכל, עצה וגבורה בלב נבון תנוח.

לויים בדוכנם, כוהנים בעבודתם, לחזות פני כהן משוח.

עת האסף המקנה בא, מהיות צאני פזורה בכל רוח.

לכו השקו הצאן ,רועים, מי דעת חיים, מעיין נובע לא מלוח.

הנה אלוקינו זה, יוצר הרים ובורא רוח,

"וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם", והיה גורלכם מתוק כדבש ותפוח.

לא חלום הוא זה, אחים, קרובה ישועתכם.

"נחמו נחמו, עמי יאמר אלוקיכם".

בקול גדול קראו בשמו, הודו לאל משיב הרוח.