זר פרחים

כי כל פרח, יש לו שליחות משלו.

הסופר הרב יוסף אליהו , ה' בתשרי תשס"ז

את ישי הכרנו לפני 4 שנים. בחור ישיבה עם "ראש פתוח" שלעיתים מרשה לעצמו ל"חשוב אחרת" מהמקובל במגזר החרדי, אליו הוא משתייך רשמית. כידוע, לאנשים שעומדים "על התפר", כלומר: אלה הרוצים למזג את האמת שבכל המגזרים לא קל ב"עולם השקר עם תסמונת העדר". הצענו לו הצעה או שתיים, אך הדבר לא נסתיים בחתונה.


והנה בחודש אב האחרון, בעוד המלחמה בצפון נמשכת, אנו נפגשים במדרגות. ישי עם החיוך הביישן, פונה אלי: "רציתי להתייעץ עם הרב...
והנה בחודש אב האחרון, בעוד המלחמה בצפון נמשכת, אנו נפגשים במדרגות. ישי עם החיוך הביישן, פונה אלי: "רציתי להתייעץ עם הרב... אני כעת בקשר עם בחורה מהצפון. אני מרגיש ממש טוב... אני חושב שגם אצלה זה כך. אני בירושלים והיא בנהריה, ואנחנו מדברים הרבה בטלפון אבל אני חש שהעניין מתחיל לדעוך... היא שואלת אותי במפורש: איך אני יכולה לדעת שאתה באמת רוצה בי? אני לא יודע, מה אני צריך עוד לומר...".

אם הבנתי את המצב שתיאר בחצאי משפטים: יש התאמה בין השניים, אבל אין רגש שידחוף קדימה. שניהם ביישנים, מופנמים וגדולים מכדי שמישהו ישיא עיצה... התבוננתי בישי: בחור בן 28 שרוצה באמת להתחתן, אך עם זאת אינו "מקבל עיצות" נלהב... נזכרתי שלפני שנה הצעתי לו בחורה שחשבתי שהיא ממש מתאימה לאישיותו המיוחדת: חינוך חרדי עם "פתיחות", אלא שהיא הייתה גדולה ממנו ב-10 חודשים... ניסיתי להסביר שבגילאים שלהם הפער הזה אינו משמעותי, ושאני מכיר זוגות מוצלחים רבים כאלה, אך ללא הועיל. משהו הפריע לו בנתון הזה, ואי אפשר היה להזיז אותו מעמדתו. הבחורה ההיא התחתנה בינתיים וישי נפגש מאז עם עוד 8-9 בנות שהצטרפו אל העשרות הקודמות.

פתחתי ואמרתי: "תראה, אני מאוד מבין אתכם. נפגשת המון, ולחלק גם גילית רגשות... מובן מאוד שאתה חושש לומר לבחורה בפה מלא שאתה מעוניין בה. ואפשר להבין גם אותה: הבחורה התחנכה בחינוך שמרני, ובוודאי שלה קשה שבעתיים לשדר תחושות לבחור... כעת, אין לאן להתקדם: כבר שוחחתם על הכל, ושלב השיחות כנראה נסתיים...".

"אז מה עושים...?". אפשר היה לשמוע בקולו שהוא באמת רוצה בבחורה.

נזכרתי בקלטת מצויינת של שיעור במרכז החב"די לנשים "אור חיה": "בוא אלי רגע הביתה. יש לי קלטת נפלאה שתעזור לך מאוד".

"אני לא יכול, אני מלמד כעת תלמיד".

"אז אולי תיכנס בערב?". בערב הוא היה חייב ללכת ל... וגם למחרת הוא לא יכול כי... "הרווקים האלה", רטנתי בתוכי, "כל מה שקשור לנישואין הוא אצלם במקום האחרון. מה הפלא שהם לא מצליחים להתחתן!?".

נפלה שתיקה. לך "תשלוף" יונת-שלום כך סתם באמצע המדרגות שתעביר דואר שיחבר בין שני לבבות: האחד בירושלים והשני  באיזה "מרחב מוגן" בנהריה...

"אז יש לרב רעיון...?" אני שומע את ישי שב ושואל.

לפתע, בסייעתא דשמייא אמיתית, הבזיק רעיון. נזכרתי בסיפורו של הרב חיים סאסי מישיבת שדרות: "יש לי רעיון מצויין בשבילך, רעיון שכבר נוסה בהצלחה. אבל, אתה צריך קודם להתחייב שתעשה אותו...". עבור ישי זו היתה בקשה לא קלה... הוא חשב וחשב ולבסוף הסכים.

"נסה להבין אותה", אמרתי לו ברוך, "היא סגורה כבר יותר משבועיים בבית, ובלבה פחד הקטיושות... מובן מאוד שקשה לה לגלות רגש במצב כזה. חייבים לפתוח את הלבבות... אתה, האיש, חייב לעשות את הצעד הראשון...".

"והוא?", שאל ישי בקוצר-רוח.

"שלח לה זר-פרחים הביתה".

"מה?! אל תשכח שאנחנו בכל זאת חרדים. זה ממש לא מקובל". פניו של ישי הסמיקו. ראיתי שבאמת היה קשה לו לעשות מעשה "נועז" שכזה (על רקע העולם המתירני שלנו, בושה זו כשלעצמה דווקא מאוד מצאה חן), אלא שלמזלי הוא כבר התחייב...
נפרדנו, ושכחתי מכל העניין.


בתחילת אלול אני פוגש באקראי את הוריו: "הרב שמע? מגיע לנו מזל-טוב! ישי התארס אתמול בערב". פתאום נזכרתי באותה שיחה באמצע המדרגות
בתחילת אלול אני פוגש באקראי את הוריו: "הרב שמע? מגיע לנו מזל-טוב! ישי התארס אתמול בערב". פתאום נזכרתי באותה שיחה באמצע המדרגות. שאלתי בחיוך: "עם אחת שהוא שלח לה זר-פרחים הביתה?". הם היו די המומים: "נכון... אבל מאיפה הרב יודע?".

"היא סיפרה לי", מסביר היום ישי בחיוך "שהזר הזה ממש שינה את כל התמונה... אחותה הגדולה אמרה לה: "זר כזה ואת עוד מהססת?!"... באותו רגע היא החליטה סופית. אגלה לרב יותר מכך: כששמעתי בטלפון את הקול המאושר שלה כשסיפרה על ההתרגשות שסביב הזר, כנראה ש"קיבלתי אומץ" ושאלתי אותה אם אני יכול להגיע אליה כעת. השעה היתה 8 בערב, ואני בירושלים... אני מתפלא על עצמי שהצעתי הצעה כזו משונה. זה ממש לא מתאים לי. הגעתי לנהריה ב-11:30 בלילה וישבנו בבית הדוד שלה עד 1:00. נשארתי לישון אצל הדוד ולמחרת טיילנו הרבה. באותו טיול התחלנו לדבר על האירוסין".

וכבר ניסח רבי נחמן מברסלב רעיון ששורשו בתורת הפנימיות: שאין לך פרח אחד בעולם הדומה לחברו. ולא רק בפרחים הקיימים היום, אלא מיום שנברא העולם ועד עתה לא היה פרח אחד שידמה לחברו...

כי כל פרח, יש לו שליחות משלו.