שינוי קונספציות, עכשיו

שינוי במנהיגות ובקבלת ההחלטות במדינת ישראל.

רחל סילבצקי , י"ב בתשרי תשס"ז

תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
תומכת בקידום זכויות נשים, אבל לא בפמיניזם רדיקלי. רחל סילבצקי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ביוון העתיקה, כת הפיתגוריים האמינה שהעולם הינו סימטרי והרמוני. הכת לא נטשה קונספציה זו למרות  סתירות רבות שהתגלו בשטח, ושמרה בסוד תוצאה מתמטית שלא התיישרה איתה. היינו, שבכל רבוע שאורך צלעותיו מספרים שלמים, אורך האלכסון לעולם יהיה מספר לא רציונאלי (שומו שמיים!) ואף פעם לא מספר שלם. חבר גילה את הסוד למישהו מחוץ לכת, והומת.


נראה שהאליטות השולטות במדינת ישראל: אנשי התקשורת והאמנות, חברי בית המשפט העליון, חברי הממשלה ואנשי העשירון העליון מעולם לא שמעו על תומס קוהן
לעומת זאת, פילוסוף המאה העשרים תומס קוהן, קרא לקונספציות מדעיות "פרדיגמות" וטען שהן תקיפות רק עד שמגלים בהן סתירות או עד שקונספציה אחרת נותנת פתרונות יותר הולמים לתופעות ביקום. מדען, לדעתו, עובד עם מערך תיאוריות זמניות. מודל העולם של ניוטון הורחב לזה של איינשטיין ולאחר מכן התקבל עקרון האי ודאות של הייזנברג. זה דרש מהמדענים לנטוש קונספציות מושרשות והם עשו זאת.

נראה שהאליטות השולטות במדינת ישראל: אנשי התקשורת והאומנות, חברי בית המשפט העליון, חברי הממשלה ואנשי העשירון העליון מעולם לא שמעו על תומס קוהן. הן דומות להפליא לאנשי כת פיתגורס. התעלמותן הכמעט טוטאלית מהשמעת דעות אחרות בתקשורת בה הן שולטות, ההפרעות הרבות של המראיין בראיונות הנדירים עם אנשי ימין וההטמעה המכוונת של מנטרות השמאל בציבור, מהוות מעין גזר דין מוות להתפתחות והתפכחות רעיונית. כתוצאה מכך, הכת מצליחה להישאר בשלטון והקונספציות ההזויות שלה נשארות בתודעה. עובדות בשטח אינן משפיעות עליה. בתים מפוצצים ומאות אלפי פליטים אינם גורמים לשנוי כיוון, והוגי התיאוריות שהתנפצו ומבצעיהן נשארים דוברים נערצים ובלעדיים. הקונספציות של הכת קרסו לפי כל אמת מידה מדעית, אבל השליטה על הפצת המידע והדעה עדיין נמצאת בידיה. 

בגלי צה"ל וברשת ב' משמיעים כל בוקר כתבים כמו אלוף בן. הוא זה שכתב שנסראללה שמר עלינו מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, יחד עם עמיתיו מה"עיתון לאנשים חושבים" שטעו בכל ניבוי ושגו בכל עצה. מדינאים הוזים ממשיכים באותן תוכניות כושלות של מסירת שטחים וסיוע לאויב, כעת בהבעת מוכנות לשיחות התקפלות עם סוריה והענקת "הישגים" לשליטי ערב כדי שיוכלו לעמוד בפני ארגוני הטרור ה"מסכנים" את משטריהם האפלים. שרת החוץ מזמינה לחץ בינלאומי לנסיגות בהכרזה מיותרת שהעולם אינו סובל ואקום במזרח התיכון. נושא המאחזים שאינו מפריע לאף אחד במדינה למעט משטיננו ומקטרגינו מ"שלום עכשיו", משמש שוב מסך עשן בחדשות כדי להסיח את הדעת מהבעיות הקיומיות שבפנינו.

ובכל זאת, בעקבות המלחמה האחרונה הגיעה שעת כושר. העם חווה את המלחמה על בשרו ללא תיווך בין במקלט ובין בקרב, וישנם סימנים שהעובדות המרות כן משפיעות עליו, אם לא על מעצבי דעותיו. חלקו יוצא לרחובות, חלקו חותם על עצומות והחלק שנשאר בבית, אם נשאר לו בית, מביע את אכזבתו בסקרים.

זה הזמן לקבל עצה מתומס קוהן. לצאת עם מערך קוהרנטי וקליט של פרדיגמות, לשנות הגדרות, להפיץ אכסיומות ומשפטים המתאימים למציאות כפי שהיא, ולהילחם במנטרות הרווחות עם אמרות אמיתיות משלנו.


זה הזמן להגיב בבוז גלוי לפרדיגמות הפסולות של השמאל כפי שעשה ח"כ בני אלון בטלוויזיה, בשבוע שעבר, כשקרא להוגי אוסלו וההתנתקות "מטומטמים"
זה הזמן להגיב בבוז גלוי לפרדיגמות הפסולות של השמאל כפי שעשה ח"כ בני אלון בטלוויזיה, בשבוע שעבר, כשקרא להוגי אוסלו וההתנתקות "מטומטמים". הגיע הזמן שהשמאל יזכה לקריאות של בוז כשהוא חוזר על קונספציות סותרות מציאות שהביאו לנו הרס וחורבן.

וזה הזמן למצוא את הכספים שיבטיחו שהמסר יגיע לציבור הכללי ולא רק לציבור המשוכנע.

מערך הפרדיגמות המותאם למציאות יכלול שינוי הגדרות, כגון:

א. "מזרח תיכון חדש". לארצות ערב, פירוש הביטוי הוא מזרח תיכון שאינו מכיל את מדינת ישראל. אי לכך, יש להוציא אותו מהלכסיקון.
 
ב. "המשיחיים", אלה שבמשך שש השנים האחרונות חשבו שזאב החיזבאללה-חמאס רוצה לכתות את טיליו למזמרות ולגור בשלום יחד עם הכבשה הישראלית.

נחזור על אכסיומות בסיסיות בפני הציבור, כגון:

  • "הן עם לבדד ישכון...". מסקנה: יצחק רבין ז"ל אומנם הכחיש את הפסוק הזה בנאום השלום שלו בוושינגטון, אבל גל האנטישמיות העולמית מראה שראש ממשלה אינו יכול לבטל נבואה ייעודית.
  • לא לכל בעיה יש פתרון. בין היתר, זה כולל את הסכסוך הערבי ישראלי. בכל אופן, לא עכשיו. המסקנה: אין לשאול "מה האלטרנטיבה שלך?" כי האלטרנטיבה היא שצריך להתמודד עם מציאות מורכבת ללא פתרון הנראה לעין. מישהו פעם אמר שלכל בעיה מורכבת יש פתרון פשוט, אלא שהוא אינו הפתרון הנכון. חווינו זאת על בשרינו.

  • "כיף" אינה מטרה לאומית. נימוק: חיי העם היהודי היו תמיד מלאים משמעות אבל מעולם לא היו בנויים על כיף. בסופר-לנד, המנכ"ל מבטיח כיף ונותן כיף. עדיף לחתור להגיון שלטוני וביטחון לאומי.

  • ראש ממשלה צריך לדעת לנהל. נימוק: הוא אמור להיות מסוגל לקיים ישיבת ממשלה בתחילת מלחמה, לחלק תפקידים כגון: איסוף וחלוקת כספים לסיוע, טיפול מרוכז בעורף וכדומה.

  • אסור להעמיד סטאג'רים בתפקידי שלטון מרכזיים. נימוק: המבחן המסכם עלול ליפול בתחילת הסטאג'.

  • ההיסטוריה של עם ישראל רווית ניסים גלויים ונסתרים. מסקנה: הפרדיגמה הקוהרנטית היחידה להישרדותנו היא טרנסצנדנטלית.


הרבה מאוד אזרחים אינם מודעים כלל למה שכתוב לעיל. מי שמבין זאת הוא כל מי שקשור ביום יום ל"עמך", למיליונים במדינה שנלחמים בחירוף נפש כשצריך אותם, ואלה שפתחו את ביתם לפליטי הצפון
נצא בראש כל חוצות עם אמרות ומנטרות משלנו המרחיבות את "אמרנו לכם" ולא מאפשרים שיכחה וספינים:

1. שלום לא עושים עם אויבים, אלא עם מי שהוכיח במעשיו שהוא רוצה שלום. 
 
2. אין להאמין לחתימתו של אויב או רוצח על הסכם. מי שרוצח ישקר.
 
3. אם אויב אוגר או מבריח נשק חדיש בכמויות אסטרונומיות, זוהי הוכחה שהוא מתכוון להשתמש בו.
 
4. מנהיגים אמורים לדאוג לעתיד ולא לקנות "שקט עכשיו" לארבע אמהות במחיר הבכי העתידי של מאות אמהות.
 
5. רואי השחורות הדמוגרפי בעוד עשרים שנה טעו בנתונים, ואינם מעניינים לאור מצב בו אנו מתפללים קודם כל להימצאותנו כאן בשנה הבאה בעזרת ה'.

6. אין תוקף לפתרון המשאיר אוכלוסייה עוינת בצד השני של גדר כשמעליה ומתחתיה אפשר לפעול נגדנו. זה פותר רק בעיות במאזן התקציבי של הקבלנים שזכו במכרזים.
 
7. הערבים אינם מתרגמים את המציאות כמונו. בריחה אצלם אינה נתפסת כרצון להיות בגבולות מוכרים, כי אין גבולות מוכרים למדינה שאמורה להימחק. בריחה כן נותנת לערבים נקודות פתיחה באש יותר טובות, זמן להתארגן וביטחון בחולשתנו. 

הרבה מאוד אזרחים אינם מודעים כלל למה שכתוב לעיל. מי שמבין זאת הוא כל מי שקשור ביום יום ל"עמך", למיליונים במדינה שנלחמים בחירוף נפש כשצריך אותם, ואלה שפתחו את ביתם לפליטי הצפון. את התוצאות ראינו בבחירות האחרונות. אם נתעלם מהמון העם עכשיו, גם אנו עלולים להיעלם. אבל אם ננצל את השעה, נוכל אולי להביא בעזרת ה' לשינוי המיוחל בפרדיגמות בתמיכתו וכתוצאה מכך לשינוי במנהיגות ובקבלת ההחלטות במדינת ישראל.