גלי הדף עכורים

אם רוצים להתחיל לתקן, צריך קודם כל להתחרט על החטא.

תגיות: גוש קטיף
אורי אליצור , י"ד בתשרי תשס"ז

יהודי אחד בא לרב וביקש עצה. הוא צריך ללכת לפקיד הגוי במשרדי העירייה כדי לרשום את שם בנו שנולד לו במזל טוב. והוא מתלבט: יש אומרים שכדאי לרשום את הילד כאילו נולד יום לפני התאריך האמיתי שבו הוא נולד, ויש אומרים להיפך, יותר כדאי לרשום דווקא יום אחרי. אמר הרב: למה שלא תרשום את התאריך האמיתי. אמר היהודי: וואו איזה רעיון, על זה לא חשבתי.

שלושה פרשנים מלומדים זומנו לאולפן בשידור חי כדי לחוות דעה בשאלה מדוע אמר האלוף רון-טל שההתנתקות בקיץ שעבר היא סיבת הכישלון של צה"ל בלבנון בקיץ הזה. האם, שאל המנחה, האלוף אמר את הדברים האלה משום שהוא כבר פוזל לפוליטיקה או אולי הוא פתח את הפה כדי לסגור חשבונות אישיים בצמרת צה"ל. הפרשנים הביעו דעות והערכות לכאן ולכאן, ואף אחד לא חשב שאולי האלוף אמר את הדברים פשוט מפני שהוא מאמין בהם.


רון-טל דיבר על ימי האימונים של צה"ל ועל המשאבים של מערכת הביטחון שהלכו למשימת הגירוש והחורבן של גוש קטיף במקום להתכוננות למלחמה
אלפים ורבבות רבות חושבים כמוה, שלא רק המלחמה אלא כל סידרת האירועים הכואבים והמביכים והנאחסיים שקרו למדינת ישראל בשנה האחרונה מתגלגלת כמו גלי הדף עכורים מן המעשה המושחת והמשחית שישראל עשתה, בנחישות ובאטימות, ליישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

קשר עמוק

רון-טל דיבר על ימי האימונים של צה"ל ועל המשאבים של מערכת הביטחון שהלכו למשימת הגירוש והחורבן של גוש קטיף במקום להתכוננות למלחמה. אבל זה רק הקשר השטחי, החיצוני, בין רעידת האדמה של גוש קטיף ובין גלי הצונאמי שהגיעו עד הכשלים והמחדלים במלחמה בלבנון. הקשר הוא הרבה יותר עמוק ומקיף. אצל האויב ההתנתקות הולידה את ניצחון החמאס, את התפוררות הרשות הפלשתינית ואחר כך את מטר הקסאמים, את יצר התחרות של החיזבאללה, את המלחמה בלבנון ואת הקטיושות על חיפה. וגם זה רק קשר חיצוני. אצלנו, גם בדרג המדיני וגם בדרג הצבאי ההצלחה המופתית במשימת הגירוש והחרבת היישובים הולידה מין יוהרה מהסוג של ערב מלחמת יום כיפור, רק שהיא הייתה הרבה יותר נפוחה וריקה, מוחצנת ומיוחצנת, כי בסופו של דבר את מי ניצחתם פה?

וגם זו לא התוצאה העכורה העמוקה ביותר של חטא ההתנתקות. שואלים מאיפה באה תחושת המיאוס הכללית, איך זה שכמעט חצי העם בכלל לא הלך לקלפי והחצי השני הצביע הצבעת מחאה בעד הגמלאים או בחר במפלגת "קדימה" הזאת, בידיעה שרבים מראשיה סוחבים אחריהם שק של בושות וכתבי אישום בפוטנציה. הרי כל מה שמופיע עכשיו בכותרות הוא לא הפתעה. ידענו והצבענו. בלי תקווה, בלי כיף ובלי אשליות. ידענו גם שכל ההנהגה של המדינה רוקדת לפי החלילים של ראובן אדלר וחבורה של יועצי תדמית ואשפי ספינים ומגלגלי כותרות שווא. הסרט "כל אנשי הקמפיין" לא היה איזה סקופ או חידוש. היה מאוד לא נעים לראות את יצרני הבלופים קובעים את סדר היום של המדינה ומשבצים את הרשימה לכנסת, כמו שלא נעים לראות היום את הכותרות החדשות על הבתים של אולמרט או על כתב האישום של צחי הנגבי, אבל אי אפשר לומר שאלה חדשות שלא ידענו מזמן. איך זה קרה לנו? איפה זה התחיל?

אם כל הספינים

זה התחיל בהתנתקות, אם כל הספינים ואמ-אמא של כל השחיתויות. היום כבר הכל יודעים ש"צוות החווה" המציא את ההתנתקות כדי לחלץ את משפחת שרון מצרות משפטיות ופליליות. ידוע ששרון לא רצה בזה וחשב שזה רע לישראל, אבל הכותרות הראשיות זעקו את האי היווני ואת פרשת סיריל קרן, העיתונים דרבנו את חוקרי המשטרה שהדליפו והדליקו את העיתונאים שחיממו את עדנה ארבל וחוזר חלילה, והיה ברור שזה כדור שלג שאי אפשר לעצור אותו וסופו חד משמעי: כתב אישום נגד שרון וסילוקו מכסא ראש הממשלה, ואחר כך אולי גם כלא.


והאיש ברחוב ראה והבין הכל, והתייאש. הגיע למסקנה שכולם מושחתים ואין מה לעשות ושהכל בלופים ויחסי ציבור, ואי אפשר להאמין לאף אחד
שרון היה צריך לבחור בחירה טרגית בין מה שלדעתו רע מאוד לישראל אבל טוב לו ולמשפחתו, ובין מה שטוב לישראל אבל רע ומר לשרון ומשפחתו. הוא בחר ברע ולא זו השחיתות וההשחתה הגדולה. השחיתות הנוראה היא שזה עבד ושזה אפשרי. שספינולוגים ולהטוטני כותרות יכולים באמת להטות משפט, לסגור תיקים, לגייס את העיתונות ולגרוף את הפרקליטות ואת בג"ץ ואת צה"ל למהלך שכולם יודעים שמניעיו מושחתים. וכולם יודעים שהם נדרשים לשלם אתנן זונה בהתגייסות, או בצייתנות, או בהחלטה לסגור את התיק, או בשתיקה אתרוגית, וכולם משלמים.

והאיש ברחוב ראה והבין הכל, והתייאש. הגיע למסקנה שכולם מושחתים ואין מה לעשות ושהכל בלופים ויחסי ציבור, ואי אפשר להאמין לאף אחד. לא לפוליטיקאים ולא לפרקליטות ולא לעיתונות.

ועדת וינוגרד לא תעלה על זה כי שום ועדת חקירה לא בנויה לחקור בקשרים עמוקים עד התשתיות, אבל אם רוצים באמת לתקן דברים מן היסוד צריך להסתכל באומץ אל הסימנים המורים שכל הכשלים והנפילות שהיו לנו בשנה הזו לא היו החטא, אלא העונש. החטא היה בסוף השנה הקודמת בגוש קטיף, ואם רוצים להתחיל לתקן, צריך קודם כל להתחרט על החטא.