לירות על-מנת להרוג

לשוב להיות צבא מובהק בשירות עם ישראל ומדינתו.

חן בן-אליהו , י"ז בתשרי תשס"ז

כבר אמרו חכמינו ז"ל כי חיים ומוות ביד הלשון. כך גם מלחמה ושלום, הפסד וניצחון.


ניתן אם-כן לקבוע כי תבוסת צה"ל במלחמה האחרונה היא השתלשלות ידועה מראש של תקלה קריטית, בלשון הצה"לית, המעידה ממילא גם על שיבוש החשיבה
ניתן אם-כן לקבוע כי תבוסת צה"ל במלחמה האחרונה היא השתלשלות ידועה מראש של תקלה קריטית, בלשון הצה"לית, המעידה ממילא גם על שיבוש החשיבה.

צה"ל זה שידע לפנים להגדיר מטרות, לכתוב ולתת פקודות ברורות ולבצען, יתכן מאוד שלא מסוגל עוד לעשות זאת באמצעות השפה החדשה שיצר לעצמו ואשר הלכה והשתלטה עליו, בעיקר מאז חתימתו של אותו מסמך כניעה בלא-תנאי לאויב הערבי הידוע בכינויו "הסכם אוסלו".

בשבע השנים הרעות שבין ספטמבר 93', בו נחתם הסכם מביש זה, לבין ספטמבר 2000, בו החלה המלחמה שהייתה גלומה בו מלכתחילה, היינו מלחמת-אוסלו, בשבע שנים אלה השתלט על צה"ל ז'ארגון מבולבל שבינו לבין שפה צבאית אין דבר וחצי דבר.

עם תחילת "מלחמת-אוסלו" ובמהלכה המשיך ז'ארגון זה להשתכלל עד כדי טירוף ועד כי תבניות החשיבה הלשוניות החדשות והמינוחים החדשים הפכו את צה"ל לאיזה מין חדש של גולם כאילו-צבאי, יצור כלאיים חצי-צבאי וחצי-הומאניטארי, אנדרוגינוס במדים, סוג חדש של חברה בע"מ העוסקת לפרנסתה גם במתן שירותי הגנה על אזרחי המדינה, אבל גם ובעיקר במתן שירותי הוצאה לפועל עבור המאפיה השלטת. אכן כן, נגד אותם האזרחים של אותה מדינה... מינויו של ראש ועד העובדים הגדול במדינה, ההוא פרץ, לתפקיד שר הביטחון, משלים למעשה את המהפך שעבר על צה"ל מארגון צבאי לחברת עובדים כאילו-צבאית.

להלן לא נעסוק בכל הז'ארגון המטורף הזה, אלא נסתפק במבט חטוף על כמה מונחי מפתח שיעידו על כך שהחשיבה והשפה הצה"לית החדשה אינן חשיבה ושפה צבאית, ויחד עם זאת יבהירו מדוע צה"ל אינו עוד ממש צבא, ומדוע הוא לא מסוגל פשוט להילחם ולנצח, ופשוטו כמשמעו.

1. "הכלה" - מונח מטומטם זה הוכנס לשימוש בצה"ל בתחילת מלחמת-אוסלו. מכיוון שהערבים הנקראים "פלשתינאים" הם עתה לא אויב אלא "פרטנר", הרי גם אם הם יורים עלינו ומתפוצצים בקרבנו, אין זו מלחמה אלא שה"פרטנר" קצת השתגע. אז צה"ל, הפטרון של ה"פרטנר", לא יכה אותו שוק על ירך אלא "יכיל" אותו, ממש כמו שהורים מכילים את שיגעונות ולפעמים גם את מופרעויות ילדיהם. אם צה"ל באמת ילחם, לא יהיה עוד "הסכם אוסלו". אז מה עושים? "מכילים"!

2. "הוגעה" - מונח מטורף זה הוכנס אף הוא לשפה הצה"לית במלחמת-אוסלו. הוא מהווה את המשכו הישיר ואת השלמתו של המונח "הכלה". אם לא נלחמים ב"פרטנר" אלא "מכילים" אותו, ברור שגם לא ניתן לנצח אותו. מה עושים? ישבו חכמי חלם לבושי המדים ועטורי הדרגות על המדוכה ומצאו פתרון מבריק: החל ממלחמת-אוסלו, צה"ל לא ינצח אלא "יוגיע". צה"ל ההומאני והחביב יעייף את ה"פרטנר" המשתגע עד שיעבור לו הקריז וילך לישון.

3. "ירי לשטחים פתוחים" - מונח פסיכודאלי זה הוכנס לשימוש לאחר גירוש היהודים מחבל-עזה ועם ההפתעה הגדולה שאחזה במאפיה השלטת ובצמרת הצבא שהנה ה"פרטנר" לא נח על זרי הדפנה למרות שזה עתה קיבל על מגש עם הרבה כסף את כל חבל-עזה, אלא הוא ממשיך ואף מגביר את ירי טילי הקסאם לעבר ישראל. מכיוון שמדובר ב"פרטנר" ברור שאין לירות על-מנת לפגוע ולהרוג, אלא יש להסתפק ב"ירי לשטחים פתוחים". לזכותם של חכמי חלם במדים יש לציין שאפילו הם הבינו מהר שמדובר במינוח פסיכודאלי, ולכן הוא נגנז תוך זמן קצר והוחלף בתאומו הכאילו-מתוחכם ממנו: "ירי למרחבי שיגור".

4. "ירי למרחבי שיגור" - כאמור לעיל. מונח מטומטם זה נשלח לזירה התקשורתית להחליף את "ירי לשטחים פתוחים" הפסיכודאלי והמגוחך עד אבסורד. אלא ש"ירי למרחבי שיגור" אינו פחות פסיכודאלי ומגוחך. מדוע לבזבז תחמושת ולירות למרחבי שיגור? האם המרחבים הללו יורים לעברנו? האם קילומטרים מרובעים הם שיורים עלינו, ולכן יש לירות עליהם חזרה? טומטומים שכמותכם, טלו קורה מבין עיניכם.

ובכן, מן הראוי לדייק: מרחב השיגור הבלעדי של הקסאם הוא המרחב הנפשי של אויבינו. ירי הקסאם הוא כמו ירי הקטיושה, הפג'ר, הזילזאל, הסקאד וחס וחלילה האטום. כל הירי הזה בעבר ובעתיד נובע מאותו מרחב נפשי של שנאת ישראל והרצון הערבי הכללי והחד-משמעי לחסל את מדינת ישראל ואת עם ישראל. לא קילומטר מרובע כזה או אחר משגר טילים לעברנו, אלא צבא ערבי מאורגן החי ופועל ממנו ובו. לכן, חדלו לכם במהרה מן השפה המטורפת החדשה שיצרתם לכם, והתחילו לדייק גם בשפה וגם בירי: ירי ל"מרחבי השיגור" הנפשיים של אויבינו על-מנת לחסלם ולהרוג בהם כראוי בעת מלחמה. 

ע
לא קילומטר מרובע כזה או אחר משגר טילים לעברנו, אלא צבא ערבי מאורגן החי ופועל ממנו ובו. לכן, חדלו לכם במהרה מן השפה המטורפת החדשה שיצרתם לכם
נני מלחמה כוללת מתקדרים עלינו ממזרח, מצפון וגם מדרום. אנשי שמאל שלנו המטורפים מקרקרים השכם וערב כי "שלום עושים עם אויבים". המאפיה השלטת לא תשלוט במידה ולא תרקוד לצלילי חלילי השמאל. משמע, סוריה היא "פרטנר לשלום", מן הסתם גם איראן. כיצד יתמודד צה"ל בעוד הוא "חמוש" בשפת אוסלו הקלוקלת מול שניים או שלושה צבאות סדירים מחומשים היטב בו-זמנית? האם ינסה "להכיל" את הסורים? או שמא יבקש "להוגיע" את האיראנים? אולי ישגר פצצות אטום ל"מרחבי השיגור" במדבריות איראן במקום הישר לטהרן ואיספאהן? כפי שהובס ע"י החיזבאללה, ואם לא יטהר במהרה ובאופן יסודי את חשיבתו ושפתו, עתיד צה"ל, חס ושלום, להינגף בידי צבאות ערב. אלא שהפעם תינגף עימו המדינה כולה, חס וחלילה. 

רק צבא שמלמד, מתאמן ופוקד חד-משמעית לירות על-מנת להרוג, לשעוט קדימה על-מנת לכבוש ולהילחם על-מנת לנצח הוא צבא ראוי לשמו. כדי שצה"ל ישוב ויהיה צבא ראוי לשמו, קודם לכל עליו לטהר את קודקודו, את חשיבתו ואת שפתו, ולשוב לדבר ולפקוד בשפה צבאית מובהקת.

כאשר צה"ל יפסיק להיות ארגון עובדים בע"מ, כאילו-צבאי, בשירות המאפיה השלטת וישוב להיות צבא מובהק בשירות עם ישראל ומדינתו, הוא ישוב ממילא גם לירות על-מנת להרוג, לשעוט על-מנת לכבוש ולהילחם על-מנת לנצח.