חוסר יציבות מובנה

למצוא דרכים לרענון יסודי ועמוק של מוקדי הכוח להפיל

אורי אליצור , כ"ג בתשרי תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

כדי להשיג יציבות שלטונית, אולמרט רוצה את ליברמן בממשלה, אבל ליברמן אומר שכדי להשיג יציבות שלטונית צריך לשנות את השיטה ולהנהיג משטר נשיאותי. וכך מרוב יציבות הם הולכים להעביר מהפכה תפיסתית שלימה בדלת האחורית, כאילו הייתה איזה סעיף העברה של כמה שקלים בהסכם קואליציוני. בלי להיכנס בכלל לשאלה אם ההצעה טובה או רעה, כל העסקה הפוליטית הזו נראית כמו ההיפך של יציבות.


חוסר היציבות השלטונית אצלנו הוא כזה שעד שתגיע השעה שבה אולמרט צריך להעביר את ההחלטה בכנסת הוא כבר יוכל לצפצף על ליברמן, או שהוא ייפול או שהתנאים הפוליטיים יאפשרו לו למסמס ולדחות עד אינסוף
מצד שני אין מקום לדאגה מוגזמת, כי רבים הסיכויים שכמו שהצעת ליברמן מתגנבת בשקט ונכנסת בדלת האחורית, כך בבוא העת היא תצא בשקט בדלת האחורית ולא תשאיר אחריה סימנים. חוסר היציבות השלטונית אצלנו הוא כזה שעד שתגיע השעה שבה אולמרט צריך להעביר את ההחלטה בכנסת הוא כבר יוכל לצפצף על ליברמן, או שהוא ייפול או שהתנאים הפוליטיים יאפשרו לו למסמס ולדחות עד אינסוף. מה שברור הוא שההמשלה של אולמרט מקרטעת. מה שבולט לעין הוא שחצי שנה אחרי שקמה היא כבר עוסקת בתרגילי הישרדות, ולכאורה אין הוכחה טובה מזו לצדקת טענתו של ליברמן שמוכרחים למצוא שיטה אחרת.

אבל אי אפשר לפתור את הבעיה של אולמרט בקואליציה באמצעות החלפת השיטה, כשם שאי אפשר לפתור את הבעיה של אולמרט בסקרים באמצעות החלפת מינה צמח. הבעיה איננה השיטה. חוסר היציבות הוא מהותי, והוא יצוץ ויופיע מבין הסדקים כמו יבלית בכל שיטה שהיא. הרי כבר ניסינו וריאציה של בחירות אישיות בשני פתקים, שיטה שהבטיחה ראש ממשלה חזק, בלתי תלוי במפלגה ובעל חופש פעולה ויכולת ביצוע. והנה שני האנשים שנבחרו בשיטה הזו, נתניהו ואהוד ברק, עמדו בראש הממשלות הכי פחות יציבות, והופלו מהשלטון אחרי זמן קצר יחסית.

נוסחה פשוטה

הממשלות פה לא נופלות בגלל השיטה, אלא בגלל המצב. והנוסחה פשוטה ואפילו גסה: ממשלות השמאל נופלות בגלל הערבים וממשלות הימין נופלות בגלל השמאל. ממשלת אולמרט המקרטעת היא ממשלת השמאל המקרטעת השלישית בעשור וחצי האחרונים. קדמו לה ממשלת רבין-פרס שהושיטה לערפאת יד לשלום ונפלה כי ערפאת החזיר לה סידרה מזוויעה של פיצוצי אוטובוסים. אחר כך הייתה ממשלת ברק שהושיטה לערפאת את כל השטחים כולל ירושלים, וקיבלה ממנו את האינתיפאדה השנייה ואת טרור המתאבדים. ועכשיו, ממשלת אולמרט שהושיטה לפלשתינים את גוש קטיף וצפון השומרון וקיבלה בחזרה את חטיפות החיילים והמלחמה בלבנון. 

מנגד נפלו שתי ממשלות ימין. ממשלת נתניהו הופלה על ידי השמאל המחזיק בכל מוקדי הכוח להפיל: באקדמיה, בתקשורת, באמנות ובמערכת המשפט, שלא הסכים בשום אופן לקבל את נצחונו של נתניהו על שמעון פרס, וגויס בהמוניו להפלתו למען המולדת, וממשלת שרון שהופלה על יד השמאל במערכת המשפט.

זה לא בדיוק קרה ככה באופן ישיר, אבל בפועל זה הסיפור. שרון אוים על ידי מערכת המשפט שנופפה מעל ראשו בתיקי חקירה חמורים, והוא החליט להציל את עורו באמצעות שבירה חזקה שמאלה. התרגיל עבד, תיקי השוחד והמרמה אכן התמסמסו, אבל בהזדמנות זו פירק שרון את הקואליציה הכי יציבה והכי איתנה שהייתה בישראל מאז ומעולם, והמיר אותה בממשלת שמאל מקרטעת, תחילה בראשותו ואחר כך בראשות אולמרט.

מוקדי הכוח להפיל


הוועדה למינוי שופטים, מסלולי המרוץ המובילים אל משרות: היועץ המשפטי ופרקליט המדינה, מבקר המדינה, רשות השידור, הרשות השנייה, קרנות הקולנוע והתיאטרון
זה חוסר יציבות מובנה: השמאל לא יכול להקים ממשלה יציבה כי המדיניות שלו הזויה, ראש בקיר, והוא מופתע כל פעם מחדש כשהוא חוטף שוב את האגרוף של הערבים ישר לתוך המשקפיים העגולים שלו. והימין שיש לו מדיניות שפויה ואפשרית, גם הוא לא יכול להקים ממשלה יציבה, כי השמאל שולט בכל מוקדי הכוח להפיל: פרקליטות, עיתונות, בג"ץ, אקדמיה ואמנות. כשכל אלה יחד קומצים אגרוף, אין ממשלה שיכולה עליהם.

לכן גם אם יקום הנשיא הנבחר שליברמן חולם עליו, שום בעיה לא תיפתר. אם הוא יהיה מהשמאל, במוקדם או במאוחר הערבים יהרסו לו את הכל, יחזירו לו אגרוף בפרצוף תמורת שטחים, הוא יאבד את תמיכת הציבור, אחר כך את אמון המפלגה שלו ולבסוף את אמון הכנסת. ואם הוא יהיה נשיא מהימין יפילו אותו בפרקליטות או בבג"ץ, פרשיות יצוצו מדי יום, ישגעו אותו בכותרות ענק בעיתונים ולבסוף הוא ייאלץ למשוך שמאלה או ליפול. אם הנשיא יהיה מי שאביגדור ליברמן רואה בחלומו, כלומר אביגדור ליברמן, יתפרו לו תיק יומיים אחרי השבעתו.

לא צריך משטר נשיאותי. מה שצריך הוא למצוא דרכים לרענון יסודי ועמוק של מוקדי הכוח להפיל.

הוועדה למינוי שופטים, מסלולי המירוץ המובילים אל משרות: היועץ המשפטי ופרקליט המדינה, מבקר המדינה, רשות השידור, הרשות השנייה, קרנות הקולנוע והתיאטרון. לא חלילה להשתלט על מוקדי הכוח להפיל, רק להוציא אותם משליטתו הכל כך בלעדית של השמאל. שום דבר אחר לא יביא לישראל יציבות שלטונית.