התנכלויות על רקע דתי, תקיפות מילוליות ופיזיות, מכות ואיומים, קללות, כתובות נאצה וצלבי-קרס, וצעירים יהודיים שמפחדים ללכת בגפם ברחוב גם בצהרי היום.

לא, זה לא בגרמניה של שנות השלושים ולא בפולין של שנות העשרים, לא בפרברים מסוימים בפריז בימינו-אנו ולא ביוהנסבורג שאחרי האפרטהייד, זה כאן בישראל, בעכו, באחת מהערים הגדולות בצפון הארץ.

מזה שנים קיימת בעיר עלייה ניכרת במספר התושבים הערביים. רבים מהם מהגרים מכפרי הגליל או בזכות ריבוי טבעי של ערביי עכו עצמה. זו כמובן זכותם, אך מה שבלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת הוא הטרור והאיומים שהם מפעילים על יהודים בשכונות עכו, כמו למשל בשכונת וולפסון שעלתה לכותרות. טרור ואיומים שמטרתם, מן הסתם, לגרום ליהודים לעזוב כדי לכבוש עוד בית, עוד רחוב ועוד שכונה, כדי להקים עיר ערבית טהורה.



לערביי ישראל מגיעות זכויות תושב. לא אוטונומיה תרבותית, וגם לא כל הזכויות בתקציבים ובמשרות כיוון שאין הם נושאים גם בעול כל החובות, כמו שירות צבאי

מה שבלתי נסבל ולא יעלה על הדעת שבארצם, במולדתם, תחת ריבונות ישראלית המתיימרת להיות מדינת העם היהודי, צעירים יהודיים יחששו ללכת בגפם בעיר הולדתם ומגוריהם. בלתי נסבל הוא שריקודי שמחת-תורה בעיר ישראלית תהיה סכנה למשתתפים בהם, וצעדה עם ספרי תורה תהיה מטרה למטר אבנים וגידופים, קללות ונאצות. זו תופעה שאסור להשלים עימה.

העימות בעכו בשמחת תורה, שבנס לא הסתיים באבידות בנפש, הוא תמרור אזהרה. זה קורה לא רק שם, אלא גם בחלקים מסוימים: בשכונת הדר בחיפה, בחלקים נרחבים ברמלה ולוד, בדרום תל-אביב, בכרמיאל ועוד. בשכונות אלו הולכות ונדחקות רגלי התושבים המקוריים, היהודים, באותה שיטה בדיוק כמו בעכו. אלימות פיזית ומילולית, זריקות אבנים אל בתים יהודיים, פגיעות מתמשכות ברכוש, הטרדת נשים ונערות, כתובות נאצה וצלבי קרס, ומוסיקה מזרחית רעשנית במיוחד בשעות הלילה. לשכנים הערבים החדשים ליד בתי הכנסת יש תחביב נפלא: מוסיקה ערבית בקולי-קולות, בדיוק בשעות התפילה. כצפוי, בכל המקומות הללו בסוף היהודים נשברים ועוזבים, או שהם מוכרים את דירותיהם לערבים, או שהאזור הופך להיות מדגרת פשע וזנות, סמים והימורים.

תאמרו: זה טיבה של מדינה דמוקרטית ואסור להפלות על רקע לאומי או גזעי?!

נכון, אבל זו גם מדינתו היחידה בעולם של העם היהודי ובדיוק בגלל תופעות כאלו, בחוצות פריס ולונדון באים לכאן עכשיו יהודי צרפת ובריטניה.

לערביי ישראל מגיעות זכויות תושב. לא אוטונומיה תרבותית, וגם לא כל הזכויות בתקציבים ובמשרות כיוון שאין הם נושאים גם בעול כל החובות, כמו שירות צבאי. אולי זה בגלל ש"הם לא יכולים להילחם בבני עמם", אבל בפועל הם לא משרתים בצבא. ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל אף לא יוזמת שירות לאומי במקום זה הצבאי, כדי להביע איזושהי הזדהות עם המדינה. וכי למה שיזדהו?! ערביי ישראל רוצים רק לקחת כמה שיותר, ולא לתת מאומה.

העימות בשמחת תורה בו הקיפו מאות ערבים את ישיבת ההסדר בעכו, רגמו באבנים והשחיתו רכוש וכמעט פרעו במתפללים ובתלמידים חייב להזהיר את כולנו, ולגרום לנו להזהיר את ערביי ישראל: מי שמתנהג כמו גנגסטר- בסוף יעוף מהעיירה.