דרוש גלגל הצלה

האם משרד החינוך הרים ידיים או שמדובר בפחד הקמאי.

אדמונד חסין , ל' בתשרי תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

תרבות הטראש עדיין לא הכחידה את הזיקה הרחבה למסורת, ובכל זאת, סביר להניח שילדים חילוניים מכירים את גלילאו יותר מאשר את ר' יוסי הגלילי. אדמונד חסין מפנה אצבע מאשימה למערכת החינוך


דו"ח גוטמן שנערך עבור קרן אבי-חי מעלה את הרושם, לכאורה, כי בניגוד לחשש אצל אנשי חינוך רבים, תרבות הטראש הטלוויזיונית עדיין לא הצליחה להכריע את רוח העם
בכל פעם אני מצליח להיות מופתע מחדש: משתתפי התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" הם חבר'ה רציניים, אינטליגנטים ובעלי ידע נרחב, עונים בהצלחה על שאלות מתחום הפילוסופיה היוונית, הכדורגל האוסטרלי וההיסטוריה האמריקאית. ואז מגיעה השאלה שעוסקת בנושאי יהדות, שאלה שכל תלמיד בכיתה ב' בבית ספר ממלכתי דתי ישיב עליה בהצלחה, והם... נתקעים. גם החבר הטלפוני, אם הוא בעל רקע דומה, מגמגם ללא הצלחה.

מה מהות הפער הזה?

דו"ח גוטמן שנערך עבור קרן אבי-חי מעלה את הרושם, לכאורה, כי בניגוד לחשש אצל אנשי חינוך רבים, תרבות הטראש הטלוויזיונית עדיין לא הצליחה להכריע את רוח העם. הדו"ח מפתיע ומעודד, מלמד כי 85% מהיהודים עדיין דבקים בקיום מסורת סדר פסח, 68% מקפידים שלא לאכול חמץ ו- 67% צמים ביום כיפור. ככלל, מגלה הדו"ח למעלה מ- 70% מהציבור היהודי מקיימים את הטקסים היהודיים כגון ברית מילה, בר מצווה, חתונה, קבורה יהודית וכדו'. עוד קובע  הדו"ח כי 79% מהאוכלוסייה מגדירה את עצמה מדתייה ועד מסורתית ורק 21% מגדירים את עצמם כחילוניים.

אלא שבצד האופטימיות הזהירה יש הרבה יותר מקום לדאגה. מערכת החינוך עסקה בשנים האחרונות בהפרטת החינוך הערכי-יהודי והפיכתו לקורס בחירה של המנהלים. יש חובה ללמוד אנגלית וחשבון, אבל אין הכרח ללמד על מהותם של הימים הנוראים.
 
אפשר לחפש את שורשי המחדל בטיב המורים החדשים, בבורותם ובהכשרתם המקצועית. אפשר לייחס זאת לחברה התחרותית שמקדשת ידע מעשי על פני ערכים מוסריים, ומעדיפה להתפעל מביצועיו של ביל גייטס על פני אלה של רבי יהודה הנשיא.

אבל אפשר גם להפנות אצבע מאשימה כלפי ראשי מערכת החינוך, אלה שמשתכרים מכספי ציבור על מנת להפוך את ילדינו לישראלים מועילים וליהודים הגונים, אך מעדיפים לראות בעצמם כ"מנהלים טכניים".


האם משרד החינוך הרים ידיים או שמדובר בפחד הקמאי החילוני מפני גניבת נשמתם החילונית של ילדי ישראל והחזרתם בתשובה?
"ועדת שנהר" שהוקמה בתקופתו של שר החינוך זבולון המר ז"ל בשנת 1991 ומסקנותיה אומצו בחום ע"י שר החינוך אמנון רובינשטין בדקה את הוראת היהדות בסקטור הממלכתי.  בהמלצתה של הוועדה ניתן דגש על טיפוח בוגרים המכירים את המורשת התרבותית היהודית וכן בקריאה לחייב את המורה לעסוק בבירור שאלת הזהות היהודית – ישראלית.
הרבה לא קרה מאז, אולי להפך. משרד החינוך הולך ומצמצם את פעולותיו במחויבות להקניית חינוך יהודי – ערכי ובמקומו צמחו כ-49  מרכזים להעמקת החינוך היהודי שעוסקים בהוראת ערכי יהדות וציונות בבתי ספר ממלכתים. מנהלי בתי ספר המעונינים לקדם חינוך יהודי - ערכי אינם פונים להנהלת המחוז או למפקח בית הספר, הם פונים לגורמי חוץ  שיסייעו להם בקידום ההוראה בבית הספר.

האם משרד החינוך הרים ידיים או שמדובר בפחד הקמאי החילוני מפני גניבת נשמתם החילונית של ילדי ישראל והחזרתם בתשובה? בכל העולם ישנה חזרה למקורות האתניים, ובמיוחד בארה"ב שאותה בחרנו לחקות רק בתרבות הפשטנית ולא בכמיהה שלה לשורשים ולרוחניות.

כך או כך, במכוון או בהתרשלות מבחנה האמיתי של שרת החינוך לא יהיה בהיקף התלמידים הזכאים לתעודות בגרות או הישגיהם. זהו מבחן אווילי שנוהגים לבחון את עצמם שרי החינוך לדורותיהם. המבחן האמיתי של שרת החינוך הוא ביכולתה להציג בפני הצבא צעירים בוגרים בנפשם, בעלי עולם ערכים יהודי-ערכי-שורשי, כאלה שמתגייסים לגולני לא רק בגלל גאוות יחידה אלא בגלל הרצון לשמור על ארצם, ארץ אבותם.