המצעד האחרון

להסיר את הבזיון והחרפה מעל עיר הקודש.

ד"ר אריה בכרך , י"ז בחשון תשס"ז

ד"ר אריה בכרך
ד"ר אריה בכרך
באדיבות המשפחה
עד הרגע האחרון אי אפשר יהיה לדעת אם יתקיים מצעד ה"גאווה", בין ברשות ובין שלא ברשות. חובת המחאה על מעשה זה מוטלת על כל אדם בין שהוא שומר תורה ומצוות ובין שאינו שומר.  מעבר לפגיעה בקדושת האדם והמקום, המצעד הינו התרסה גסה ביותר נגד רעיון הסובלנות וההתחשבות ברגשות האדם.
 

התקשורת, כנראה מתוך תאווה לראות דם, בוחשת בקלחת המאוסה הזו. מסיבה זו הטילה התקשורת ספק באמינות דיווחי המשטרה בדבר הסכנה הכרוכה בקיום המצעד תוך לחץ אצל מערכת המשפט לאשר את קיום המצעד למרות הכל
אין ספק שיותר אנשים בוחלים בכל המופע הזה מאלו התומכים בו, בהתעקשות לקיים את המצעד תוך רמיסת רגשות רוב הציבור הינו מעשה אנטי דמוקרטי, אנטי סובלני למרות שהקהל ההומולסבית והתקשורת מנסים להציג תמונת מצב הפוכה.
 
התקשורת, כנראה מתוך תאווה לראות דם, בוחשת בקלחת המאוסה הזו. מסיבה זו הטילה התקשורת ספק באמינות דיווחי המשטרה בדבר הסכנה הכרוכה בקיום המצעד תוך לחץ אצל מערכת המשפט לאשר את קיום המצעד למרות הכל.
 
מתוך הנחה שהמגזר החרדי הוא המגזר היותר שנוא במדינה, מציגה התקשורת את פעולות המחאה כמאבק בין הקידמה והנאורות ובין החרדים.
 
במסגרת חובת המחאה יש לבחון מהיא המחאה היותר יעילה. לדעתי, גם עמותים אלימים וגם השלכת ביצים ועגבניות וכל הבא ביד בין על שוטרים ובין ה"חוגגים" אינם יעילים ואינם משרתים את המטרה. הטוב ביותר בעייני הוא להצטרף לצועדים. מאחר שאין חובה להצטייד בתעודת "הומו מוכר" או "הומו רשמי" הרי שנוכל כולנו, מאות אלפים, כך אני מקווה, להצטרף לצועדים כ"הומואים"  נצעד כולנו תוך השמעת שירים כמו: "עוצו עצה ותופר" או "אשת חיל מי ימצא" וכדומה.  צורת "מחאה" כזו תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי ה"קהילה", תטול את העוקץ מהמצעד, ולמעשה תרוקן אותו מכל תוכנו המקורי.  כל זאת מבלי להיגרר לאלימות שאולי תשחק לידי המארגנים ובעלי העניין.
 
לסיום אני קורא לכל שלומי אמוני ישראל להצטרף למחאה, ולהסיר את הבזיון והחרפה מעל עיר הקודש.