עם קדוש בארץ הקודש

המושג של קדושה אינו קיים בשכבה הנהנתנית.

רחל סילבצקי , י"ט בחשון תשס"ז

רחל סילבצקי
רחל סילבצקי
צילום: ערוץ 7

"תנו לי קדושת ארץ ישראל", אמר רב נריה זצ"ל מעמקי נשמתו הזכה לפני שנפטר. אבל בארץ ישראל של היום, הדבר היחיד הקדוש לאליטה השיפוטית הפוסט מודרנית הוא חוסר הקדושה. המושג של קדושה אינו קיים בשכבה הנהנתנית. 

תהום רובץ בין מי שמאפשר מצעד תועבה בעיר המקודשת ליהדות כשהוא מודע לכך שהתורה קוראת לסגנון חיים זה "תועבה", ויתכן שבתת מודע דווקא בגלל שהתורה קובעת כך, למי שמאמין בערך קדושת העם והארץ.

מהתהום הזה בוקע העיוות המשווע, רמיסת זכויות המיעוט בגוש קטיף כשזכויות אלה כרוכות באמונה בקדושת הארץ, התעלמות מהסתירה במניעת תפלה בהר הבית למי שרואה בו מקום המקודש ביותר ליהדות (ללא קשר לוויכוח ההלכתי סביב הנושא).

לקדושה זו אין זכויות בבית המשפט במדינת ישראל.


"תנו לי קדושת ארץ ישראל", אמר רב נריה זצ"ל מעמקי נשמתו הזכה לפני שנפטר. אבל בארץ ישראל של היום, הדבר היחיד הקדוש לאליטה השיפוטית הפוסט מודרנית הוא חוסר הקדושה. המושג של קדושה אינו קיים בשכבה הנהנתנית
ותהום רובץ בין מי שמאמין באמונה שלימה שהחיים של הפרט מקבלים משמעות בכמיהה תמידית לקידוש החומר ולרוממות נפשו של האדם שנוצר עם רגליים תקועות בקרקע עד למצב שראשו מגיע השמיימה, לנהנתנים המחנכים ללא עקרונות של ריסון עצמי, של "קדש עצמך במותר לך" ושל  מציאת פן רוחני בכל פעולה אנושית. 

לקדושת חיי הפרט אין מקום במערכת החינוך במדינת ישראל.

האלה אלוהיך, היועץ המשפטי לישראל?

היכן השיפוט המוסרי בין חופש הצעדה לבין רמיסת ערכים הנעלים מהחופש? היכן הראייה היהודית במדינת היהודים? היכן ההתחשבות בזכותם של הרוב למנוע את הפגיעה הגסה ברגשותיו ועוד יותר חמור, בחינוך ילדיו? היכן למדנו שעקרון השמירה על זכויות המיעוט (המושג שנתעלמה ממך בגוש קטיף, בעמונה ובהר הבית) כולל מקרים של רמיסה על זכויות הרוב?

כן, זכויות הרוב. כי אין ספק שרוב העם אינו רוצה מצעדי תאווה, גם אם אינו שומר קלה כבחמורה וגם אם הוא מפחד להביע את דעותיו, ומשאיר את המאבק בידי הצבור הדתי והחרדי. רוב מוחלט של האנשים הגרים כאן מנסה לגדל בשקט את צאצאיו, ויצטער צער עמוק אם אחד מהם יאמץ סגנון חיים "אלטרנטיבי" גם אם לא יוקיע אותו. כך היה תמיד וכך זה היום, ועל כן רמיסת זכויות הפרט במתן אפשרות לקיום מצעד התועבה עולה בהרבה על הערך בשמירת זכויות הצועדים. ילדי ישראל נחשפים בעל כורחם לעולם שהוריהם היו רוצים למנוע מהם, ובמקביל מקבלים שיעור על סדר עדיפויות, בו סיפוק יצרים קודם לכל.

יתכן וזהו הבירור העמוק של המונח "תינוק שנשבה", מי שנשאר תינוק המתעסק במילוי תאוותיו וגדל להיות בן אדם שאינו מחפש את סיבת הימצאותו עלי אדמות. זהו הביטוי הקשה ביותר לכשל מערכת החינוך, כשל שרוב ההורים אינו מודע לו ואינו יודע לבטאו מעבר לאכזבה מהתוצאות.

אלא שבעם ישראל קיים ניצוץ המתחבר לקדושה ולחיי רוחניות בארץ הקודש. המיעוט השולט בו רומס את זכויותיו עד כדי כך שהוא כבר אינו מכיר אותן, והמיעוט הזה בוחל בחינוך ילדיו עד שהם כבר לא זוכרים מאין הם באו ואינם יודעים לאן הם אמורים ללכת. את הניצוץ הזה צריך לפתח לאש עולה.

במקביל למצעד השפלות נקבעה עצרת קדושה ליד הישיבה המרכזית שנוסדה על יד הרב קוק זצ"ל, המנהיג הרוחני שראה את עצמו כ"עבד לעם קדוש". נתפלל שממשיכי דרכו, הנשמות הצעירות והקדושות שחשבו להגיע לעצרת זו, יצאו בבוא היום להשפיע ולהחדיר את הקדושה לחיי העם שזכה לשוב לארץ ציון וירושלים.