עדי לעולם

הדבר המרכזי שבלט באישיותה היה השקט והרוגע הנפשי.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ג בחשון תשס"ז

לדמותה של עדי ישראלי ז"ל

לעיתים כשמספרים בפני קהל על מעשיו של צדיק שנתבקש לבית-עולמו, עולה בך ספק: האם העובדה שמדובר באדם שהגיע לשנות ה-80 שלו, גורמת לשומע שלא יתחבר למסר העולה מן הדברים? שמא בדור כשלנו שבו ה"עדכון" וה"עכשוויות" הופכים לערך, ו"חדשות" השבוע שעבר הן עניין להיסטוריונים, השומע על אותו צדיק חושב לעצמו: טוב, הוא היה צדיק, זקן, חי לפני 20 שנה, הוא שייך "לדור הקודם", מה זה שייך אלי? וכך דוחה היצר את הלקח שאמור היה להילמד, את המסקנה הפשוטה שגם אני יכול ללכת בדרכו של אותו איש-מידות.


לכן כשמדברים אנו כאן על אישה צעירה שכולם כאן במושב הכירו כילדה, כנערה וכאם צעירה, כשמדברים על מישהי שאך לפני זמן קצר הלכה בינינו, יתכן וקל יותר להפנים את המסר
לכן כשמדברים אנו כאן על אישה צעירה שכולם כאן במושב הכירו כילדה, כנערה וכאם צעירה, כשמדברים על מישהי שאך לפני זמן קצר הלכה בינינו, יתכן וקל יותר להפנים את המסר. להבין שמה שהיא עשתה, כולנו מסוגלים ולעשות ולקיים. וכמו שאמר קהלת (ז', ב'): "...טוב ללכת אל בית-אבל מלכת אל בית משתה...", בתנאי ש"... והחי יתן אל ליבו", לקום ולעשות, לאור מה ששמע בבית האבל.

וכך שח לי ידיד-נעורים ר' יוסף כהן הי"ו, מנכ"ל ארגון החסד הגדול בישראל "חסדי נעמי". הוא אמר שאת ההברקה להקים ארגון חסד זה קיבל בעת שעמד בִהלוויה, ושמע שהנפטר היה אוסף מצרכי-מזון ומחלק לנזקקים. "באותו רגע אמרתי לעצמי: אני ממשיך בדרכו. התחלתי לאסוף מצרכים בשכונה עם שתי הבנות שלי, כשבידינו שלושה סלים קטנים". כיום, מעסיק "חסדי נעמי" עשרות עובדים בשכר (רק מהוראות-קבע של יהודים טובים) ואת שלושת הסלים הקטנים הפך ה' לשלוש משאיות-ענק העוברות בכל יום בשטחים חקלאיים, אוספות פירות וירקות ומחלקות עשרות טונות של פרי לנצרכים.

הדבר המרכזי שבלט באישיותה היה השקט והרוגע הנפשי.

סיפרה גיסתה: "למרות שהייתה אישה צעירה, כמונו, בשנות העשרים, היינו מתפעלים איך היא "לוקחת" כל דבר בשלווה פנימית ובאצילות כזו. היינו יושבות כמה נשים ומשוחחות, וקורה ששני ילדים רבו והיכו זה את זה, אני זוכרת שהייתי מביטה מן הצד לראות איך היא תקום להשלים ביניהם, בלי להיגרר רגשית. היום אני חושבת שהילדים היו נרגעים רק מהשקט הנעים שקרן ממנה".

והוסיף גם הגיס: "כשהייתה איזו מתיחות או איזה ויכוח בין הנוכחים, כל אחד היה חש שהיא "איִתו" ושהיא מחזיקה בדעתו... היא הייתה מצליחה לומר דברים שהיו מרככים ומרגיעים את כולם".

בארבע שנותיה האחרונות היא שהתה עם משפחתה בְּוֵנְקובר שבקנדה, לרגל לימודי בעלה. אישה בת 25, אם לשלושה, הרחק ממשפחתה החמה שבמושב זרחיה, אך שם התגלה שהרוגע הוא משהו קבוע באישיות. שכן למרות הקשיים הטבעיים שיש לאדם בארץ זרה, היא הפכה שם למעין "כותל", וכל מי שהיה קשה לו בחיים מצא בו נחמה. בכל מקום שנמצאה, אפילו כשהייתה יוצאת עם הילדים לפארק, היו פתאום אנשים מגיעים ושופכים את ליבם לפניה, כמי שמצאו פינה של אור ותקווה.


כי מה מחפש בעל באשתו? מה בעצם מסתתר מאחורי ה"נתונים" שאיש או אישה מחפשים בבן-זוגם? שלווה, רגיעה נפשית ופיסה של ישוב-הדעת בתוך ים החיים הסוער
סיפר גלעד, הבעל שיחיה: "בְּוֵנקובר לא הייתה בלנית קבועה. הייתה תורנות בין מספר נשים בקהילה היהודית, ואשתי הייתה אחת מהן. היא התייעצה רבות עם הרב המקומי איך להאהיב את המצווה על נשים שלא היו בעלות מטען רוחני רב. היו נשים שרצו דווקא אותה, והיא הייתה הולכת למרות שלא היה זה תורהּ. ערב אחד הגיעה למקווה אישה מבוגרת עם בתה שהייתה ערב חתונה. כִּבדרך אגב סיפרה האימא שהיא עצמה לא טבלה כבר שנים מפני שכל העניין "מביך אותה". סיכומו של סיפור היה שכשהשתיים יצאו מהמקווה, אותה אימא חיבקה ונישקה את עדי בהתרגשות גדולה, ואמרה שהיא כל-כך הושפעה מהיחס המיוחד של עדי לבתה שהיא עצמה החליטה לחזור ולטבול".

הגיע לכאן הערב זוג ששהה בשליחות מטעם הסוכנות בקנדה, וגר באיזור מגוריה של עדי. וכך מספרת האישה בהתרגשות: "במהלך השליחות חליתי במחלת מעיים נדירה. המחלה הלכה והחריפה, סבלתי מכאבים ולא יכולתי לעשות כל עבודה בבית. אי-אפשר לתאר את התחושה הנוראה של הִימצאות בארץ נוכריה, רחוקה מידידים ומשפחה ובמצב האין-אונים המוחלט שבו הייתי. ואז נכנסה עדי לתמונה. היא הייתה מגיעה אלי, מנקה, מסדרת, מכבסת ומבשלת את האוכל המיוחד שנזקקתי לו, מרסקת אותו ויושבת ומאכילה אותי. כשלפעמים הייתי מנסה להודות לה, היא הייתה אומרת מיד: "נו, באמת, אל תביכי אותי".

אך לא פחות מעזרה הפיסית, היה הסיוע הנפשי שהעניקה לי. הייתה יושבת אצלי שעות ומדברת, אך בעיקר מקשיבה, זו הייתה סגולתה הגדולה. אני מבוגרת ממנה, אך מעולם לא הייתה לי חברת-נפש כמוה... למרות שלאף אחד לא קל בארץ זרה, לא שמעתי ממנה מעולם תלונה. היא הייתה תמיד שמחה, ואומרת שהעיקר הוא שהיא חיה עם מי שהיא אוהבת. איך אפשר להישאר "אדישה" מול אישיות כזו?! פשוט נסחפתי אחריה וכך הבראתי... אני יכולה לומר בפה מלא שבזכותה נשארתי בחיים".

אין פלא, רבותי, שבן הזוג אומר שהייתה לו זכות לחיות עם אישה כזו, למרות שהיה זה לשמונה שנים בלבד. כי מה מחפש בעל באשתו? מה בעצם מסתתר מאחורי ה"נתונים" שאיש או אישה מחפשים בבן-זוגם? שלווה, רגיעה נפשית ופיסה של ישוב-הדעת בתוך ים החיים הסוער.

יהי זכרה הברוך ניכר במעשינו.

מתוך דברים שנאמרו באזכרה שנערכה במושב זרחיה במעמד רב המושב, מזכה-הרבים הגדול הרב אבידן שליט"א, ורבו הנערץ של כפר דרום, הרב אבי"ק שרייבר שליט"א.