הציבור אינו אדיש

יתכן מאוד שהייסורים באים לאדם כדי שיתפלל.

הסופר הרב יוסף אליהו , א' בכסלו תשס"ז

במאמר "כאבו של דני" (לפרשת וירא) וכן בשלוש תגובות נוספות שנתקבלו, עלתה הטענה שהציבור אינו טורח לסייע לרווקים.


אם יש רב, כפי שסיפר דני, שמכיר אותו שנים ומעולם לא הציע לו, ולוּ הצעה אחת, זהו מקרה עצוב מאוד הטעון בירור יסודי. רוב הרבנים עוסקים בשידוכים למרות שזמנם דחוק ביותר
ובכן: אם יש רב, כפי שסיפר דני, שמכיר אותו שנים ומעולם לא הציע לו, ולוּ הצעה אחת, זהו מקרה עצוב מאוד הטעון בירור יסודי. רוב הרבנים עוסקים בשידוכים למרות שזמנם דחוק ביותר, וכמותם כל מי שרואה עצמו מסוגל לכך מתוך הציבור הרחב. מדובר בהקדשת זמן יקר ואף בהוצאות כספיות לא קטנות על טלפונים וכדו' ( ויפה שחלק מן המשודכים והוריהם חושבים על כך, ומפצים את העושים לשם שמיים לפחות על ההוצאה הכספית).

הנה מעט מן האכפתיות שהגיעה אלינו:

מיד עם פרסום הכתבה, בעניין הרווקים, פנה רב בית-כנסת בדימונה שרצה לסייע לשלושה רווקים מבוגרים בקהילתו. מאז התקיימו מספר שיחות טלפון, וב"ה הייתה התקדמות.

גם מכתבה המצמרר של יפית שפורסם כאן גרר פנייה מבורכת של בחור בן גילה שהציע בהיסוס שאולי הוא..., וכן מספר תגובות חמות של נשים. מי  אם לא אישה יכול להבין את כאב הכמיהה להיות אימא? להלן שתיים מן התגובות:

מכתב ארוך הגיע מהגב' נגר הגרה באזור ירושלים:

ליפית היקרה שתחיה:

מכתבך, המלא כנות-לב, הוקרא על-ידי בעלי סביב שולחן-השבת בפני ילדינו שחלקם הגיעו לפרקם. מאז ומתמיד חשבנו שאין לדחות נישואין בשל עבודה או לימודים (כי אפשר לעשות זאת גם אחרי הנישואין), ומכתבך עזר מאוד לילדינו לחזק את החלטתם, להזדרז בבניית בית בישראל, ועל כך תודה רבה לך.

ובאשר להרגשתך שאין לך תקשורת עם רבונו של עולם, למרות ההשתדלות הרבה שעשית, אומר לך שאינך במיעוט. גם אני חשה כך לעיתים, וזוהי כיום תחושתם של רבים וטובים בעם ישראל. בעצם, הקב"ה כבר הודיע זאת מראש: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", אך עם זאת הודיע לנו ש"יציץ מן החרכים" כדי לדעת מי דבק בו באמת. כמו אמא שיצאה מהבית וכשחזרה, הציצה מן החלון לראות מי מנצל את ההיעדרות "לפרוק-עול", ומי נאמן להנחיותיה. זמן זה של הסתר והוא זמן האמת! ולכן, גם כשלא נראה האור בקצה המנהרה, אנו נאמנים לאבינו שבשמים ועושים את רצונו.

היריעה קצרה יפית, ויש לי הרבה לכתוב לך, אך אסתפק בשתי נקודות עיקריות:

א) הרגשתך הקשה נובעת, משום שאת חוששת שלא תגיעי לשלמות ולאושר הנכסף ללא שתתחתני ותלדי ילדים. שמעתי שבנקודה זו תיקן יעקב אבינו את רחל אשתו שטענה כלפיו: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנֹכי" (בראשית ל', א'). רחל חשבה שאין טעם לחייה ללא ילדים, ויעקב השיב לה שאישה יכולה להגיע לתיקון ולשלמות שלה גם ללא ילדים.

זוהי אפוא נקודה בסיסית, אם תרצי: תיאורטית שצריכה להיות אצלך בעומק ההכרה. בניגוד לגבר שחייב להיות נשוי וללדת ילדים, אישה יכולה להגיע לתיקון שלה ולשלמות, גם ללא אלה.

ב) כמה טוב שאת כמהה ומייחלת לדבר הנכון ביותר: להינשא, ולהביא ילדים לעולם, אך חלילה לך מלהיכנס למרה שחורה בשל כך, כי מצב זה עלול רק להרחיק אותך משאיפתך. דעי, שגם כיום הינך בת-מלך, ובזאת יש לך הרבה מה לתרום ולהעניק,. למשל: על-ידי מעשי חסד לזולת. "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים" (שבת קנ"א:). ואם למרות כל התפילות והמעשים שלך, בורא-העולם מעכב את זיווגך כנראה שמצפה לך משהו מיוחד (שמכל מיני סיבות, אינו יכול להגיע אלייך כרגע).

לעיתים, המעשים שלנו מעכבים את התפילות. מנסיוני האישי, כשקיבלתי על עצמי דבר-מה בנושא הצניעות, ואפילו רק לקרוא הלכות צניעות, מיד ראיתי ישועה. מעשים טובים שלנו הופכים אותנו לכלי מושלם יותר, לקבלת השפע מלמעלה (אני אישית חושבת, כאישה, שפעולה חשובה בתחום זה היא סילוק הביגוד הצר וההדוק שמטרתו הגלויה היא חיזוק היצר-הרע, זה המעכב את כל הטוב מלהגיע אלינו. וגם מי שהיא-עצמה מתוקנת בתחום זה, יכולה לתרום באופנים שונים לשיפור המצב הכללי).

רבי נחמן מברסלב כותב ב"ליקוטי עצות", ערך "התחזקות":

כשאדם רוצה להתחזק בעבודת ה' מתגברים [מסתערים] עליו מחדש הקליפות שהם התאוות והדמיונות והמחשבות הבלבולים והמניעות, ואינם מניחים אותו להיכנס בשערי הקדושה. ובזה טועים החסידים הרבה... כשרואה שפתאום מתגברים עליו כל אלו, נדמה לו שנפל ממדרגתו. וצריך בכל פעם לחזק את עצמו הרבה לבל יפול מזה בדעתו כלל, עד שיתגבר עליהם וישבר אותם מחדש".

לכן, דעי לך יפית היקרה. כל הקבלות שלך, כל התפילות הרבות שהתפללת כל השנים וההשתדלות שלך ביציאה שוב ושוב לפגישות, כל אלה עשו הרבה נחת-רוח בשמים. אלא, שכנראה יש בך כוחות נוספים והקב"ה, כאבא אוהב, רוצה שתגיעי למימוש עצמי מלא, ותוציאי לפועל גם כוחות אלו. שאם לא כן, הרי לא היה מעמידך בנסיונות כאלו לחינם.

חזקי ואמצי, ותהיי עקשנית בדבקות שלך בבורא-עולם.

ראי כמה עקשנית היתה שרה אמנו עליה השלום שלא הרפתה עד שבגיל 90 זכתה לבן. כמה עקשנית הייתה חנה, אמו של שמואל הנביא עליו השלום שהמדרש מוסר (מדרש שמואל בובר ד', א') שרק בגיל 130 זכתה שיענו לתפילותיה.

בברכה רבה וסייעתא דשמיא מרובה.

גב' נגר

***
לכבוד יפית היקרה, שלום רב

בעלי ואני קראנו בעיון את מכתבך המלא רגש והתפעלנו מתחושות החזקות שיש בך לטוב ולאהבה. מאידך, מאוד הצטערנו בצערך. אברכך שבעזרת ה' תזכי במהרה לבעל ולילדים כשאיפתך העזה.

רציתי להתייחס למה שכתבת על כך שאת חשה שתפילתך אינה מתקבלת:


יתכן מאוד שהייסורים באים לאדם כדי שיתפלל, כדי שיתקרב לבורא על-ידי התפילה. וכפי שכתוב במדרש (שיר השירים רבא) שמפני זה היו אמותינו עקרות
"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך - וקוה אל ה'" (מסכת ברכות). ההסבר לכך הוא בדברי ישעיה הנביא: "אל תיראי תולעת יעקב... אני עֲזרתיך נאֻם ה' וגֹאלך קדוש ישראל" (ישעיהו מ"א, י"ד). הסבירו חז"ל את הדימוי שלנו ל"תולעת": "מה תולעת זו אינה מכה את הארז אלא בפה, כך אין להם לישראל אלא תפילה" (מכילתא דר"י), כלומר: התפילה היא כמו כרסום איטי שפעולתו והשפעתו אינם ניכרים כלל, אך בחלוף זמן יש לתפילה השפעה מצטברת. וכמו שבסופו של דבר התולעת הקטנה מפילה עץ ארז אדיר, אדם צריך לחזור ולהתפלל גם אם לא נענה זמן רב, כי אין תפילה שאינה משפיעה.

ויותר מכך: יתכן מאוד שהייסורים באים לאדם כדי שיתפלל וכדי שיתקרב לבורא על-ידי התפילה, וכפי שכתוב במדרש (שיר השירים רבא) שמפני זה היו אמותינו עקרות.

והעיקר: אין יאוש כלל. שמעתי על רבים שהתחתנו בגיל מבוגר והם חיים באושר וכל טוב. ואם יש לך רצון לשמוע מעט עצות מנסיוננו בענייני שידוכין (הוצאנו חוברת קטנה בנושא) או שסתם נדבר בעניין, נשמח. בהצלחה רבה.

משפחת כִּנָרתי
איתמר, השומרון



אפשר להשיג את ספרו של הרב יוסף אליהו "סוד הנישואין" בטלפון: 6447630 (02), 8693238 (052)