יעקב ועשיו, התאומים הראשונים המפורשים בתורה, דומים הם. וכשם שפרצופיהן דומים קרוב לומר שגם דעותיהן דומות (עיין ירושלמי ברכות פ"ט, הלכה א'). אלא שעם כל הדמיון ביניהם, יש ביניהם שוני שאינו דבר מיקרי הנגרם ממאורעות שונים. שוני זה קשור בעצם מהותם: "ויתרוצצו הבנים בקרבה... ויאמר ה' לה, שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". כבר מרחם אימם מתגלים מהויות שונות וקשר של מאבק בין יעקב-ישראל לעשיו-אדום.  אומנם תאומים הם יעקב ועשיו אך לא תאומים זהים, וכלשון הפסוק: "תומים", ולא "תאומים", וכמו שפירש רש"י: אין שוויון זה גמור שזה צדיק וזה רשע (ע"פ בראשית רבה  ס"ג, ח').



הקרבה והאחווה שיש לאומות אדום אלינו הרי הוא נעוץ באינטרסים חיצוניים שלהם ולא באהבה פנימית. אנו לתומנו חושבים שיש לנו ידיד שבידו ניתן להפקיד את ביטחוננו, אך שוכחים אנו שידיד זה אוהב אותנו לא הרבה יותר ממה שדייג אוהב דגים...

אם נעקוב אחר קו האופי של עשיו, כפי העולה מן הפסוקים, נמצא אדם שעיקר מהותו התמקדות בחוץ ובחיצוניות: איש שדה - חי במקומות שמחוץ ליישוב. שמו 'עשיו' נדרש "על שם הגוף שיצא עשיו כאיש בעל שער" (פירש מלשון עשוי וגמור. פסיקתא זוטרתא בראשית פרק כ"ה). מהותו הגשמית עשויה וגמורה ועל שם גופו הגשמי הוא שמו. "האדום האדום הזה" - הבחנתו בתבשיל שמכין יעקב הוא במראה החיצוני, הצבע האדום הבולט לעין, ועל שם זה קורא לתבשיל (וכן רואים אנו כיום שהתמקדות הגויים האדומיים הוא בנימוסים חיצוניים, תוך התעלמות יחסית מהפנמת ערכים. דוגמא בולטת להחריד היא גרמניה).

לעומתו יעקב כולו פנימי: איש אוהלים - כנוס במקום צנוע ופנימי, שמו 'יעקב' אינו על שם מראה חיצוני, אלא על שם מעשה שגילה את מהותו. בחיצוניות אומר מעט שייתן נזיד, אך בפועל גילה שבתוכו גנוז טוב לעשות הרבה יותר ונותן גם לחם, אף על פי שלא התחייב לזה.

נמצא מהותו של עשיו החיצוניות לעומת מהותו של יעקב הפנימיות. לאור קו זה, הכרתו של יעקב בעשיו אחיו הוא קשר הנובע מתוך פנימיותו ועל כן מוסיף לו יעקב גם לחם על נזיד העדשים המובטח, הרי ככלות הכול אחיו הוא. אך לגבי עשיו לתדהמתנו, הפך מה שבתחילה אומר: "הלעיטני נא" - אין 'נא' אלא לשון בקשה (ברכות ט', ע"א), כאשר השיג את חפצו מיעקב, מתארת התורה את התנהגות עשיו בצורה מנוכרת ביותר: "ויאכל וישת ויקם וילך" – אם נשים ליבנו לתיאור זה, הרי מצטייר לעינינו יחס צורם מאד: לא שלום, לא תודה, לא כלום! כאילו יעקב הוא אוויר, 'הכושי עשה את שלו'. ברגע שעשיו השיג את מבוקשו מיעקב, הרי הוא מתעלם מיעקב התעלמות מוחלטת, אוכל שותה קם והולך!  ובל נחשוב שהוא כיוון שהיה בליבו על יעקב שהתנה את הנזיד בבכורה, שהרי התורה מעידה "ויבז עשיו את הבכורה".

נמצא כל קישורו של עשיו עם יעקב הוא חיצוני, צירוף אינטרסים.

הקרבה והאחווה שיש לאומות אדום אלינו הרי הוא נעוץ באינטרסים חיצוניים שלהם ולא באהבה פנימית. אנו לתומנו חושבים שיש לנו ידיד שבידו ניתן להפקיד את ביטחוננו, אך שוכחים אנו שידיד זה אוהב אותנו לא הרבה יותר ממה שדייג אוהב דגים... ועל כגון זה אמרו חז"ל (אבות דרבי נתן פרק כב): "אל תתודע לרשות שאין מדבקים אלא לצרכן נראין כאוהבים בשעת הנאתן ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו".

"ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (ירמיהו י"ז, ז').