גיוס בחורי ישיבה לאומיים

זה תלוי גם ובעיקר בתשובה שיעשה הצד השני.

מ.ג. , ז' בכסלו תשס"ז

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לכבוד האלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א, 

שלום רב:

שמעתי וקראתי את דבריך בערוץ 7 לפני כשבועיים. אני מעריכה את פועלך לפתירת בעיות בגיוסם של הכתומים, בפרט אני מודה לך על פעולתך לטובת שני בניי שזומנו ליום שדה למיון סיירות ואחר כך לשבוע גיבוש מטכ"ל (בספטמבר 2006).

למרות הנ"ל יש לי מספר שאלות והשגות על דבריך, ואשמח לקבל תגובתך (אגב פגשתי אותך במספר אירועים, אך לא העזתי לגשת לשוחח איתך מחשש לתגובות חברי).

1.      אתה מכנה את טובי בנינו המוסרים את נפשם על לימוד התורה: "סרבני ימין המסתתרים בישיבות תורתו אומנותו". לדבריך, יש ניצול של עשרות ומאות בחורים המעוניינים לחשוב שנה ומנצלים את ההסדר: "מחדירים דפוסי חשיבה חרדים המנוגדים להסתכלות הציונית מעין "אנחנו מול המדינה".

2.      אתה מאשים את הציבור הציוני דתי בחוסר חינוך למורכבות.

3.      אתה קורא לנו "לוותר" לטובת השותפות במדינה, יוצא נגד הלגיטימיות שאנו נותנים לבנינו שלא לחתום קבע בגלל שהצבא היה מעורב ב"תוכנית התנתקות".

4.      אתה אופטימי, אתה אומר ש"הזמן יעשה את שלו".

5.      נכון, אהבת המולדת מחוברת לאחריות משותפת באחזקת הצבא ובשותפות במדינה.

אתה שואל על מה מוכנים לוותר למען שותפות זו: "כי צריך לוותר... אי אפשר לומר שצריך שותפות אבל בואו אלי ותלמדו מה שאני רוצה".

6.      לדבריך בוגרי המושבים והקיבוצים מתגייסים יותר ליחידות קרביות מאשר בוגרי הממלכתי דתי.

7.      אתה מסכם: האתגר של הציונות הדתית הוא שאזרחים במדינה ירצו להגיד: "אני גאה להיות יהודי".

עד כאן מדבריך,  ואני שואלת ומגיבה:

1.      כשהגיעו שני בניי לפסיכולוג הממיין לסיירות נשאלו: "מה תעשה אם ידרשו ממך לפנות את הוריך"?  וכן: "מדוע אתה רוצה להתגייס למרות שפינו אותך מביתך"?.

זאת למרות המכתב שיצא מלשכתך "בגנות השאלה", האוסר לשאול שאלות מסוג זה. בשטח ממשיכים לסמן ולמיין את ילדינו.

2.      צר לי לספר לך, אך שני בני עברו שבוע גיבוש מטכ"ל בהצלחה רבה מאוד מכל הבחינות, אך בכל זאת לא התקבלו למטכ"ל. הם קיבלו המתנה לשלדג, ולאחר ראיון נוסף הוחלט שלא לקבלם גם לשלדג.

3.      אני יודעת שמעטים מתאימים ליחידות אלו, והרוב לא מתקבלים. אך כאשר אומר לנו מפקד בכיר מהיחידה (כמובן שלא לציטוט) שהסיבה שהתלבטו עליהם ובסופו של דבר דחו אותם היא בגלל השתייכותם לציבור דתי מדי ובגלל שהם לומדים בישיבות בית-אל ומרכז הרב, את זה קשה לי לקבל. לדבריו הם חוששים שבניי לא ישתלבו עם החילוניים, אך לי נראה שהם חוששים, שהם (החילוניים) לא ישתלבו עם הדוסים.

זה לא ממש מראה על פתיחות ורצון להשתלבות מהצד השני.

האם השתלבות זה שאנחנו נהיה כמותם?! האם שילוב הכוונה שנקטין את הכיפה, נחביא את הציצית ונתפלל מהר כשהמפקד לא ירגיש?

האם לזה אתה קורא השילוב המוצלח? (יש לציין שבין הממיינים ישנם דתיים שגם חוששים משילוב "דתיים מדי").

4.      מדוע עושים שבוע גיבוש בערב ראש השנה? מדוע הדוסים צריכים לוותר על אמירת סליחות, ומאפשרים להם עשרים דקות זמן תפילה? להצדקת העניין טען המפקד שזה כמו זמן חירום, בו אין חובה להתפלל.

5.      ואני אומרת לך שבניי הלכו לישיבות אלו בגלל שהם לא סרבני גיוס ובגלל שהם חונכו לשילוב אמיתי, ולכן רצו להתחזק לפני יציאתם לצבא על מנת שהשילוב לא יגרום להם לוותר חלילה על הערכים עליהם הם גדלו.

6.       נאמר לי במפורש על ידי אותו מפקד ומפקד נוסף מהיחידה שיש הוראה לקבל פחות דתיים מאז הגירוש, ושיש בין המפקדים הממיינים שלא מסתירים את חששם מכך שהציבור הדתי לאומי "יגנוב להם את המדינה".

אחר כך הבנו למה נשאלו במהלך השבוע שאלות מסוג: "אם יתנו לך פקודה הנוגדת את אמונתך, מה תעשה?" או :"היחידה נטלה חלק ב"התנתקות", אם היית שם מה היית עושה?".

7.      האלוף שטרן, אתה מוצא יותר בוגרי קיבוצים ביחידות קרביות ומובחרות, כיוון שמי שממיין ובוחר אותם מעוניין בהם ולא מעוניין בילדינו. אז ממי נדרשת צניעות?    

8.      הבחורים שלנו ידועים ככאלה שעושים הכל על מנת להיות קרביים ולתרום כמה שיותר (בן אחר שנדחה ממיון לטייס בגלל בעיה רפואית עשה את כל המאמצים על מנת להתקבל). אך אם יש כאלו החושבים שבגלל השקפותיהם של בנינו או בגלל הקפדה על מצוות על פי אמונת ישראל הם סוג ב', אז אולי באמת עדיף שנמליץ לכולם לשבת בישיבות.

9.      אם יש בציבור הציוני דתי דפוס חשיבה של "אנחנו מול המדינה"  זה לא בהשפעת החרדים, אלא כתוצאה מהגירוש. האם "הזמן יעשה את שלו"?.

זה תלוי גם ובעיקר בתשובה שיעשה הצד השני. נמאס כבר מההלקאה העצמית. מישהו אחר צריך לעשות חשבון נפש.

אנחנו גאים מאוד להיות יהודים בני תורה, מדקדקים במצוות ויראי שמים. עם זאת מאמינים בערכה ובקדושתה של המדינה ורוצים לשרתה במלוא כוחנו. החינוך למורכבות אמיתית היא שלמרות שאין אנו מסכימים עם כל פעולות השלטון בנושאי דת וישוב הארץ, אנו נכונים לשרת את המדינה והעם מתוך הכרתנו היהודית בערכם.