"למה זה תשאל לשמי?"

האם עצרת רגע לחשוב "מה שמך" ומהותך?

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ד בכסלו תשס"ז

תארו לעצמכם: שני אנשים יושבים זה בצד זה במטוס הממריא לאי-שם. כעבור דקות, פונה האחד אל השני ופותח בשיחה. השני עונה בנחת, ובין השניים מתפתח דו-שיח ער. כעבור שש שעות, בהן הועמקה ההיכרות ביניהם, הגיע המטוס ליעדו ונחת לאיטו.
חיוכים הדדיים הוחלפו בין השניים. בעודו אוחז בידית תיקו האישי, פונה האחד אל רעהו:


חז"ל אומרים שהמאבק עם עשיו היה כה מקיף וכולל שמעוצמתו עלה "אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" (מסכת חולין צ"א.), היינו: היה זה מאבק רוחני שנגע בכל הרמות ובכל הרבדים של החיים
"אגב, מה שמך אדוני?".

"יעקב. ואתה מה שמך?".

"שמי?!", אומר הלה בתדהמה, "מה פתאום אתה רוצה לדעת את שמי?!".

... יעקב התאמץ להחניק את התמיהה הגדולה: "'מה פתאום'?! הרי ישבנו ושוחחנו כאן מספר שעות... אתה פתחת ושאלת לשמי, ועניתי לך. האם לא נראה לך סביר, ואפילו מתבקש, שגם אני אשאל לשמך?!".

תמיהה כזו עולה בתום אותה "פגישה לילית" של יעקב עם שרו של עישו המתוארת כ"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית ל"ב, כ"ד). חז"ל אומרים שהמאבק עם עשיו היה כה מקיף וכולל שמעוצמתו עלה "אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" (מסכת חולין צ"א.), היינו: היה זה מאבק רוחני שנגע בכל הרמות ובכל הרבדים של החיים. למן הדברים "הקטנים" כאבק (לבוש, תסרוקות, מצעדי-פזמונים וכדו') ועד לערכים עליונים כ"כסא הכבוד" (השקפת-עולם, יעדי-חיים ועוד). המלאך, הוא יצר-הרע, ניסה בכל דרך להכניס את טומאת אדום לישראל, ויעקב נאבק עימו על כל פרט ופרט: "כל אותו הלילה היו שניהם פוגעים זה בזה, מגינו של זה מול מגינו של זה" (בראשית רבא ע"ז, ג').

ולאחר לילה ארוך זה, שואל המלאך את יעקב כשהם עומדים להיפרד: "מה שמך?, ויאמר: יעקב" (בראשית שם, כ"ז). מתגובת המלאך אנו מבינים, ש"שם" אינו כינוי סתמי. השם מבטא את עומק מהותו של הנושא אותו, ולכן גילה ליעקב: עתיד ה' להחליף את שמך מ"יעקב" ל"ישראל" (שם ל"ה, י') "...כי שרית עם אלקים ועם אנשים, ותוכל" (שם ל"ב, כ"ח).

אם כך, מאוד מובן שגם יעקב רוצה לדעת כעת עם מי "בילה" את כל הלילה. מהי מהותו הפנימית של זה שלחם בו בעוז שעות על שעות. וכאן באה ההפתעה: "ויאמר, הגידה נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי?" (שם, כ"ט). ממש לא מובן... "לא מתאים" ליצר-הרע הפיקח שאנו מכירים, להתנהג בצורה כה מוזרה.

ושמעתי מהרב זאב פריינד שליט"א (רב בית הכנסת "חניכי הישיבות" בבית וגן) שביאר כך: היצר-הרע אינו טיפש, הוא אכן ענה לשאלתו של יעקב. יעקב ביקש "הגידה נא שמך" והמלאך-הרע ענה ששמו הוא "למה זה תשאל לשמי?". בארבע מילים אלה מקופלת מהותו ודרך פעולתו של היצר-הרע.

אתה שואל אדם: מדוע אתה נוהג כך? הלא ראית כבר שבדרך זו אינך מצליח, והוא עונה: "נו, באמת, למה זה תשאל שאלות? כולם עושים כך".

אתה שואל אב: הלא כעת זמן ההרשמה לישיבות-תיכוניות. שלחת כבר שניים בנים לישיבה מסויימת, ואתה מספר תמיד עד כמה הינך מאוכזב מהתוצאות, אז אולי תבקש שני ימי חופש מהעבודה ותבדוק שניים או שלוש ישיבות שממליצים עליהן? והוא עונה: "מה לעשות; הילד רוצה ללכת לאותה ישיבה עם חברים". ואינך יודע אם לשאול את האב: אבל יש גם מהכיתה שנרשמים למקום אחר, אולי "תתפוס פיקוד" היום, כשהילד עדיין בן 13, ותצרף אותו לקבוצה טובה (אפשר באמצעות הטבות שונות או "מאחורי הקלעים" מבלי שירגיש) במקום לתנות שוב את כאבך כשיהיה בן 17? שני בניך הגדולים הם, כהגדרתך, "שונאי גמרא" לא עלינו, אז אולי תנסה ישיבה עם שיטת לימוד אחרת שכבר מצליחה עשרים שנה ברציפות ושחלק ממכריך שולחים אליה ומרוצים? לא נעים לשאול, אדוני, אבל "הגידה נא, מה שמך?", מהי מהותך האמיתית? האם אתה באמת מעוניין בילדים יראי-שמים או שהעיקר הוא בעצם שיצאו עם 'בגרות טובה', וכל השאר "ה' יעזור"?


כשברא הקב"ה את עולמו, קרא שמות לכל יצורי-מעלה. נכנסו המלאכים בזה אחר זה, קיבלו שם מבוראם, יצאו וסיפרו לחבריהם שבחוץ. כשנכנס היצר-הרע, הביט בו הבורא בזעף: "ואיך נקרא לך? מה אתה בעצם?
ואת, הכלה היקרה, שהיינו החודש בחתונתך. האם עצרת רגע לחשוב "מה שמך" ומהותך? לאן את "שייכת" בדיוק? כמה מרגש היה שבטרם נכנסת לאולם עם חתנך, הושמע באולם קולך המקריא בעדינות האופיינית לך את ה"תפילה לכלה". גם מי שאינו יודע שהאחדות של שניכם ממש מאחדת את הקב"ה עם עמו, האזין בלב הומה לתפילתך הזכה: "אני הניצבת לפניך היום, ה' האלוקים, המוכנת ומזומנת בקדושה ובטהרה להיכנס לחופה כדת משה וישראל...".

ואז, הגיע הרגע הקשה: נכנסתם, והיה קשה לקשר בין הקול שאמר "בקדושה ובטהרה" לבין הכלה שהופיעה בפתח האולם... היינו: לבין לבושה שבגלל חיסרון מסויים הפך לבושה וכלימה...

מה שעצוב ביותר הוא העניין המהותי. כעת מתברר שלמרות שלמדת בתיכון-דתי, אינך מבינה כלל מהי קדושה... את רוצה להיראות בשמלת כלה "מתקדמת"? לצערנו, אפשר להבין. לכולנו יש יצר-רע. אבל הגרוע מכל הוא שאינך רואה סתירה בין הלבוש הפרימיטיבי הזה לבין המושג "קדושה וטהרה". ואם כך, איך תגיעי פעם ל"קדושה וטהרה"?

"...אתה מבין?", צוחק לו המלאך-הרע לעיני יעקב הנדהם, "זה 'השם' שלי... זו השיטה שלי. למה זה תשאל שאלות מיותרות, מהותיות, רציניות מדי? אל תהיה כזה "כבד"... כולם הולכים? לך גם אתה".

כשברא הקב"ה את עולמו, קרא שמות לכל יצורי-מעלה. נכנסו המלאכים בזה אחר זה, קיבלו שם מבוראם, יצאו וסיפרו לחבריהם שבחוץ. כשנכנס היצר-הרע, הביט בו הבורא בזעף: "ואיך נקרא לך? מה אתה בעצם? כלום. שמך יהא: כלום". יצא היצר-הרע, חייך למצלמות ואמר בקול סמכותי: "לי קוראים: כולם".