המבוי הסתום ופתרונו

המבוי הסתום והייאוש המתלווה לכך הוא סכנה קיומית.

מיכאל פואה , ט"ו בכסלו תשס"ז

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

"להכות בהם בכל הכוח", כך אומרים נציגי הימין (הנדל, אריאל וליברמן לפני כניסתו לממשלה). "רק הבלגה והסכם", אומרים נציגי השמאל (אולמרט, לבני ושותפיהם). "נכה בקיצונים ונעודד את המתונים", מכריז נתניהו, אבל כולם בייאוש.

אילו לא הכנו בהם בכוח, אולי הייתה תקווה. אילו לא הבלגנו ולא חתמנו על הסכמים, אולי הייתה תקווה. אילו לא נתנו רובים לערפאת והמלכנו את החמאס, אולי הייתה תקווה. אבל את הכל עשינו: הכינו והבלגנו, עצרנו ושחררנו, החרמנו נשקים וחילקנו, פגענו והתנצלנו, כבשנו ונתנו, בנינו והרסנו, ושום דבר לא עזר, מצבנו רק הורע.


הוויכוח הציבורי בין שמאל לימין הוא פשוט מגוחך, המנטרות הישנות חוזרות ונשנות, כאילו ההבלגות וההסכמים לא הביאו את השכול והמוות לפתח ביתנו, וכאילו השימוש בכוח ללא תכלית וללא מטרה מדינית לא היה הזרז שהביא בכל פעם לעוד נסיגה ולעוד ויתור
הוויכוח הציבורי בין שמאל לימין הוא פשוט מגוחך, המנטרות הישנות חוזרות ונשנות, כאילו ההבלגות וההסכמים לא הביאו את השכול והמוות לפתח ביתנו, וכאילו השימוש בכוח ללא תכלית וללא מטרה מדינית לא היה הזרז שהביא בכל פעם לעוד נסיגה ולעוד ויתור. כל צד תוקף את השני, ובצדק, ולא רק שאין לו פתרון, אלא שהתנהגותו רק מחמירה את המצב.

המבוי הסתום בו מצוי הוויכוח הציבורי והייאוש המתלווה לכך, הוא סכנה קיומית. אף אחד לא מאמין שבאמת ניתן לשנות את המצב, ולכן על אף שבאמת אין קואליציה, אין גם אופוזיציה ומדינה שלימה עושה קולות של שטיח כדי לא להרגיש מבוזה כאשר דורכים עליה. החוזה הבסיסי בין המדינה לבין אזרחיה הופר, המדינה באופן מוצהר אינה מתיימרת לתת הגנה בסיסית לאזרחיה.
 
הסיבה לכך היא שהוויכוח נמצא בתוך גבולות השיח הישראלי המנותק מזהותו היהודית. הנחת היסוד שיש עם פלשתינאי איתו צריך להגיע להסדר במגבלות המוסר המערבי – נוצרי כפי שהוא מתפרש בבג"ץ הישראלי, לא מאפשרות לצאת מהמבוי הסתום. מול מדינת ישראל עומד ציבור ערבי ששם לו למטרה להשמידנו, והוא חותר להשגת מטרה זו בכל כלי אפשרי. אנו נמצאים בעמדת המתגונן שהמקסימום שהוא יכול להשיג הוא שמירת המצב הקיים במקרה הטוב, ונסיגה והפסד כפי שאנו חווים בשנים האחרונות. האשליה שאם רק ניסוג לגבולות מוסכמים יונח לנו, התנפצה אחרי אוסלו והתרסקה ללא תקנה על גבול הלבנון וגדרות עזה בשנה האחרונה.

צריך להודות, הפיתרון נמצא בשלב זה מחוץ לגבולות השיח הציבורי. כל עוד שולט הבג"ץ ואיתו התפיסה הרואה במדינת ישראל מדינת כל אזרחיה, כל עוד הקוד האתי של צה"ל מושתת על ערכים מערבים – נוצריים ומנותק מהערכים המוסריים היהודים, אין פתרון. אנו במבוי סתום שהולך וסוגר עלינו. כדי לצאת מהמיצר אנו חייבים מנהיגות שהיא לא שמאל ולא ימין ישראלי, אלא המרכז היהודי.

הציבור המאמין, זה שבידו הפיתרון, חייב לעבור לעמדת הובלה. אסור להתייאש ואסור להפקיר את ההנהגה הציבורית בידי העסקונה הקיימת. זה הזמן לקרוא תיגר על המערכות המובילות לחורבנה של מדינת ישראל, כדי לקבל את הלגיטימציה להחליפם בבוא העת. זה הזמן לבנות את הכוח הפוליטי והציבורי שביום בחירות יוכל להציב אלטרנטיבה אמיתית לכל ההנהגה הנוכחית.