מה אתם רוצים מאולמרט?

ראש ממשלה לשעבר מדווח לעולם כולו על הגרעין הישראלי

שמעון כהן , כ"ב בכסלו תשס"ז

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי

בניגוד לקודמו, ראש ממשלתנו (אהוד אולמרט, למי ששכח) הוא ללא ספק ראש ממשלה אידיאלי לעיתונאים. הם מצידם רק מצמידים לו מצלמה או מכשיר הקלטה, וכבר יש כותרת לעיתון של מחר. האיש מתלהט, פולט ומדליף, אחר כך כשהוא מנסה לכבות את השריפה שהדליק הוא מבעיר לעצמו את היד, וכך תסבוכת גוררת תסבוכת ומבוכה גוררת מבוכה.

כך היה בנאום "מינוף הניצחון לטובת ההתכנסות", כך בהצהרות ה"מבחינתם זה לשבת עוד קצת בשבי או פחות קצת", כך בהכרזות ה"נסראללה יושב בבונקר ואני מסתובב חופשי", וכך גם הפעם בפליטת הפה על הגרעין הישראלי: מישהו בתחנת הטלוויזיה הרוסית הבעיר את השיחה עם ראש הממשלה הישראלי לטמפרטורות שלא הייתה לו כוונה להגיע אליהן, וכבר נשלחה לאוויר פליטת הפה שעוררה סערה לא מבוטלת בבועה הישראלית.

מיד עם היוודע דבר המשפט הבעייתי של האיש שלמיטב ידיעתנו אוחז במזוודה ההיא עם הכפתור האדום ההוא, וכבר עטו עליו פרשנים, עיתונאים, וכמובן גם חברי כנסת. מאשימים אותו בפגיעה בביטחון המדינה, במתן נשק תעמולתי ליד האויב ועוד ועוד האשמות שתצלינה אוזני השומע אותן.

השאלה הבאה אותה אני עומד לשאול כאן, והיא מופיעה גם בכותרת עמוד זה, עומדת לעלות לי בבריאות: ובכן, אני שואל במלוא הרצינות: מה אתם רוצים מאולמרט? אני ממש לא מבין מה אתם רוצים מהאיש?


רגע לפני שאתם מתנפלים עלי ועל בורותי בענייני ביטחון, וקובעים שאינני אלא עוכר ישראל גמור, הרשו לי לבאר מעט:

אם אכן האמירה שכללה את ישראל ברשימת המדינות בעלות היכולת הגרעינית מסכנת את ביטחון המדינה, אם היא מעקרת את הדרישה הישראלית לבלימת הגרעין האיראני, אם היא מפרקת את העמימות המקודשת, אם אכן זה נכון, אז אני ממש לא מבין למה דווקא אולמרט, הוא הרי יכול לפזם לו בנחת את שירו הוותיק של אריק איינשטיין: "אמרו את זה קודם לפני, לא משנה", ולהמשיך לאולפן הטלוויזיה הבא.

לא, לא, אני לא מתכוון למה שמוגדר דיווחים בעיתונות זרה (תרגום: עיתונאים ישראלים תאבי סקופ), וגם לא למרגל האטום מרדכי וענונו. לאמירות של כל אלה יאמר מי שיאמר, ובצדק, שמדובר באמירות של גורמים בלתי רשמיים וחסרי תוקף ואולי גם חסרי ידע. כיוון שכך הצהרות הגרעין הישראלי שלהם אינן בעלות תוקף מסוכן ומסכן. אני דווקא מדבר על בכיר נוסף, במעמדו של אולמרט (לפחות) שגולל (כמעט) את כל סודות הגרעין של ישראל, בצורה מסודרת, נרחבת ומתונה, לא בפליטת פה חסרת אחריות. אני מדבר על מי שכיהן כאן פעמיים בתפקיד ראש הממשלה, הקיף את שולחן הממשלה באין ספור תפקידים, וכעת הוא לא פחות מהמשנה לראש הממשלה והמועמד הנצחי לנשיאות המדינה, שמעון פרס.

להלן רענון קצרצר של הזיכרון מהאבק שנערם עליו:

היה זה לפני כארבע שנים וחצי. העיתונאי הבכיר מיכאל קרפין יצא לעולם עם סרטו "פצצה במרתף" שכל כולו פרטים על הפצצה הגרעינית הישראלית שבעבר הוגדרה כמפעל טקסטיל בדרום. כראוי וכיאה לסרט מסוג זה נקראו אליו מרואיינים מכובדים ובכירים לרוב, מכל קצוות עולם הגיעו המרואיינים, ובנוסף קטעי ארכיון מלווים במוזיקה דרמטית הנעימו או הפחידו את הצופה.

והנה, לאולפן הצילומים של הסרט זומן גם לא אחר מאשר מי שהוגדר (בסודי סודות, כמובן) כאבי הגרעין הישראלי, שמעון פרס. האיש התיישב מול המצלמה כשאור נעים מלטף את פניו המחויכות, כשהוא מגולל בפני הצופים את האופן בו שכנע את הצרפתים לסייע לישראל להקים את הכור הגרעיני לנוכח האיומים שבהם עמדה המדינה הצעירה של אותם ימים.

פרס לא הסתפק בתיאורים מעורפלים, והפליג בנימה מבודחת לספר לשומעיו כיצד עמלו אנשי הכור והתעשיות הביטחוניות לתחמן עולם ומלואו והסוו את המתרחש בכור המסתורי בעת הקמתו.

אין צורך להוסיף ולתאר את שצולם והוקרן באותו סרט בן שמונים דקות. העניין די ברור, כך נדמה לי. הסרט זכה לתהודה בינלאומית ולדיונים ארוכים ונוסטלגיים בארץ, באירופה ובארצות הברית.

והנה לכם, לא איזו יציאה, פליטת פה חסרת אחריות, וגם לא איזו אמירה של גורם אלמוני, זר או כזה המוגדר כפושע הראוי למשפט על בגידה וריגול. ראש ממשלה לשעבר, מבכירי המדינאים של ישראל, מדווח לעולם כולו על הגרעין הישראלי ואף אחד לא קם.


אז אני שוב תוהה ושואל: איך זה שעל אמירה אומללה של מי שרכש לו מקום של כבוד בין המדליפים והפולטים, היינו ראש הממשלה, אולמרט, עטים כולם בצווחות, ואילו על הצהרותיו הפרטניות (והמסוכנות) של פרס לא שמענו איש צווח, מלין ומצפצף?
אגב, הרשו לי שלא לשכוח ראיון שקיים קרפין אחרי פרסום הסרט ובו הוא קובע שאלמלא הראיון עם פרס כל הסרט היה מאבד מערכו, וכהגדרתו היה הסרט "נכה" ללא עדותו של פרס. את העדות הזו הוא מגדיר כפריצת הדרך שאפשרה את עצם קיומו של הסרט. "כשהוא (פרס) החליט שהוא מוכן לשבת בראיון ארוך ולחשוף דברים שלא נחשפו עד היום, זו הייתה נקודת המוצא. אי אפשר לעשות סרט על ההסכם עם הצרפתים ועל הלחצים האמריקניים בלי לראיין את האיש המרכזי שנמצא בין החיים. בלי שמעון פרס, שיושב ומספר את הסיפור, הסרט היה נכה, מפני שהסיפור היה הופך אקדמי - אנשים שמספרים על אנשים אחרים". המשמעות המיידית של דברי קרפין היא שאם היה בוחר פרס לסכור את פיו ולהעדיף שלא להופיע בסרט, לא היה מקבל הסרט את כוחו ותהודתו, וספק אם בכלל היו רואים בו סרט הראוי לשידור.

אז אני שוב תוהה ושואל: איך זה שעל אמירה אומללה של מי שרכש לו מקום של כבוד בין המדליפים והפולטים, היינו ראש הממשלה, אולמרט, עטים כולם בצווחות, ואילו על הצהרותיו הפרטניות (והמסוכנות) של פרס לא שמענו איש צווח, מלין ומצפצף? נהפוך הוא, בעקבות הדיונים על דברי אולמרט אני שומע את פרס עצמו מתראיין ב"גלי צה"ל" כשהוא מוגדר כ"אבי תורת העמימות הישראלית".

פשוט, להתפקע מצחוק... אבי תורת העמימות, לא פחות.