בחודש שעבר חצו הקאסמים הנוחתים על שדרות, אשקלון והנגב המערבי את רף ה-900 במספר מתחילת השנה הלועזית. כן, תשע מאות קאסמים כבר נחתו בריבונות ישראל באחד-עשר החודשים שחלפו, בממוצע: יותר משלושה ליום.



מה האיום מולו מתגייסת מערכת הביטחון? עשרים צעירים. חלקם בעלי משפחות המתגוררים בגבעות בנימין, השומרון והר-חברון

בחודש שעבר גם נגמרו הניסים בשדרות, ותוך יממה נרצחו שני תושבי העיר ושניים נוספים נפצעו קשה מאוד. העיר המדממת שילדיה אינם ישנים בבטחה והוריהם חיים בפחד, מתרוקנת והולכת מתושבים, מסוחרים וממשקיעים.

אבל בעת הזאת, כשאו-טו-טו פורצת מלחמה בדרום והמצב שברירי בצפון, מסתבר שלמערכת הביטחון יש איום אסטרטגי הרבה יותר גדול. לא החימוש לעשר חטיבות סדירות בעזה, כאזהרת ראש השב"כ, לא התגרענות איראן העומדת להשלים תוך ארבעה חודשים יכולת אטומית ולא התגברות השפעת אל-קעידה בין ערביי-ישראל.

מה האיום מולו מתגייסת מערכת הביטחון? עשרים צעירים. חלקם בעלי משפחות המתגוררים בגבעות בנימין, השומרון והר-חברון. האיום כל-כך גדול, כה-קיומי וממשי, עד שמערכת הביטחון נקטה בצעד החריג והספק-חוקי כי עליהם לעזוב את ביתם ומשפחותיהם, את עבודתם ואת פרנסתם, ולעבור לגור בכל מקום אחר, מחוץ לאזורי יהודה-ושומרון.

למרות שהאיום כל-כך גדול, עד שנוקטים בצעד כה חריג, ומעולם לא ננקט כלפי אזרח ישראלי, לא מוכנה המדינה לנמק מהם האשמות כלפי אותם אנשים ומה החשדות נגדם? מה המעשים הנוראים והאיומים בגינם הם נאלצים לגלות מבתיהם? הסודיות איננה מקרית. הסודיות מונעת מהמורחקים ומעורכי דינם להתמודד עם ההאשמות הללו.

לאחר שבאיחוד הלאומי-מפד"ל דרשנו לערוך דיון בנושא בוועדת החוקה בכנסת, אמר שי ניצן, מפרקליטי משרד המשפטים, כי הסודיות נדרשת והכרחית לחיסיון מקורות המידע. מי אמר מה? ומה הוא מקור הידע של כוחות הביטחון?

כמו תמיד, שי ניצן מיתמם. זה בדיוק ההבדל בין מונרכיה אבסולוטית לדמוקרטית מהותית, בין שלטון עריץ להפרדת רשויות, בין "רצון השליט הוא החוק" לבין הגנה מן הצדק.

מה לעשות, שי ניצן, אתה ואני חיים במשטר שבו כדי להעניש אדם, להגביל את חירותו, לפגוע בפרנסתו ולהרחיקו מילדיו ומשפחתו צריך בית משפט, ראיות, חומר חקירה גלוי לשני הצדדים, עדים ומערכת ביקורת-שיפוטית שתשתמש מאזנת ובולמת את כוחו הרב של השלטון, כל שלטון.

גם מערכת הביטחון וגם הפרקליטות כפופים לחוק ולהתנהלות המשפטית ככל האדם. ואם ברצונם להרחיק מישהו מביתו, צעד כה-אכזרי וקיצוני, עליהם להביא ראיות שיעמדו בבית משפט. מה לעשות זה החוק במדינה הזאת, לפחות בינתיים. ואם אין לכם ראיות שכאלו, ואם החשש מחשיפת המקורות מונע מכם למצוא ולהביא הוכחות מוצקות לבית המשפט, אז תאלצו לוותר, לחרוק שיניים ולתת דרור לאנשי הגבעות הללו.

אך בינתיים הקול הזה, הכל-כך פשוט ולכאורה אלמנטארי, נשאר קורא במדבר. עשרים המשפחות מופרדות מהבעל, מהבן ומהאח.

ניקח לדוגמא את מאיר וערגה ברטלר המתגוררים בבית האדום, הסמוך לישוב עדי-עד שליד שילה:

מאיר הוא בעל משתלה ונהג הסעות. בשעת בוקר מוקדמת, ביום חמישי לפני כחודש וחצי, הגיעו שוטרים עם אקדחים שלופים לביתם, ומסרו למאיר צו המרחיק אותו מביתו למשך חצי שנה. נאמר לו כי הוא יכול לערער על הצו במשך שלושת הימים הבאים, דהיינו: שישי, שבת וראשון. בתוך שבוע עליו לעזוב את ביתו. בערעור שהספיקו בני הזוג להגיש, הודתה השופטת כי ה"הליך היה לא תקין" בלשון המעטה, אך אין בסמכותה לשנות זאת. בסמכותו של מי כן? איש אינו יודע, ואיש אינו אומר לבני הזוג. התחינות וההפצרות של בני הזוג, באוזני המשטרה והפרקליטות, כי אין להם מקום מגורים אחר ובוודאי לא עבודה חילופית, נפלו על אוזניים ערלות. מאיר ברטלר נלקח למעצר עד תום ההליכים כי "היפר את צוו ההרחקה". אם יחתום על הצו, יוכל להשתחרר מיידית. רעייתו, ערגה, בחודש השמיני להריונה, נותרה לבדה בביתם, בגבעה בה שלוש משפחות בלבד.

זה קורה כאן ועכשיו, לא במדינה חשוכה ולא מעבר לסמבטיון.

כותבת לי ערגה, לאחר שבשבוע שעבר ביקרתי אותה בביתם: "מאיר ואני החלטנו שבינתיים הוא לא חותם על צו שהוא עוול ואבסורד מיסודו. קיבלנו עונש משותף בלי האשמה אחת. ננסה להילחם בצו ככל יכולתנו, כמה שאוכל להחזיק בלי מאיר, כדי שצווים כאלו לא ישנו, לא עלינו ולא על אחרים, ללא עוול בכפם".

מה שבכוחם של חברי הכנסת לעשות בעזרת ה', החילונו בימים אלו לעשות. שני דיונים התקיימו במליאת הכנסת ובו העוול שכה זעק לשמים, ואפילו דליה איציק מ"קדימה" קראה מעל הבמה לסגן שר הביטחון אפרים סנה לשקול מחדש, ולבדוק היטב את צווים האלו.

דיון נוסף ורחב התקיים במליאה, למורת רוחה של הממשלה, ובה אפילו ח"כ אחמד טיבי חרג מהתקנון והנוהג, ובשבתו כיו"ר הישיבה גינה את הצווים המינהלים והתנגד להם. במהלך הישיבה הודה סגן שר הביטחון אפרים סנה כי לאו-דווקא "חומר סודי" הוא שעמד בבסיס הצווים הדרקוניים, אלא פשוט אוזלת יד משטרתית בפעילותה השוטפת, וממילא גם עצלות ואטימות. בסיומה של הישיבה גינתה הכנסת, על כל סיעות הבית, כולל העבודה מר"צ ו"קדימה" את הצווים הללו. דיונים נוספים יערכו בוועדת החוקה, בוועדת הפנים ובוועדת החוץ והביטחון, ובהם יאלצו נציגי הפרקליטות לתת תשובות רציניות, ולא למרוח את הציבור שוב עם טענת "החומר סודי".



אנו יוזמים גם תיקון לחוק שיתנה את חוקיותם של צווים כאלו, בבדיקתה של ועדה בכנסת, כדי שלא רק שיקול דעתם של סוכני שב"כ, פרקליטים צבאיים ואלופי פיקוד יגלה אנשים מביתם וממשפחתם

חברי הכנסת מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, ש"ס, יהדות התורה, הליכוד וישראל ביתנו מגישים בימים אלו שאילתות לשר הביטחון על כל אחד ואחד מעשרים המורחקים. קבוצת חברי הכנסת שאף השתתפה במפגש שערכנו בכנסת עם משפחות המורחקים, פנתה למבקר המדינה לחקור שערורייה זו.

למרות הרעש הציבורי, ממשיכה מערכת הביטחון בחלוקת הצווים השרירותית. רק לפני שבועיים

הוארך צו ההגליה מביתו לאריאל גרונר, צו הגליה מהבית נמסר גם לעקיבא ליבוביץ'. ליבוביץ', בן 23, נשוי טרי ואח שכול, הוא אחיו של סמ"ר אלעזר ליבוביץ' הי"ד שנרצח בידי מחבלים ליד חברון לפני למעלה מארבע שנים. עקיבא ורעייתו מונו כאומנים למשפחה בת ארבעה ילדים שאבי המשפחה נפטר ממחלת כליות קשה, והאם נותרה עם ארבעה ילדים פעוטים. כל הרקע הזה איננו מזיז למי במערכת הביטחון שהחליט בהינף-צו לגזול מהיתומים הקטנים את הדמות המאמצת שלהם.

אנו יוזמים גם תיקון לחוק שיתנה את חוקיותם של צווים כאלו, בבדיקתה של ועדה בכנסת, כדי שלא רק שיקול דעתם של סוכני שב"כ, פרקליטים צבאיים ואלופי פיקוד יגלה אנשים מביתם וממשפחתם.

אבל גם לציבור הרחב יש מה לומר. פניות בכתב ובדוא"ל לראש הממשלה, לשר הביטחון, לאלוף הפיקוד, ליועץ המשפטי לממשלה ולשר לביטחון-פנים הם יעילות מאוד. אם הם לא יבינו דרך הראש, בעתיד הם לפחות יחשבו פעמיים אם לעורר עליהם כזאת מחאה ציבורית.