ריקוד מגוחך

הסורים לא רוצים לעשות שלום עם ישראל.

אורי אליצור , ח' בטבת תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

אחד התחתן עם בחורה שהוא לא סובל, ואחר כך התברר לו שגם היא מהפגישה הראשונה ראתה שהוא לא הטיפוס שלה. אבל לה לא היה נעים להיות זאת שמנתקת, והוא לא רצה להעליב אותה ולצאת מנוול, אז כל אחד חיכה שהשני יהיה זה שאומר די, וככה הם יצאו שנים. תמיד בלי חשק, ותמיד בתקווה שזו תהיה הפעם האחרונה, עד שבסוף כבר היה באמת לא נעים, והם התחתנו. אפשר לנחש שבבית שלהם גיהינום.


ישראל וסוריה משחקות שנים את משחק "שהוא ינתק", והן עוד עלולות חלילה להתחתן ולעשות לעצמן גיהינום, רק בגלל שלא נעים להגיד לא
ישראל וסוריה משחקות שנים את משחק "שהוא ינתק", והן עוד עלולות חלילה להתחתן ולעשות לעצמן גיהינום, רק בגלל שלא נעים להגיד לא. ברור לגמרי, כבר שנים, ששני הצדדים לא מעוניינים בעסקה. סוריה לא רוצה לעשות שלום עם ישראל אפילו תמורת הגולן, וישראל לא רוצה לתת את רמת הגולן אפילו תמורת שלום עם סוריה. לשני הצדדים יותר נוח שיישאר המצב הקיים ולא ישתנה, אבל אף אחד לא רוצה להיתפס כסרבן. אז אולמרט ובשאר, כמו רבין וחאפז, רוקדים זה מסביב לזה בצעדים המגוחכים האלה של שניים שהכריחו אותם, זה חושב: די תתעייף כבר ותלך, וזה מייחל: נו תעשה כבר איזו שגיאה. כל המשחק הוא על השאלה מי ייתפס כאחראי לזה שאנחנו לא עושים משהו, ששנינו לא מעוניינים בו.

לא דבילי?

סחורה ירודה

אנחנו לא רוצים לתת את הגולן תמורת שלום עם סוריה, כי הגולן יקר לנו מאוד והוא שלנו. הוא יותר שלנו מאשר שלהם, הוא יותר מרכזי וחשוב ומוכר בתודעתנו מאשר הוא היה בתודעה הסורית בתקופה הקצרה שהוא היה סורי. לאבד אותו יכאב לנו הרבה יותר משכואב לסורים שאיבדו אותו לפני ארבעים שנה. ויתור על הגולן הוא מחיר יקר להחריד, ומצד שני שלום עם סוריה הוא סחורה ירודה שלא שווה הרבה. אף אחד לא באמת ינגב חומוס בדמשק, הסורים לא יפסיקו לשנוא אותנו, זה לא יהיה הרבה יותר מהפסקת אש, והפסקת אש כבר יש לנו היום.

וגם אסד לא רוצה לתת שלום תמורת הגולן. אסד לא רוצה לעשות שלום עם ישראל. כל העולם יודע את זה, כל המדינאים וכל הפרשנים מניחים את זה כהנחת יסוד. כולם הרי מסבירים לנו שהוא זקוק עכשיו לתמיכה מערבית, לזה שאמריקה תוציא אותו מהרשימה השחורה, לשחרור מחיבוק הדוב האיראני, לבעלי ברית מול טורקיה, כל מיני הסברים מלומדים מדוע עכשיו הרגע המתאים שבו אולי אפשר לסחוט מאסד שלום. כלומר ברור שסתם כך בלי שמשהו לוחץ אותו, אסד כשלעצמו לא מעוניין בשלום. למה? את זה אף פרשן לא שואל, ואף מדינאי לא עונה. אין פה מה לשאול. זה מין חוק טבע כזה שערבים לא רוצים שלום עם ישראל.

שאלת תם


רגע אחרי שחתמנו על זה שהגולן סורי, כבר ירדנו ממנו, והוא שלהם גם אם למחרת הם יוצאים למחמה נגדנו. הסורים לא רוצים לעשות שלום עם ישראל, והלא הזה יותר חשוב להם מהגולן?
למה? ככה. זה מין טאבו. לא שואלים למה הערבים לא רוצים לעשות איתנו שלום, לא שואלים מה יכול להיות רע בשלום, זו שאלת תם. וכיוון שכך, חוזרים כל הזמן לריקוד המוזר הזה סביב הגולן, והשלום כאילו לא שהוא לא רוצה שלום, הוא רוצה את הגולן. אבל אולי, הגיע הזמן להודות שאם הגולן היה הבעיה, היה כבר מזמן שלום עם סוריה. למרות שישראל לא רוצה לתת את הגולן תמורת שלום סורי, במרוצת השנים היו לצערי מספיק מנהיגים ישראלים שהיו נותנים. היו מספיק רגעים פוליטיים שבהם היה די קל לסוריה לקבל את הגולן, אם היא רק הייתה רוצה. אסד האבא לא היה טיפש, ואם הוא כל כך השתוקק לקבל את הגולן, הוא היה מנצל את אחד מהרגעים האלה, וחותם על העסקה.

גם לא מתקבל על הדעת שאין שלום עם סוריה בגלל ויכוח על 400 מטר על הירדן. זה לא רציני. אם זה כל מה שנשאר לא מבטלים את כל העסק. חותמים על משהו, עושים זיכרון דברים, מתחילים להזיז דברים בשטח, ויושבים למצוא פשרה בשאלת ה-400 מטר. ה-400 מטר הם תירוץ ולא סיבה. תירוץ של הסורים כדי לא לעשות שלום ולא לקבל את הגולן. אם לדבר במונחים של נתינה ותמורה, הצורך שלהם לא לעשות שלום יותר חשוב להם מהרצון לקבל את הגולן. כשהם צריכים לבחור בין השניים, הם מעדיפים לוותר על הגולן.

לכן, המציאו השבוע את המוצא השטני של נסיגה לאורך 20 שנה. ישראל תחתום היום שהגולן שייכת לסוריה, אבל את הריבונות בפועל היא תעביר רק אחרי 20 שנה. לא חשוב שאם מישהו ייכנס לדיון על זה, הוא יתחיל בעשרים שנה ויגמור בפשרה על חמש. מה שחשוב באמת הוא שיש פה נוסחה, איך אפשר לתת לסוריה את הגולן בלי שלום. רגע אחרי שחתמנו על זה שהגולן סורי, כבר ירדנו ממנו, והוא שלהם גם אם למחרת הם יוצאים למחמה נגדנו. הסורים לא רוצים לעשות שלום עם ישראל, והלא הזה יותר חשוב להם מהגולן? הנה הצעה איך הם יכולים גם לשמור על הלא, וגם לקבל את הגולן.