בן ותום

להביס, לא להשלים. זו צריכה להיות המדיניות של ישראל

משה פייגלין , ח' בטבת תשס"ז

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90

כצפוי, אולמרט מוסיף ומעביר נשק למחבלים, וכן משחרר רוצחים שנתפסו תוך סיכון חיי חיילים. כל זאת למרות ההבטחות שלא לעשות זאת כשגלעד שליט עודנו חטוף. אביו של גלעד הסביר, כי הוא דווקא תומך בשחרור מוקדם של מחבלים, כך שברור שהבעיה אינה רק נכלוליותו של אולמרט. מדינת ישראל הבורחת מזהותה היהודית מגיע בהכרח למצב של התמסרות מוחלטת למבקשי נפשה. עם עליית הנאצים לשלטון, שלחו רבים מן היהודים המתבוללים בגרמניה יד בנפשם. עולמם התרבותי היה העולם הגרמני, וכשהתברר שבעולם זה אין ליהודים מקום, לא נותר להם מפלט כי אם במוות. התהליך אותו מובילות האליטות הישראליות מתחיל להזכיר בצורה מפחידה את הפסיכוזה הזו. מבחינת אהרון ברק ודומיו, אם אי אפשר לעשות שלום, כלומר אם אי אפשר להיות עם נורמאלי ששכניו מקבלים אותו לקרבם. אם מדינת ישראל תחבר אותנו לזהותנו היהודית, במקום לנתק אותנו ממנה, אזי אין טעם בכל מפעל שיבת ציון. שמות נכדיו הם "בן" ו"תום". אם נצליח בפרויקט ההתבוללות הלאומית בארץ ישראל, נישאר כאן ונתהדר במשמעות העברית של השם. ואם לא, אז ממילא אין טעם בקיום המדינה. אנו נחזור לגלות, ונוכל להוסיף ולהשתמש באותו שם במשמעותו הלועזית.

כיצד נקבעת מדיניותה הביטחונית של ישראל


בתגובה למתקפות מימין נגד כוונתו לשחרר מחבלים, אמר אולמרט כי לימין אין אופק מדיני, והוא צודק. למפלגות הימין באמת אין, ולא יכול להיות אופק כזה, משום שבאופן מהותי הן שבויות באותו צורך ציוני ראשוני להיות עם ככל העמים
חשוב להבין כי מדיניותה הביטחונית של מדינת ישראל נגזרת מסוג זה של חשיבה. כשיוסי ביילין, שמעון פרס ואחרים נוספים, הזרימו אל תוככי ישראל את ארגון הטרור הגדול בעולם, הדבר לא נבע מטיפשות או קוצר ראות מדינית או ביטחונית. הם נאחזו בקש האחרון כדי לנסות ולהתקבל למשפחת העמים. מבחינתם, כל "חלון הזדמנויות" שווה את הסיכון, שכן בלי שלום עם מבקשי נפשנו, נישאר עם נפרד מכל העמים. משמעות הדבר שנישאר עם עצמנו, עם זהותנו. כמו היהודי המתבולל שהנאצים אכפו עליו את זהותו, והוא לא יכול היה לקבל זאת והתאבד, כך גם ההנהגה הישראלית. היא תוסיף ותדבק במדיניות התאבדותית בעליל, כדי לנסות ולהוביל את המדינה, נגד כל הסיכויים, אל חזון ההתבוללות הלאומית הבלתי ישים.

לעולם לא יהיה להם פתרון לקסאם, כי משמעות הפתרון הוא לנצח. להביס, לא להשלים. מובן שאין להם, ולו התחלה של דרך התמודדות מול האיום הגרעיני האיראני.

עם ישראל שבוי בידי הנהגה המובילה אותו לאבדון. הפתרון היחיד הוא להחזיר את המדינה לעם. להעמיד בראשו מנהיגות יהודית המבטאת את ערכיו.

אגב, הם מובילים את המדינה לאבדון, לא את עצמם. מיובל רבין ועד בניו של אולמרט, רבים מבניהם של מנהיגי המדינה כבר ירדו מהארץ.

דברים שרואים משם... 

האופק המדיני

בתגובה למתקפות מימין נגד כוונתו לשחרר מחבלים, אמר אולמרט כי לימין אין אופק מדיני, והוא צודק. למפלגות הימין באמת אין, ולא יכול להיות אופק כזה, משום שבאופן מהותי הן שבויות באותו צורך ציוני ראשוני להיות עם ככל העמים. אולמרט, למי ששכח, צמח במחנה הלאומי. הוא לא סתם תאונה. גם שרון לא היה, גם נתניהו לא היה, ואפילו את בגין, שהחריב את ימית ומסר את סיני, לא תקף פתאום שיגעון זמני.

אבל למנהיגות יהודית, בשל ראיית העולם היהודית הכוללת, יש אופק מדיני. כבר לפני שנים פרסמנו את התוכנית המדינית של מנהיגות יהודית (לעיון לחץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/281). האופק המדיני של השמאל, זה המקובל כיום גם על נתניהו, הוא שתי מדינות לשני עמים. בתגובה לדבריו של אולמרט פרסמה השבוע מנהיגות יהודית את ההודעה הבאה לתקשורת:

"את האמון שרוחש הציבור לאופק המדיני שמציע ראש הממשלה אולמרט ניתן לראות בהחלטה של ילדיו לחיות בניו יורק. מנהיגות יהודית מציעה אופק מדיני של מדינה אחת לעם אחד בארץ ישראל".