העולם שתק, עת ניספו שישה מיליונים

לתקן את העוול המתמשך שנעשה ליהונתן פולארד.

אשר מבצרי , י' בטבת תשס"ז

אשר מבצרי
אשר מבצרי
ערוץ 7

בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב לעסוק בזכר אחינו שישה מיליון הקדושים הי"ד.


כלום לא חטאנו בנוגע לכריתת הברית הראשונה של שיתוף גורל בתור מחנה עם, בנוגע לחובתנו להשתתף בצער האומה ולראות ולהרגיש בסבלותיה, ככתוב: "וירא בסבלותם"?
יש השואלים: היכן היה האלוקים בשואה? אולם אם נסתרות מאיתנו דרכי הבורא, הרי השאלה הגדולה היא: היכן היה האדם בשואה? מדוע שתק העולם עת ניספו שישה מיליונים?! כותב על כך הרב יוסף דב סולובייצי'ק זצ"ל הרהורי וידוי נוגים ("קול דודי דופק"):

"נשאלת שאלה פשוטה: כלום לא חטאנו בנוגע לכריתת הברית הראשונה של שיתוף גורל בתור מחנה עם, בנוגע לחובתנו להשתתף בצער האומה ולראות ולהרגיש בסבלותיה, ככתוב: "וירא בסבלותם"? נהיה נא גלויי לב: בשעת השואה הנוראה, כשיהדות אירופה הושמדה באופן שיטתי בתאי הגז ובכבשני האש, לא עמד הקיבוץ היהודי באמריקה על הגובה הראוי, ולא פעל כמו שיהודים בעלי תודעת שיתוף גורל, שיתוף סבל וגם שיתוף פעולה מפותחת היו צריכים לפעול. לא חשנו כראוי בצער האומה, ועשינו מעט להצלת אחינו האומללים. קשה לדעת, כמה היינו יכולים להשיג אילו היינו פעילים יותר. אני כשלעצמי חושב שהיינו יכולים להציל הרבה, אבל אין ספק שאילו כאבנו את כאב אחינו כראוי, אילו הרימונו צעקה והרעשנו עולמות, שרוזבלט יכריז התראת מחאה חריפה המלווה במעשים, היינו יכולים להאט בהרבה את תהליך הרצח ההמוני. היינו עדים לטרגדיה האיומה ביותר בתולדות עמנו, ושתקנו.

לא אדון עכשיו על פרטים, זהו פרק מכאיב ביותר. אבל כולנו חטאנו בשתיקה למראה רצח מיליונים. האין אנו עומדים כולנו לפני כס המשפט של ריבונו של עולם בגלל החטא הנורא של "לא תעמוד על דם רעך"? בייחוד כשהחוטא נוגע לא רק ל"רעך" אלא ל"רעיך", למיליוניהם. כשאני אומר "אנו" כוונתי לכולנו, וגם אני בתוכם: חברי הסתדרויות, רבנים ובעלי בתים, אדוקים וחופשיים, הסתדרויות יהודיות פוליטיות מכל המינים:

"ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל… מחוטב עציך עד שואב מימך". הידעתם, מדוע היינו אדישים כל כך? מפני שנפגם חוש העממיות שבנו. לא תפסנו את עניין שיתוף גורל ומהות העם. חסרים היינו אותה מידת החסד שנטולה הייתה לכתחילה גם מאיוב. הלה נטול היה הרגש של שיתוף מאורע וסבל, לפיכך לא ידע איך להתפלל בעד חברו. חרד היה רק לשלומו ולשלום משפחתו. גם בנו נעדרת חווית עם מחנה, לכן לא התפללנו בעד אחינו תפילה בלב וגם תפילת פעולה נמרצה של הצלה.

ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל. מן הראוי לקבוע כאן בגלוי: אין הדבר נוגע לעתידה הפוליטי של הארץ בלבד. מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית, אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל. הם שואפים להשמיד, חלילה, את הישוב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה.

באחת האסיפות של המזרחי אמרתי בשם אבא מרי ז"ל כי פרשת "מלחמה לה' בעמלק מדור לדור" אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצווה לגזע מסוים, אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שיגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דיגלה: "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד", היא הופכת עמלק. בשנות השלושים והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים, נציגי שיגעון האיבה של התקופה האחרונה.

כיום ממלאים את מקומם המוני נאצר והמופתי. אם נשתוק גם עתה, לא אדע איך יצא דיננו מלפני מלך המשפט. אל תשענו על יושר העולם ה"ליברלי". אותם הצדיקים הליברליים חיו גם לפני חמש עשרה שנה, וראו בהשמדתם של מיליוני אנשים בשיוויון נפש, ולא נקפו אף אצבע. הם עלולים להסתכל, רחמנא לצלין, בהישנות מחזה דם שני, ולא תנוד להם אף שנת לילה אחת. הבה ונתפלל "בעד רעהו", נרגיש בצער הישוב.

עלינו להבין כי גורל הישוב בארץ ישראל הוא גם גורלנו. הערבים הכריזו מלחמה לא רק במדינת ישראל, אלא בכל כנסת ישראל. המה עכשיו מנהיגי התנועה האנטישמית הבינלאומית ומראשי תומכיה בכסף תועפות. נתגבר נא על הפחד האווילי שהטילו עלינו שונאינו, כי אנו בעלי "נאמנות כפולה". ראשית, לעולם אי אפשר לצאת ידי חובה לעומת שונאי ישראל, וכל מה שנעשה לא ימצא חן בעיניהם. שנית, הדבר נוגע, כאמור, לא לקיום מדינה, כי אם להצלה פיסית של המוני ישראל. האם אין זה מחובתנו הקדושה לבוא לעזרתם? האסור לנו לדרוש הגנה על הישוב?

עומדים אנו בפני ניסיונו של איוב: האפשרות להתפלל, על ידי מעשים ומסירות נפש, "בעד רעהו", ו"רעהו" זה הוא הישוב הגדול בארץ ישראל. עלינו לעשות רק דבר אחד: לפתוח את הדלת לדוד הדופק, ומיד תעלמנה כל הסכנות".

הדברים נאמרו בצורה ברורה, אולם לא קל להפנימם וליישמם.

מי שהסיק את המסקנות ומסר נפשו להצילנו, היה יותר מכל אחד בדורנו, יהונתן פולארד.

פולארד ששיבעים מבני משפחתו ניספו בשואה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל בשל שיקולי הנפט. לכן מסר לישראל את המידע על סכנות ביטחוניות קיומיות, מידע שנמנע מישראל בניגוד  להוראה חתומה מהנשיא רייגן. וכך כתב יהונתן פולארד בתחילת תקופת מאסרו לרב ששאל אותו: מה היו מניעיו להעביר לישראל את המידע הבטחוני:

"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו, יכול היה לעשות כך? כן, אני יודע שרבים מבין היהודים בארה"ב זועמים על אשר עשיתי. בשום אופן, הם מייללים, אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד זה נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך "מלחמת העולם השנייה" שתקו, ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.

באמת רבי, מה יהיה ההבדל בין שתיקתם אז לבין החלטה שלי לשמור על שתיקה, באשר לגז רעיל המאיים על ישראל?

ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמנו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?


על כולנו לעשות הכל כדי לתקן את העוול המתמשך שנעשה ליהונתן פולארד, ולפעול לשחרורו המהיר, לפני שיהיה חס וחלילה מאוחר מדי
"אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת: מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שיבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בגלל פחדנותי. שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה הפכה כה קרה, עד כי אנשים שכחו ששישה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהשיב בשתיקה? האם ההלוויות בהר הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים שכחו את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי, לא שכחתי את המחזות האיומים הללו. שמרתי אותם חיים בתודעתי, כדי שיהיו לי תזכורת תמידית, עד כמה תלויים חיינו על בלימה. לפיכך, רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודיעיני, ולדמות שאיננו קיים. חייב הייתי לפעול".
                     
עם יהונתן עבדו בארה"ב סוכנים ישראלים שהוברחו לארץ מייד. רק יהונתן נעצר, לאחר שהשגרירות הישראלית סירבה להעניק לו מקלט, בניגוד לסיכום המוקדם עימו. יהונתן פולארד הוכר כסוכן ישראלי בתשנ"ח. "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת (ל.ק.מ.), לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו, ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך". שחרורו הובטח ע"י קלינטון בהסכמי וואי (תשנ"ח), אולם הוא עדיין נמק בכלא בארה"ב, ומצבו הבריאותי לאחר 7710 ימים בכלא קשה  ביותר. בעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי, נשוב ונשאל: יהונתן פולארד הפנים את לקח השואה, ועשה הכל להצילנו. אולם מה אנו עושים למען הצלתו?!

על כולנו לעשות הכל כדי לתקן את העוול המתמשך שנעשה ליהונתן פולארד, ולפעול לשחרורו המהיר, לפני שיהיה חס וחלילה מאוחר מדי.

לפרטים נוספים:  www.freepollard.org