תוכנית מדינית

לחזור לתוכנית היחידה שתצליח. לחזור לבורא עולמים.

הרב משה צוריאל , כ"ה בטבת תשס"ז

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

השוק מוצף תוכניות מדיניות רבות חדשים לבקרים. לפני כמה שנים בישר לנו הגאון בעל חזון "מזרח תיכון חדש" (עם פארקים תעשייתיים וכיו"ב), שמעון פרס, על ידי תוכנית אוסלו. אחר כך נשיא ארה"ב בוש הציע תוכנית נוצצת בשם "מפת הדרכים". אחר כך הציע העילוי יוסי ביילין (מר"ץ) "תוכנית ג'נבה". רק לפני שבוע התבשרנו ששרת החוץ ציפי לבני ("קדימה") יוזמת תוכנית נועזת למען השלום. ובלי להישאר אלם ללא כלום, הציע גם שר הביטחון ("עבודה"), עמיר פרץ, תוכנית מבריקה משלו. ואין להתעלם מתוכניתו הקבועה של עוזרו הבכיר של שרון לעניין הגירוש (היום בתפקיד ראש הממשלה), אהוד אולמרט. בהיותו במדינת סין ליד חומת סין (דומה משהו לגדר ההפרדה המהוללה) הודיע על תוכניתו של היפרדות מחלקי ארץ ישראל ולחלק ארצנו לשתיים, אבל רק בתנאי אם הפלסטינאים יסכימו לדבר איתנו ולקבל מידינו מתנה זו.


כך בעניין בעיית היהודים במזרח התיכון, שמא עלינו לפנות חזרה לבורא עולמים שהוא תכנן מראש את כל היצורים ויודע כיצד נצא בהצלחה מבעיותינו?
כאשר אדם קונה מחשב מחברה יוקרתית ובעלת מוניטין עולמי, וכעבור זמן הוא נתקל בבעיות טכניות, עליו לבקש ייעוץ. אפשר כי הוא קמצן, ורוצה לחסוך בהוצאות. לכן בתחילה הוא פונה לדוד שלו, חובב העוסק קצת במחשבים שמא יש לו "עצות סבתא" מה עושים? כאשר זה נכשל, אפשר שהוא פונה לאיש מחשבים שזה עכשיו פתח חנות בשכונת בעל הבעיה, שמא יש לו "פטנט" בזול. כאשר כבר שילם עבור כמה שעות של פירוק והרכבה שוב ועדיין אין לו פתרון, אפשר שהוא פונה ליועץ מחשבים שזהו המקצוע שלו, והוא בעל ניסיון של כמה שנים בענף. אחרי שבזבז זמן יקר בניסיונות כושלים והלה מושך בכתפיו מחוסר פתרון, אז עולה בדעתו של הרוכש שמא עליו לפנות לחברה המייצרת, שהלא אנשיה הרכיבו את המחשב והם ידעו למצוא איפה התקלה?

כך בעניין בעיית היהודים במזרח התיכון, שמא עלינו לפנות חזרה לבורא עולמים שהוא תכנן מראש את כל היצורים ויודע כיצד נצא בהצלחה מבעיותינו? לכן אחרי שכל חכמי "חלם" הוליכו אותנו לסמטה ללא מוצא, ונהרגו ע"י הטרור כבר אלפים, ונפצעו הרבה יותר, ואויבינו מסביב מתעצמים בכל יום ויום ברכישת כמויות גדולות של נשק השמדה נגדנו, וגם מתאמנים, שמא עלינו לפנות חזרה לתכניתו של בורא עולם?

והרי בסופו של דבר, אחרי כל תעתועי הדרכים, זיג-זג, נצטרך בכל זאת לקיים דבר המלך.

מסופר במדרש (מכילתא, בשלח, "ויהפך לבב פרעה") על עבד טיפש שנשלח על ידי אדונו לשוק לרכוש דג עבור מזון אדונו. אבל מפני עצלותו הגיע בסוף היום כאשר כל "הסחורה" נחשפה לחום השמש שעות מרובות, והדג התחיל להסריח. כאשר הגיע הדג לשולחן המעביד, הוא היה באוש לחלוטין. כעס עליו אדונו וגזר: תבחר לך אחד מהשלושה: או תשלם כופר מאה דינר, או תאכל אתה בעצמך את הדג, או שתלקה חמישים בשוט. אותו עבד בנוסף לטיפשותו היה גם קמצן. והרי "כסף זה כסף". והחליט לאכול את אותו הדג. אבל מה לעשות? ככל שלעס נגיסה אחרי נגיסה, בטנו מתהפך במהומה והוא מרגיש מיצי קיבה עולים, מביאים אותו להקיא. והוא מבקש לו שתייה צדדית להקל עליו את הבליעה, אבל אין לו יכולת לגמור את כל הדג. בשלב שכבר אכל חציו מן הדג, הוא מרים ידיים. בברירה הנותרת אם ללקות או לשלם כסף, ברור לו כי עדיף ללקות. הרי פצעים וחבורות בגוף עתידים להחלים, ורק יסבול כאבים ימים מספר. והרי יש משחות המקלות על הכאב. אבל "כסף זה כסף". כאשר כבר ספג עשרים מכות, חשב שנשמתו יוצאת ממנו. בחריקת שיניים סבל עוד עשר הלקאות, וגם כאן הרים ידיים. בסופו של דבר שילם כל חמישים הדינרים. גער בו אדונו: "הוי טיפש! לא יכולת לשלם את הסכום כבר בהתחלה? מפני עקשנותך, ולא ראית את הנולד, קיבלת כל שלושת העונשים". עד כאן משל שסיפרו חכמינו. והנושא הוא פרעה במצרים שהיה יכול לשלח את בני ישראל עוד לפני התחלת המכות, אבל מפני טיפשותו סתם את אוזניו, ורק אחרי סבל רב לו ולעמו, בכל זאת שלח.

כן בזמנינו. אלה שלא מאמינים באמיתות התורה, אלו שלא מאמינים בהשגחה שה' משגיח עלינו, אלו שלא מאמינים במערכת שכר ועונש, מנסים הם בכל תחבולה אנושית כיצד מתפטרים מאויבינו, הטרוריסטים הערבים? והם לא מבינים כי כל דרך שהיא, כל עצה, לא יצליחו אם זה בניגוד לציווי של ריבונו של עולם. הולכים אנו מדחי אל דחי, והסכנות האורבות לנו נהיות גדולות ומפחידות יותר מיום ליום. חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום, איראן במזרח וגייס חמישי בקרבנו.

ה' הודיע בשלושה מקומות בתורה שאין לתת לגויים לגור בינינו בארץ ישראל. (שמות כ"ג, ל"ג; במדבר ל"ג, נ"ג-נ"ה; דברים ז', ב'). מה הקב"ה רצה בכך? שנהיה "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". רצה ה' שלא נלמד מכפירתם של האומות (רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה נ"א), כדי שלא נתקלקל במוסרנו, לא נלך באורחותיהם המושחתות. והרי אנו חייבים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכיצד זה יתקיים אם נושפע מהשפעות הגוים? ולכן הפסוק מכריז: "ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" (תהלים י', ט"ז). מתי הוא "מלך"? כשאין גויים זרים בארצו. אזי תרבותנו תהיה "יהודית" ללא פגמים וללא שמץ.  

ולכן, מול תכונית נואלת של "איחוד משפחות" שממשלות ישראל בעבר אישרו בואם ארצה של אלפי ערבים, היה מוטל עלינו לעודד את ההגירה של ערביי ארצנו לארצות השכנות. אין לעודד אצלם את הילודה על ידי מענקי ביטוח לאומי או מימון להתפתחות כלכלית. ברור שאין להציק לאוכלוסיה אזרחית או לרדוף אותה, אבל די אם לא נגביר את כוחם ולא נשכלל את יישוביהם. ודאי כי התורה מרשה להשאיר נכרים בארצנו, אם יהיו "גרים תושבים" (עיין רמב"ם, הלכות מלכים, פרק שישי). אין לחייב אותם לקיים תרי"ג מצוות אלא שבע מצוות בני נח בלבד, וביניהם שלא יחזיקו בדת זרה (שם, פרק עשירי, הלכה ט). הם יהיו אזרחי המדינה, אבל בלי זכות לשלוט עלינו. ומחבל שמסכן את חיינו,  יומת או יגורש מגבולותינו.

ולעניין פתרון צבאי, רמאות יש בהתנצלות השחוקה והבלויה שמכריזים תמיד אנשי ה"שמאל": "איזה פתרון יש? והרי כבר בעבר ניסינו את הכל". נהגו בזה כמו שאמר שר התעמולה הנאצי גיבלס: "אם תשנן לעם את השקר יום יום, סוף שזה ייקלט בתודעה שלהם וישתכנעו שזה אומנם כך". האם באמת עשינו את הכל? והרי מעולם לא ניסינו "מלחמה" כפשוטה, התקפית ולא של מגננה בלבד. הגבנו, ולא יזמנו. תמיד נהגנו על פי אמרת כנף: "איפוק זה כוח". חיילנו הפכו לכוח שיטור בלבד. תמורת תגובה מסיבית, רחבת טווח, הגבנו בשימוש נקודתית ("פינצטה") הנקרא "סיכולים ממוקדים". אבל לא כך אמרה תורה, אלא "הבא להורגך, השכם להורגו". כלל זה מקיף יותר ותקיף יותר מאשר פגיעה ב"פצצה מתקתקת" בפועל. כל זה מפני "תוכנית מדינית" שגויה.

אדם חולה שהרופא ציוה לו לבלוע כדורי אנטיביוטיקה למשך שישה ימים, אם יסתפק החולה בשלושה ימים בלבד, לא רק שלא יועיל לחסל את הפולש הזר בגופו, אלא עוד יגביר את פעילותו. וכן אם מרתיחים מים כדי להרוג החיידקים שבו, אם עוצרים באמצע ההרתחה, לא די שלא הרגנו החיידקים, אלא עוד גרמנו לריבויים. כל תגובותינו היו מצומצמות. השנאה כלפינו מאוכלוסיה עוינת עוד נתגברה ונתעצמה כפלי כפליים, כי לא פעלנו להרחקתה מארצנו. חיה פצועה היא מסוכנת יותר מאשר חיה שלא פעלו נגדה לכתחילה. אלא חששנו יותר מתגובה מילולית של האו"ם מאשר חשש פגיעת הטרור בחיי ישראלים. ראו נא דוגמת ההתקפות על שכונת גילה בירושלים, שדרות בנגב, וגוש קטיף בזמנו. עובדה היא: לא נסינו את הכל.

כל שכן שאין רשות לאף אחד לתת חלקי ארצנו לגויים. הרי התורה מכריזה דבר ה' "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתה עמדי" (ויקרא כ"ה, כ"ג). אפילו תחת איום של פיקוח נפש אסור לנו לעבור איסור תורה זה. ראשית מפני שבכל מלחמות בעולם יש סיכוי של איבוד נפשות, ואף על פי כן ולמרות זאת התורה ציותה על מלחמה. [ולענייננו כיבוש ארץ ישראל נחשבת מלחמת מצווה ואין מתחשבים בה בסכנה צפויה, וכדברי הרב קוק ב"חזון הגאולה" (דף רכ"ב). וכן כתב "הנצי"ב" במרומי שדה (עירובין מ"ה.) וכן "מנחת חינוך" (מצוה תכ"ה)]. ואין לאף בן תורה, יהיה מי שיהיה, סמכות ויכולת להחליט על ביטול מצווה זו מהתורה בטענה של "סכנה". שנית, כי גם אם ניסוג מחלק מארץ ישראל, הטרור רק יגבר ויגבה מחיר נוסף של הרוגים יהודים, כמו שהוכיח כבר המעשה המרושע של גירוש יהודים מגוש קטיף.

אילו היו קברניטי האומה מבינים מה ה' רוצה מאיתנו, מה ה"תוכנית המדינית" שה' התווה לנו בתורה, העם היה ניצול מצרות מרובות. הבעיה אצלם שהקברניטים מוכים רגש נחיתות, כיוון שאין אצלם גאות הלאום היהודי. הם מרגישים אשמה ונקיפת "מצפון" על עצם בואנו לארץ הזאת. כיוון שהם אינם מאמינים בדברי רש"י בפסוק הראשון של "בראשית" האומר שהקב"ה ברא את עולם ומלואו, והוא שהחליט להנחיל לנו שטח גיאוגרפי זה, ממילא הם מזדהים עם רגש קיפוח של הערבים, כאילו "גזלנו" מהם את ארצם או "כבשנו" מה שאיננו שלנו. זה הוא שורש כל ההתנגדות למצוות יישוב ארצנו בכל רחבה וכל הרחבת ההתנחלויות. פשוט שהפוליטיקאים ההם אינם מאמינים לא בה' ולא בתורה ולא במצוות, ולא בסגולת עם ישראל. ומתוך צביעות יצר הרע אף קוראים להתנגדות זו "מוסר".


מדוע לשמוע "עצות סבתא" מיועצי בלייעל שלא מבינים את העניין? הלא יוצר כל יצר את המנגנון הלאומי שלנו, והוא שנתן גם הוראות מראש כיצד להפעיל את המערכת
לפני נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, סיפרו על מעשה שארבע יהודים הלכו יחד ברחוב במוסקבה. הם נבהלו לראות מעבר לכביש שני שיכורים נוכרים, פוסעים בכבדות מפני השפעת האלכוהול. אותם ארבע יהודים הוכו פיק ברכיים וחלחלה. אמר אחד לשני: "בוא ננוס מכאן מעבר לרחוב ונברח מכאן. נתרחק מהם, הרי אנו בסכנה גדולה. אומנם הם שיכורים, ואפשר אולי בדחיפה נועזת להפיל שיכור אחד על הקרקע, ונצליח להימלט. אבל הרי זה לא רק גוי אחד, אלא שניים. ואנחנו בסך הכל רק ארבע בודדים, אז מה כוחנו? מה נעשה?".

הסיפור הוא מעליב, אבל הוא תיאור אמיתי על פחדנו הנוכחי מול אויבינו. צה"ל הגדול והעצום כבול על ידי כל מיני הוראות מסבכות, "לא לפגוע באזרחים חפים מפשע", או לא לפעול בניגוד לדעות הממשל בארה"ב או ה"קוורטט באירופה" וכיו"ב. [ודעת התורה בעניין הנ"ל כבר מבוארת ע"י מהר"ל, בספר "גור אריה", בראשית ל"ד, י"ג. במלחמה כללית לא מתחשבים באוכלוסייה אזרחית. וכך גם מנהג ידוע של כל שאר אומות העולם]. כלום לא ידענו שה' עומד מאחורינו? מתי נבין שהעיצה היחידה לצאת מהבוץ הזה הוא להישמע להוראות התורה? אומנם המחשב שרכשנו איננו פועל ביעילות, אבל מדוע לשמוע "עצות סבתא" מיועצי בלייעל שלא מבינים את העניין? הלא יוצר כל יצר את המנגנון הלאומי שלנו, והוא שנתן גם הוראות מראש כיצד להפעיל את המערכת. נעזוב נא את כל ה"תוכניות המדיניות" של המחוסרי אמונה בה', ונחזור נא לתוכנית היחידה שתצליח.