נזמר בחברותא את שיר השרמו…

אורח באתר , ב' בשבט תשס"ז

במדינת הגמדים רעש מהומה
עיתונאים וכתבים יוצאים למלחמה.
וכולם צועקים "עליהום", והבה נעוטה
על זו שהעזה לומר שרמו...

בימין מתפתלים, מגנים ומסתייגים
בשמאל משתוללים, נהנים ומתמוגגים.
איכה זה מתנחלת דתית ולראשה שביס- סמרטוטה
מנבלת את פיה במילה זו: שרמו…

הניתן לשער כזו אטימותה
או אולי זו פשוט היתממותה.
הלא מעולם לא נשמעה בתקשורת כזו כמותה
של מילת הפלא הזו: שרמו…

ועשרות אנשי רוח, ידוענים ופרשנים
לכולם יש מה לומר וכולם מתראיינים.
וחברי כנסת ושרי ממשלה
נדרשים להגיב מיד על זו הקללה.

כי הלא פתרנו כבר את כל בעיות העולם,
והלא מיגרנו כבר את כל הנגעים כולם.
וטיפלנו ממש כמו שצריכים
בשוד וברצח ובתאונות דרכים.
וכבר אין שחיתות ואין גם פשע,
וכבר עזרנו לכל חסרי הישע.

ושיקמנו כל ילד עני ומסכן,
ונשים מוכות כבר מצאו להן קן.
התנערנו מעבירות שחיתות ברשויות המס,
הסרנו את האיום האיראני, ובערנו את החאמס.

ואין אלכוהול ואין סמים
בכל טיפלנו כבמטה קסמים.
ורק בעיה אחת נותרה בעינה:
איך נוכל לחיות בכזאת מדינה
שיש בה מתנחלת מפלצתית כמותה
שהעזה לכנות את שכנתה: שרמו…

צא ולמד:

לו הייתה המתנחלת המהוללת
את שכנתה היהודייה כך מקללת,
ואומרת לה במהלך איזה עימותה:
"שתדעי לך שאת ממש שרמו…"
האם גם אז הייתה המדינה כולה
נזעקת בחיל, ברעדה ובבהלה?

וכשאב נאמן מקרב בני דודינו
מגלה כי בתו שרכה דרכיה, לא עלינו,
ובעודו מניף עליה מוט או אלה
גם הוא משמיע כזאת קללה
ואומר לה: "יא חתיכת שרמו…
בגלל כבוד המשפחה עלייך למותה".
האם גם אז מתוך זה הרפש
קמים וזועקים כל יפי הנפש.

גם שופט כדורגל במגרש משחקים
זוכה לא פעם לכינויים מובהקים.
ואיזו צלקת עמוקה נושא הוא עימו
בשל הקללות על ראשו ועל ראש אימו.
ואיפה כל אותם בעלי חיך אנין
במשחקים הידועים של בני סכנין?
אז בואו לא ננהג בתמימותה
גם להגיד "בן זו…", זה כמו להגיד "שרמו…".

וכשבכביש, רבותיי, נהג חורץ לשון
משחרר ניצרת לשונו, כחרב וכקלשון,
ושולח את הנהגת השרמו... עם המכונית והמפתחות
למטבח או למיטה או לכל הרוחות.
האם גם אז כולנו יוצאים מן הכלים?
או אולי גם אנחנו לפעמים קצת מקללים?

אז לפני שנהפוך את השרמו… לבעיה קרדינאלית
בואו נשמור קצת על פרופורציה נורמאלית.
ואולי כדאי לציין לצורך האינדיקציה
כי לפני האירוע הנ"ל הייתה שם פרובוקציה.
והמתנחלת הזו פשוט יצאה מכליה.
ובהיות כל עדשות "בצלם" מכוונות אליה,
היא איבדה את השליטה וצעקה במטותא:
"תיכנסי לכלוב שלך שרמו…".

וארגון "בצלם" הנמרץ והאקטיבי
דיווח על כך באופן "הגון ואובייקטיבי".
ויהום, וירעש, ויזעק ההמון
מאילת הדרומית עד מלכות החרמון.
ואת תמונתה הניפו בראש כל כרזה
על החוצפה, על היומרה ועל ההעזה

כי מה שמותר לכל אדם ברגע של כעס וחרון,
אסור בתכלית האיסור למתנחלת מחברון.