חברון והצביעות

לא חשוב מי התחיל ומה ההקשר, ישראל תמיד תגונה.

אורי אליצור , ג' בשבט תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

מדינת תל-אביב מתייחסת ליהודי חברון כמו שהצבועות שבמדינות אירופה מתייחסות לישראל. לא חשוב מי התחיל, וגם לא משנה מה ההקשר, ישראל תמיד תגונה. ידיעה צוננת של דקה או שתיים בסוף המהדורה תוקדש לפיגוע נורא בישראל שבו רוסקו לחתיכות אימהות ותינוקות, זקנים וילדים, אבל תגובת ישראל לפיגוע תוצג ברוח עוינת בראש החדשות, תוך הבלטת הסבל הפלשתיני, והיא תככב על המסך לאורך חצי שבוע. פוליטיקאים מערב אירופים יתייצבו מול המצלמות וישמיעו ביקורת חריפה על הפעולה הישראלית, בלי לומר מילה על הטרור הערבי.


למה האירופים עושים לנו את זה? קצת בגלל הצורך הלא מודע להתחנף לטרור הערבי. שיהיה לו ברור שהאנשים האלה שם בישראל שנראים כמו אירופים, אבל סובלים מהתקפות טרור איומות, הם לא אנחנו
בעיניי ראיתי פעם המון פלשתיני תוקף סיור של צה"ל במטר אבנים וברד של בקבוקי תבערה. צוותי טלוויזיה זרים נכחו במקום מראש, אבל הם התחילו לצלם רק ברגע שבו החיילים יצאו לרדוף אחרי הפורעים ותפסו שניים מהם. מה ראו הצופים התמימים אי שם באירופה? אזרחים ערבים מבוהלים נמלטים על נפשם, וחיילים ישראלים חמושים רודפים אחריהם, צדים שניים מהם ומובילים אותם מי יודע לאן. תוסיף לזה קורט של אנטישמיות אירופית נסתרת, ואין פלא שהרבה מאוד אירופים מהוגנים מוכנים להאמין שחיילי צה"ל הם מין מהדורה חדשה של אנשי הגסטאפו שיצאו בשעתם לרחוב לצוד ערבים להנאתם.

מצלמות לפלשתינים

למה האירופים עושים לנו את זה? קצת בגלל הצורך הלא מודע להתחנף לטרור הערבי. שיהיה לו ברור שהאנשים האלה שם בישראל שנראים כמו אירופים, אבל סובלים מהתקפות טרור איומות, הם לא אנחנו. אנחנו האירופים מגנים אותם ומתרחקים מהם, וזה אולי ישמור עלינו מפני גורלם. קצת בגלל מה שקרוי "השיח הפוסט קולוניאלי" השולט בחשיבה האירופית, ופירושו המעשי הוא שבכל התנגשות בין "לבנים" ו"שחורים", אדם הגון יתייצב לימין הצד השחור בלי לשאול שאלות. וקצת גם בגלל האנטישמיות הישנה שאירופה מעולם לא השתחררה ממנה באמת. ויש עוד סיבה כאילו טכנית: לא מגלים את זה לצופים, אבל חלק גדול מקטעי הטלוויזיה שהם רואים מישראל, לא צולמו בידי כתבינו. הם מסופקים לרשתות הזרות על ידי צלמים פלשתינים. כל הרשתות כבר גילו שיותר זול יותר יעיל ופחות מסוכן לחלק מצלמות לפלשתינים, מאשר להיכנס עם צוות אירופי לתוך אזורי העימות. הצלמים הפלשתינים עובדים עבור רשת תקשורת מערבית ובשירות מערכת התעמולה הפלשתינית, הטלוויזיה המערבית משדרת את התעמולה שלהם כמעט ללא בקרה, ואנחנו אוכלים אותה.

ולמה זה מגיע לנו? אולי בגלל שאנחנו עושים אותו דבר ליהודים של חברון. לא משנה ההקשר, לא מעניין מי התחיל את התקרית, מי באמת תקף בחברון ומי התגונן, לא רוצים לשמוע. אנשי העשירון הנאור תמיד יגנו את היהודים ויתייצבו לימין הערבים. ערבי מתנכל ליהודי הוא סיפור שלא ישודר. זה לא מעניין, וגם לא פוליטיקלי קורקט. יהודי שמיידה אבנים בחזרה הוא סיפור גדול. אם הוא מקלל בחזרה עוד יותר טוב. הוא ישודר ויתועד בקול תרועה רמה, בלי פרופורציות ובלי הקשר. בלי לבדוק אם לא קדמה לזה התגרות ערבית. כאילו לא קדמו לזה מאה פרובוקציות ערביות.

אף עקום

ולמה אנחנו התל אביבים עושים את זה ליהודי חברון? מאותן סיבות שבגללן האירופים עושים את זה לנו: קצת כדי לבדל את עצמנו מהיהודים האלה, בתקווה שהטרור הערבי יידע להבחין שהם רק נראים כמו ישראלים, אבל הם לא אנחנו. קצת בגלל נקיפות המצפון על העוול שעשתה הציונות לפלשתינים במאה הקודמת, וקצת בגלל אנטישמיות. כן, היהודים האלה של חברון מגעילים את הישראלי הנאור. יש להם אף עקום. כל הצרות של המדינה בגללם, כל הכסף שלנו הולך אליהם. זה לא דבר שצריך להוכיח, זה ידוע.


כל מי שצופה בה בעין מקצועית רואה שהיא לא-אירוע. עורך הווידיאו לא הצליח להסתיר את הסימנים לכך שהערבי שצילם את התקרית הוא גם זה שיצר אותה כדי לצלם
ויש גם סיבה כאילו טכנית: צלמים פלשתינים מספקים חומר נהדר. אנחנו משלמים הון תועפות למיקי יעקב, גדי, יונית, לונדון, קירשנבאום, דודו וצביקה הדר. אנחנו לא יכולים גם להחזיק בחברון כתבים תל אביבים. זה מסוכן ויקר, וגם קשה. נשדר גם אנחנו במהדורת החדשות חומר שצולם בידי פלשתינים בשירות התעמולה הפלשתינית, בלי לספר על זה לצופים ובלי להניד עפעף מקצועי. למה לא? זה חומר טוב.

ולמרות שזה פועל כך לא מהיום ולא מאתמול, בכל זאת עוד לא היה מעשה כל כך מכוער מבחינה מוסרית וכל כך פסול מבחינה מקצועית, כמו שידור קלטת הקללות של יפעת אלקובי. כל מי שצופה בה בעין מקצועית רואה שהיא לא-אירוע. עורך הווידיאו לא הצליח להסתיר את הסימנים לכך שהערבי שצילם את התקרית הוא גם זה שיצר אותה כדי לצלם. איך הוא עשה את זה? הקטע ששודר מתחיל מהאמצע, וההתחלה שלו נחתכה ביד גסה, אבל אפשר לנחש: הפלשתינים פתחו מצלמה ואז התגרו, ירקו קיללו ויידו אבנים, כמו שהם עושים כל יום, עד שהוציאו ממנה את המילה שרמוטה. סוף סוף, יש מה להוכיח.

עכשיו אפשר להתבייש בכיף, להתפלש בבושה, להתענג בבושה ולהסמיק מבושת פנים. בושה לעם היהודי. הנשיא מתבייש עם מזכירותיו, ראש הממשלה מתבייש עם חוקריו, שר האוצר מתבייש עם עורך דינו. האישה קיללה.