חיבור משחית

החיבור משטרה-תקשורת הוא קשר משחית.

אורי אליצור , ט' בשבט תשס"ז

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

בדבר אחד הנשיא קצב צודק, בין אם הוא אשם ובין אם הוא חף מפשע: החיבור משטרה-תקשורת הוא קשר משחית. פוטנציאל ההשחתה של הקשר בין משטרה ותקשורת, הולך ונעשה גדול יותר מאשר זה של הקשר בין הון ושלטון. בעולם המתוקשר של היום, יצר הפרסום ותשוקת הכותרת חזקים יותר מחמדנות הממון. ראיתם את האנשים עם הסלולארי שנדחפים תמיד מאחורי המרואיין ומנפנפים לחבר'ה? מה מריץ אותם? מה כל כך כיף בזה שראו אותך בטלוויזיה, שאתה מוכן בשביל זה להתנהג כמו אידיוט? שאלה לחוקרי הנפש, אבל על העובדות אי אפשר להתווכח. הקטנים פותחים את הסלולארי ומנפנפים, והגדולים עושים את זה בסטייל אחר. אבל כולם גדולים כקטנים מתים על זה, משתוקקים לזה ומוכנים לשלם בשביל זה.  הם יוותרו על כסף, על אוכל ועל אהבה, כדי שיראו אותם בטלוויזיה.


פוטנציאל ההשחתה של הקשר בין משטרה ותקשורת, הולך ונעשה גדול יותר מאשר זה של הקשר בין הון ושלטון. בעולם המתוקשר של היום, יצר הפרסום ותשוקת הכותרת חזקים יותר מחמדנות הממון
בעלי הון שרוצים לשחד מישהו להטות משפט או לרמות מצפון, צריכים לעבור קו אדום פלילי חד משמעי, מסוכן מאוד מבחינת מציע השוחד. אנשי תקשורת לעומת זאת משחדים אותך במיליונים בלי שום עכבות, וללא שום עקבות. אם אתה קצין משטרה או איש פרקליטות, הקשר הזה לא רק מספק לך את היצר האנושי ענק העוצמה להיות בטלוויזיה. זו הטבה כספית ששווה מיליונים. השם שלך כל הזמן בכותרות, מצלמים אותך בטלוויזיה, אומרים עליך שאתה מקצועי ויסודי ומוערך ומוכשר, ועוד כל מיני ביטויים שפירושם האמיתי הוא: תודה שאתה מדליף סידרתי, אנחנו מחזירים לך טובה. זה משפיע לטובה על הקריירה שלך, על גובה השכר העתידי שלך ועל מעמדך בקהילה, ואחר כך בעסקים. זה לא צחוק. זה שדה מוקשים מסוכן מאוד.

היצר של החוקרים

לא השתכנעתי שהתקשורת רודפת את קצב בגלל שהוא ספרדי, בגלל שהוא ליכודניק או בגלל שהוא ניצח את פרס. אבל אני חושב שהתקשורת רודפת אחרי הדרמה והסערה וגם אחרי הקרדיט והאגו, ומולה עובדים קציני משטרה ואנשי פרקליטות שמשתוקקים לפרסום ומתאווים לכותרת. וכאן נוצר שיתוף אינטרסים מאוד מסוכן, שיתוף ממשפחת השוחד. גם הכתב וגם קצין המשטרה יודעים שאם לא יהיה כתב אישום, לא תהיה דרמה ולא תהיה כותרת, וזה רע לשניהם. יש להם אינטרס משותף: אישי מאוד ויצרי מאוד להביא להרשעה של איש ציבור. כאן, איש התקשורת שרודפת אחרי הדרמה ואיש המשטרה שנרדף על ידי יצר הפרסום שלו, עלולים בקלות לשתף פעולה בזיוף, בהטיית האמת, בוויתור על פרופורציות ועל חוש מידה.

אני לא יודע אם ובמה הנשיא קצב אשם בגלל היצר הרע האישי שלו, ואיזה חלק של הצרות נדבק אליו בגלל היצר הרע של כתבים שמחפשים דרמה ושל שוטרים ופרקליטים שמחפשים תהילה. אבל ברור שיש בסיפור שני חלקים כאלה:

בחלק הראשון, זה שעניינו היצר הרע של הנחקר. אין שום משמעות לשאלה אם אתה ספרדי או אשכנזי, מהליכוד או ממר"צ, צפוני או בא מעיירת פיתוח.

בחלק השני, זה שעניינו היצר הרע של החוקרים והעיתונאים. בואו נודה שיש הבדל. החלק השני מושפע מכל מיני דברים שלא באים מן הצדק, ובוודאי לא מן השוויון. גם הנשיא הקודם, עזר ויצמן, יצא מבית הנשיא בקלון. נכון, אי אפשר להשוות את חומרת החשדות, ובכל זאת נשיא נחקר והתפטר. אבל אז, מלבד אצל יואב יצחק, לא הרגשת אפילו טיפה של חשק, של חדוות כותרת ושל רדיפת דרמה, לא בעיתונות ולא במשטרה. כולם רצו להיפטר מהפרשה הלא נעימה בשקט, עד כמה שאפשר ועם כמה שפחות בוץ. כדור השלג תקשורת- משטרה-דרמה-כתב אישום, לא התחיל להתגלגל. למה? בואו נודה: כי בחלק השני זה שלא קשור ליצר של הנשיא, אלא ליצר של העיתונאים. בחלק הזה, את ויצמן אהבו ואת קצב שונאים.

מי ישמור על השומר?

אני לא מאשים את התקשורת בזה שיש לה יצרים. היא יכולה פה להודות על חטאיה ועל חולשותיה בגילוי לב, ולומר שזה המחיר של חופש הביטוי. אין טוב בלי רע. ואם אתה צריך לבחור בין עיתונות חופשית שיש לה גם יצרים רעים לבין דיקטטורה סובייטית שבה יש רק עיתון אחד והוא של הממשלה, ברור במה בחרת.


אני לא מאשים את התקשורת בזה שיש לה יצרים. היא יכולה פה להודות על חטאיה ועל חולשותיה בגילוי לב, ולומר שזה המחיר של חופש הביטוי. אין טוב בלי רע
ובכל זאת שתי שאלות גדולות מרחפת באוויר, ואי אפשר לבטל אותן בהינף יד או בעקימת אף. ראשית שאלת המידתיות. מה גודלו של חלק ב' יחסית לחלק א'. מותר להודות שיש לנו גם יצרים, ושלפעמים אנחנו חוטאים איתם. זה בסדר אם שותים פה ושם כוס יין, השאלה שקצב העמיד היא אם לא נסחפנו. אלכוהוליסט לא זוכר את הרגע שבו הוא עבר את גבול הלפעמים כוס יין, והתחיל להיות שיכור קבוע.

ולשאלה השנייה אין מענה, ובכל זאת אי אפשר להשאיר אותה פתוחה לתמיד: מי ישמור על השומרים? מול הקשר המשחית הון-שלטון, עומדות העיתונות והמשטרה ושומרות על הגבולות. מי ישמור על הגבולות כאשר הקשר המשחית הוא בין העיתונות והמשטרה?