הפעם אני אודה בזה, לפני שמאשימים אותי. שמעתי, הפנמתי, אני לא צריך לחכות עד שזה מופיע בכותרות העיתונות, בדברי המומחים בשידורים בטלוויזיה וברדיו, באינטרנט באתרי הדעות, בהצבעות באו"ם ובנאומים חוצבי לבבות באירופה. אני אקדים אותם.



זהו, הודיתי בזה. איזו הקלה. זה לא חשוב איך ולמה הם הורגים אחד את השני, חשוב שאני אשם

הנה, אני כותב את זה עכשיו לפני שהם יאמרו את זה: אני אשם. אני, היהודי הגר ברצועת ישראל, בהתנחלות הגדולה המוקפת בחלקו גדר בנויה עלי מנהרות חפורות ובחלקו בים התיכון, אני אשם במלחמת האחים בעזה.

זהו, הודיתי בזה. איזו הקלה. זה לא חשוב איך ולמה הם הורגים אחד את השני, חשוב שאני אשם. 

פעם אמרו לי שאני אשם באלימות וטרור שלהם, כי לא רציתי להכיר בהם כעם. אני אשם, אז הכרתי בהם כעם.

אחר כך אמרו לי שאני אשם באלימות וטרור שלהם, כי לא רציתי להקים להם מדינה והם רוצחים מתוך אידיאולוגיה. אני אשם, אז הצעתי להם מדינה.

אז אמרו לי שאני אשם באלימות וטרור שלהם, כי נתתי להם שטחים תמורת הסכם. והייתי צריך לתת להם את השטחים רק בגלל שהם רצו אותם. אני אשם, אז ויתרתי עוד יותר וויתרתי על ההסכם. 

בנוסף,  אמרו לי שאני אשם באלימות וטרור שלהם, כי אני שולט בעם אחר (זוכרים שהתחלתי לקרוא להם עם?), מצב בלתי מוסרי בעליל (ואני אמור להיות מוסרי במקום כולם, כך שמצב זה ממש לא יתכן). אני אשם, אז נתתי להם להקים רשות פלשתינאית ומשטרה ונתתי להם רובים.

אז אמרו לי שאני אשם באלימות וטרור שלהם ועלי לתת להם שטחים תמורת כלום, חד צדדי, כי הם לא רוצים הסכם ואת ההסכם האחרון הם לא כבדו ממילא. אני אשם, אז גירשתי 8,000 מאנשי מהבית, ונתתי להם שטחים בצורה חד צדדית.

אחר כך אמרו לי שאני אשם בירי קסאמים במינון כפול ומכופל על יישובים שלא נקראו אי פעם התנחלויות, בגלל שהם היו מיואשים כי הייתה התנתקות חד צדדית ללא הסכם. אני אשם, אז הבלגתי וניסיתי רק סיכולים ממוקדים.

אז עלה החמאס לשלטון ואמרו שאני אשם, כי לא רק שעשיתי נסיגה חד צדדית ללא הסכם. גם עשיתי סיכולים ממוקדים נגד ראשי המחבלים. אני אשם, אז למרות שהחרמתי, גם עזרתי.



הפעם הם הורגים אחד את השני, חוטפם ומענים ילדים ונשים פלשתינאים, ואני אשם. בטוח, זה ברור כשמש. הרי לא הורדתי מספיק מחסומים, לא פתחתי מספיק מעברים, וקשה להם

בנוסף, אמרו לי שאני אשם בכך שהם המשיכו לירות עלי טילים, להתחמש, לנסות להסתנן, ולנסות להרוג אזרחים שלי (שכמובן אינם חפים מפשע כי הם אשמים כמו שאני אשם). אני אשם, אז התנצלתי על הריגת חפים מפשע שלהם והבלגתי עוד יותר.

אז הם התקיפו וחטפו חיילים גם בצפון וגם בדרום, ואני אשם כי אני יצאתי למלחמה. אני אשם, אז הפסקתי את הלחימה ללא השגת יעדים.



הפעם הם הורגים אחד את השני, חוטפם ומענים ילדים ונשים פלשתינאים, ואני אשם. בטוח, זה ברור כשמש. הרי לא הורדתי מספיק מחסומים, לא פתחתי מספיק מעברים, וקשה להם. אם הייתי נותן להם למלא את תאבונם לאלימות ורצח, עינויים ושפיכות דמים ביהודים, כפי שמקובל מימים ימימה, הם לא היו צריכים להרוג אחד את השני.

באמת, אני אשם.