ר' שְׁלוֹיְמלֶ'ה השדכן

למסעותיו ברחבי העולם היה ר' שלמה חוצה יבשות וימים.

הסופר הרב יוסף אליהו , י"ז בשבט תשס"ז

בשורה טובה לקהל-מעריציו של אוהב הבריות הגדול בדורנו, ר' שלמה קרליבך ז"ל: חיבור חדש ובו 48 "תורות" וסיפורים אודות נשות ישראל שסופרו בהופעות שונות על-ידי ר' שלמה, וחלקם מסופרים אודותיו. את כל אלה ליקט מהופעות חיות והביא לדפוס תלמידו האוהב ר' נתנאל שור, לזכר אשתו נֹעָה ז"ל (אגב: גם חלק מהמובא בספרים הפופולאריים "לב השמים", מקורו בחומר הרב שבידי ר' נתנאל).


למסעותיו ברחבי העולם היה ר' שלמה חוצה יבשות וימים. באחת הטיסות, הוא שם לב שאחת הדיילות מקרינה אצילות מיוחדת ובלתי אופיינית
מתוך "נֹעָה אשת חיל" ש-48 פרקיו הם כנגד 48 שנותיה המיוחדות של נֹעה. הנה סיפור "הדיילת הגיורת" (בעיבוד קל. מקורו ב-"Holy Brother", מהסופרת האמריקאית איטה הלברשטאם-מנדלבוים, נכדת האדמו"ר מצאנז):

למסעותיו ברחבי העולם היה ר' שלמה חוצה יבשות וימים. באחת הטיסות, הוא שם לב שאחת הדיילות מקרינה אצילות מיוחדת ובלתי אופיינית. כעבור זמן כשר' שלמה קם מכסאו ופנה לירכתי המטוס, הוא הופתע לראות שהדיילת עומדת ומנענעת את שפתיה כשבידה סידור. הוא המתין שתשלים את תפילתה, ואז פנה אליה: "הולִי סיסטר ["אחות קדושה"], אַת מתפללת מסידור. האם אַת יהודיה?!".
"הורַי אינם יהודים, אבל תמיד משך אותי משהו אל היהדות... אין לי מושג מניין צצה בי אהבה זו. כבר כמה שנים שאני לומדת עם רב אורתודוכסי. לאחרונה התגיירתי כדת וכדין, ואני מנהלת אורח-חיים לפי ההלכה".

ר' שלמה שוחח איתה עד שאחד הנוסעים השמיע קריאה. היא מיהרה לנוסע, ור' שלמה שב למקומו. כעבור כמה דקות, ניגשה אליו הדיילת: "אתה רב, אולי תוכל לעזור לי בבעיה דחופה? אני בקשר עמוק עם בחור יהודי, אך לצערי הוריו מתנגדים מאוד לשידוך בגלל שאני גיורת. הבחור אוהב אותי ואני אותו, אבל הוא קשור מאוד להוריו ואינו רוצה לגרום להם צער. הוא "שבור" נפשית, ואני חוששת שהקשר עומד להתפרק. אולי תוכל לעזור לי?".

"אנסה", אמר ר' שלמה ולקח את מס' הטלפון שלה ושל הורי הבחור. כשהתקשר אליהם, נתקל ביחס עויין ומנוכר. ככל שניסה להביא את האב לראות את הדברים באור אחר, גבר כעסו של האב. לבסוף צעק על ר' שלמה: "אני ניצול שואה, ורק בגלל מה שקרה ליהודים בשואה אני שונא יהדות. אבל אם הבן שלי יתחתן עם מי שנולדה 'שִׁקְצֶה' (גויה), אני הורג אותו". ר' שלמה הבין שאין על מה לדבר, וסיים את השיחה.

הוא התקשר לדיילת כדי לדווח על חוסר הצלחתו, אך מי שהרים את השפופרת היה אביה. גם הוא כעס בתחילה על ר' שלמה המנסה לגשר בין הצדדים... "מובא בגמרא", ניסה ר' שלמה להצטדק, "שהקב"ה עוסק מאז בריאת העולם בשידוכים (בראשית רבא ס"ח, ד'). אני, רק מנסה טיפ-טיפה לעזור לו... בכל אופן, ברור שבתך והבחור אוהבים מאוד אחד את השני, וחבל שהם לא יתחתנו".

משהו בקולו ובדבריו של ר' שלמה נגע לליבו של האב. לפתע קולו נשבר, והוא התחיל לבכות... לבסוף אזר כוח ואמר בהתרגשות:

"אגלה לך סוד, שלא גיליתי לאף אחד; תמיד הייתי בטוח שלא אגלה אותו לעולם, אבל אני ואשתי נוצרים, אבל לא נוצרים אמיתיים. שנינו ניצולי-שואה. בעצם אנחנו יהודים, אבל בגלל מה שקרה בשואה אנחנו שונאים יהדות. אנו מעמידים-פנים כנוצרים, אך לא התנצרנו רשמית. את ילדינו גידלנו כנוצרים לכל דבר, והם לא יודעים את האמת...". "אם כך", קרא ר' שלמה בשמחה, "אז אין כל בעיה. אביו של הבחור רוצה שכלתו תהיה יהודיה מבטן ומלידה, ובתך היא בדיוק כזאת... ספר לה את האמת, והיא והבחור יוכלו להתחתן מיד". אביה של הדיילת הסכים.

ר' שלמה שכנע את שתי המשפחות להיפגש, והפגישה נערכה במלון בו הוא התאכסן.

גם כשהגיעה המשפחה הראשונה לַמלון, עדיין לא היה ברור לר' שלמה מה יצא מהמפגש: האם אבי הבחור יאמין לסיפור שמשפחת הכלה רק מעמידה פנים כנוצריה...?


אתה זוכר", אמר האחד, "שכאשר היינו בישיבה, תיכננו את העתיד? אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ויהיו לנו ילדים, נשיא את ילדינו זה-לזה. אתה זוכר?
והנה המשפחה השניה מגיעה, מתקרבת... ופתאום נשמעה צעקה: "הרשל'ה!". הייתה זו צעקתו של אחד האבות. "יענקל'ה!!", היפרה זעקת האב השני את שלוות המלון. השנים נפלו זה בזרועותיו של זה... "היינו 'חברותא' בישיבה לפני המלחמה", הסביר אחד מהם לנשים ולר' שלמה שחזו המומים במעמד המרגש. "חשבתי שנהרגת במלחמה", אמרו שניהם בזה אחר זה, וחיש קל פרצו זכרונות ילדותם האבודה...

השנים דיברו ודיברו, בכאב רב ובגעגועים...

"אתה זוכר", אמר האחד, "שכאשר היינו בישיבה, תיכננו את העתיד? אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ויהיו לנו ילדים, נשיא את ילדינו זה-לזה. אתה זוכר?".

"אנחנו שכחנו, אבל ה' כנראה לא שכח".

(למעוניינים: מניין קרליבך בית אל: 02-9975471. נתנאל שור: 02-6513072)