כשמלחמת האזרחים ברצועת עזה בעיצומה, דואגת ממשלת אולמרט להפסיקה באמצעות "איום" ישראלי, להקים גשר להולכי רגל במעלה המוגרבים להר הבית. כך, ערביי ישראל, ערביי שומרון, ערביי יהודה וערביי עזה מצאו להם סיבה להתאחד. ממש כמו הוזי אוסלו שסיפקו קרש הצלה ליאסר ערפאת, ממש ערב קריסתו והסתלקותו מההיסטוריה. מישהו, כנראה, איבד את שיקול דעתו. אפילו אם יש הצדקה כלשהי לבנות את הגשר, אסור היה לעשות זאת כעת.



ממש כמו הוזי אוסלו שסיפקו קרש הצלה ליאסר ערפאת, ממש ערב קריסתו והסתלקותו מההיסטוריה. מישהו, כנראה, איבד את שיקול דעתו. אפילו אם יש הצדקה כלשהי לבנות את הגשר, אסור היה לעשות זאת כעת

"עבודות החפירה ובניית הגשר במעלה המוגרבים נהפכו, כמו בכל פעם שנוגעים בהר הבית ובסביבתו, למלחמת גוג ומגוג. מי יעמוד בפיתוי ולא יתערב בסכסוך הדתי-הלאומי הגלום בהר הבית, סכסוך שכבר דימו לפצצה מתקתקת בעלת כוח הרס אפוקליפטי? מאז הוחל בעבודות שמטרתן להחליף גשר להולכי רגל המחבר את מפלס הכותל המערבי לשער המוגרבים, הצטרפו רבים למהומה. הראשונים שקפצו על ההזדמנות היו מנהיגי התנועות האסלאמיות בישראל, ובראשם השייח ראאד סלאח",קבע מאמר המערכת של "הארץ".

וכותב המאמר הוסיף: "ההסתה נגד בניית הגשר היא ניסיון ברור לערער את הסטאטוס קוו בהר הבית, שגילו ארבעים שנה. לכן, אסור שהיא תשפיע על החלטת הרשויות להחליף את הגשר הזמני. פעילות כוחות הביטחון המבטיחה את ביצוע העבודות, ראויה לגיבוי מלא".

אלא שב"הארץ" כמו ב"הארץ" ובלי ליטרת ארס ושטנה על הימין, לא יעבור מאמר מערכת כהלכתו.

"עם זה יש לזכור שהסטאטוס קוו חל לא רק על מתחם הכותל, אלא גם על הר הבית. לכן, הדוחים בבוז את עלילת הפגיעה ביסודות מסגד אל אקצה צריכים להתייחס באותו שאט נפש לניסיונות של קנאים יהודים לשנות את המצב בהר הבית או להסית נגד הוואקף המוסלמי. המצב באזור הר הבית מחייב טיפול רגיש וחכם, אבל גם נחוש, לשמור על אינטרסים ישראליים חיוניים שנקבעו לפני שני דורות ותקפים עד היום", חותם המאמר.

לשם כך דלה העיתון, לאנשים החושבים את עצמם, מבית גנזיו את צמד המילים "נחישות" ו"רגישות", הסיסמה הנוראה שבשמה גירש צה"ל אלפי יהודים מיישוביהם בחבל קטיף, והרס את בתיהם. אזכור פשע המלחמה הזה שנעשה בחסות השמאל ובתי-המשפט הישראליים, אינו מטריד את "הארץ". לשמאל הישראלי יש קושאן על התקינות הפוליטית, והוא מרשה לעצמו לעולל כל דבר ולהשתמש בכל דבר נורא שהמציא. עיינו בערך הבריונות המילולית של מישאל חשין (אגדע את היד).

מבעירי שדות

התחבולה הנה יסוד חשוב בכל אסטרטגיה. כבר הרבה זמן שהיא נעדרה מצידנו (עיינו בערך מלחמת לבנון השנייה), והיא נפקדה גם מהעיתוי האומלל ל"מבצע שלושת הדחפורים" בגבול לבנון. אם נכונה גירסת החיזבאללה שהמטען שנחשף מדרום לקו הגבול לבנון-ישראל הונח לפני זמן רב, ואם לאו זו לא השעה לחמם את הגבול הרגיש על מנת להפגין את ריבונותנו, וכתוצאה מכך לעודד את החיזבאללה להפעיל את השפעתו למתן את העימותים בין חמאס לבין פת"ח. סיכום שנת 2006 שהנפיק השב"כ מספר על מעורבות גדולה של החיזבאללה המנסה לייצא את תורתו ואת שיטות לחימתו ליהודה, לשומרון ולרצועת עזה.

מי שיקראו את דבריי בשש-שבע השנים האחרונות לא יחשדו שתמכתי במדיניות ההתרפסות, הבריחה, המנוסה המבוהלת וההפקרה בצפון. אלא שצריך לדעת מתי לגלות חוזקה ומתי רצוי להבליג. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", יעץ לנו קהלת (ג' א'-ח').

יום אחרי המבצע המפוקפק כבר חתמו בסעודיה חמאס ופת"ח על הסכם, המוטה מאוד לטובת ממשלת הנייה. כך קיבלה תנועת חמא"ס הכרה רשמית מבלי שנדרשה לתת כל תמורה.



ועכשיו, בוער הר הבית. וכל מסית ומדיח תופס טרמפ על גבם של החמורים מממשלת אולמרט שהחליטו להבעיר את שדות ירושלים, בתקווה לראות האם האמצעי החדש להצתת אש יעבוד

ועכשיו, בוער הר הבית. וכל מסית ומדיח תופס טרמפ על גבם של החמורים מממשלת אולמרט שהחליטו להבעיר את שדות ירושלים, בתקווה לראות האם האמצעי החדש להצתת אש יעבוד.

טמבל, זה עובד.

טמבל מי שראה פעם שריפת קוצים יודע שניתן לתכנן רק את תחילתה, וסופה מי יישורנו.

כמובן, לא תוקם ועדת חקירה לנושא. אין די שופטים בדימוס לאיישה כעת. כמובן, לא יבדקו איך, מתי ולמה איבדנו את הריבונות, והר הבית אינו מזמן בידינו. למרות זאת, אפשר היה לכלכל את מעשינו בהר הבית בתבונה, כמו בגליל העליון. אלא שהמצרך הזה נדיר במחוזותינו וקלוש למדי בקריה בגבעת רם. ועל כך הלין כבר אבי המנוח לא אחת באומרו: "טיפש זרק אבן לים, ארבעים חכמים לא ימשוה".