איזה לחץ, כאילו שאין עוד דברים חשובים בחיים. ויש: יש הדרכה, יש שירות לאומי, יש לימודים ויש נסיעות להירגע מהלחץ...

אין ספק שמוסדות הלימוד: האולפנות, הישיבות וגם תנועות הנוער הדתי-לאומי הצליחו מאוד בחינוכם. הנוער הוא ציוני, הישגי, גם דתי, ועושים רבות למען הקהילה.





כבר בגיל 15 מתחיל הלחץ על בני נוער, האם ייכנסו להדרכה או לא ייכנסו? ומי שלא ראה פני נער או נערה שלא נכנסו להדרכה, לא ראה איך נראה סוף הקיום הפרטי

כבר בגיל 15 מתחיל הלחץ על בני נוער, האם ייכנסו להדרכה או לא ייכנסו? ומי שלא ראה פני נער או נערה שלא נכנסו להדרכה, לא ראה איך נראה סוף הקיום הפרטי. לא יעזרו חמש יחידות במתמטיקה ולא יעזרו העיניים הכי כחולות, היא מבחינתה יכולה לערום ערימת כדורי צמר ולהתחיל לסרוג עד קץ הימים, והוא: יטביע עצמו בין דפי הגמרא. במחשבה שנייה, זה דווקא עדיף...



אבל הם מוצאים פתרון, כי בדברים חשובים משקיעים, משתדלים ואפילו מתפשרים. והדרכה זה חשוב.



 אז הם הולכים בשבתות מרחק של אפילו שעה אם צריך, והם נוסעים לסניפי פיתוח פעמיים או שלוש שבתות בחודש. הם עושים הכל כדי להישאר בהדרכה וכדי להצליח, וזה טוב וזה חשוב.



ולמה כל כך חשוב להצליח בהדרכה? כדי להתקבל למקום טוב בשירות הלאומי. אם לא בשנה ראשונה, אז לפחות בשנייה. ויש בודדות אומנם שתשמחנה גם לשלישית... בכלל נראה שהשירות הלאומי הוא פסגת השאיפות של כל דתלי"ת. זה המבחן הגדול עבורה, זה שיא החיים שלה.



אז זהו סדר העדיפויות. אלו השאיפות, בהחלט יפות. מה הפלא שמוסדות הלימוד מרוצים? אין ספק שזה הנוער הכי איכותי, הכי תורם והכי מעורב בקהילה. למה שיהיה איכפת להם מה קורה אחר כך?



והנה הגענו לגיל 20-21 ואולי 22, עכשיו צריך להירגע. אחרי כל כך הרבה עשייה עבור הקהילה, הם צריכים זמן לעצמם כדי לעצב את אישיותם: אולי לנסוע לחו"ל כלשהו, ואולי סתם לחפש עיסוק מרתק לפני שמתחילים ללמוד. וצריכים גם ללמוד, צריך כמה תארים.



אז איפה נמצאים הנישואים בכל זה? בדרך.



באולפנות ובישיבות לא מדברים כלל על נישואים, כך דווח לי. וכשהתעקשתי לשמוע אולי בכל זאת אמרו משהו. "תנסו להיזכר, בוודאי אמרו משהו"... כן, נזכרה משהי: בח' היה סמינריון מיוחד שהוקדש לנושא "בינו לבינה". ומה לימדו? הדברים הרגילים: צניעות, שמירת נגיעה, ובכלל להיזהר מהבנים. ובסניף, כך שמעתי, הוזהרו הבנים לבלתי דבר עם בנות, אחרת לא ייכנסו להדרכה. אין ספק, חינוך לתפארת. זה כל מה שאפשר ללמד על בנים או בנות? להיזהר זה מזה? נכון, זה חשוב אבל צריך הסבר וצריך המשך. אחרי כל האזהרות האלה, פלא שהם לא מצליחים ליצור קשר פשוט וטבעי. פלא שנפגשים כל כך הרבה, ולא יוצא כלום?



האם אין מקום לדבר קצת יותר על נישואים? להחזיר למוסד הנישואים את הכבוד הראוי לו? ללמד מהו הבית היהודי? מהו עולם הנישואים היום? להדריך אותם ב"בינו לבינה" החיובי, הבונה, המחבר והיפה? לכוון קצת בבדיקה, מה לבדוק? איך לבדוק? ללמד גם קצת ענווה בחיפוש, והתמקדות בדברים הנכונים?  



ההורים ששקלו רבות בטרם שלחו את ילדיהם לאותם מוסדות לימוד, אינם יכולים להשפיע בכלום על הילדים. מגיל העשרה הורגלו ההורים להשאיר את העבודה לביה"ס ולתנועה (כאילו שאפשר אחרת...) קצת מאמונה וקצת מחופש נוחות, כי גם הורים רוצים לעשות דברים ומעדיפים לשתוק. כדי לזכות בשקט (תודה לר' מנחם מאיתמר) הילדים זורמים, מתקדמים, הם בהחלט מצליחים. הם מצליחים במה שחונכו לו.



נשארו המחנכים והחברים. החברים, כך אומרים, ברגע שנישאו, הם נעלמים להם לעבר הזריחה...



המחנכים? המחנכים לא יעסקו ולא יתערבו מהסיבה הפשוטה, הם לא רוצים להיות שנואים. הם רוצים להיזכר אהודים (כמה שאפשר), והם מתנתקים (זה מקובל היום ההתנתקויות). לי בכל אופן ידוע על מחנכות ורבנים שמסייעים לתלמידיהם בשידוכים. יישר כוח גדול!

 ולמה השדכנים או השדכניות שנואים על הרווקים? יש כמה אפשרויות:



1. השדכנית לא מציעה שום דבר, למרות הנתונים הנפלאים שהוצגו בפניה.



2. השדכנית מציעה, אבל הצעות מעליבות מאוד לעומת הנתונים הנפלאים שהוצגו בפניה.



3. הוצעה הצעה נפלאה, אבל המוצע לא מעוניין למרות הנתונים הנפלאים, וזה מעליב.



4. ההצעה נהדרת וזה הצליח. אבל מה זה קשור השדכנית? זה הכל בזכות הנתונים...



וחבל! לדעתי צריך לשנות קצת את החינוך. לשים יותר דגש על הבית הנוכחי והעתידי, ולא על ההשקעה בחוץ, כמו שאמר הגאון מוולינא: "מוטב יהא אדם מהלך בביתו בשילוב זרועות, ולא ישוטט בשוק לחפש מצוות"...

אז מה עושים?




אז מוטב לעסוק בנושאים אחרים ולהניח שהתלמידים או התלמידות יסתדרו איכשהו. כולם רוצים להיות פופולאריים: לא להתעסק בשידוכים, ולכתוב מאמרים מלומדים שבוודאי יובילו אותם לאנשהו. זה נראה הרבה יותר טוב.



וחבל! לדעתי צריך לשנות קצת את החינוך. לשים יותר דגש על הבית הנוכחי והעתידי, ולא על ההשקעה בחוץ, כמו שאמר הגאון מוולינא: "מוטב יהא אדם מהלך בביתו בשילוב זרועות, ולא ישוטט בשוק לחפש מצוות"...



אבל העיקר שהקב"ה ממשיך לטפל בזה.



אז שנראה הרבה שמחות, הרבה חתונות, והרבה ילדים.



בשורות טובות לכולם.