זוהי שעת הכושר לבצע שינויים בהר-הבית

יש לנו כעת שעת כושר להגביר את הריבונות שלנו בהר.

יצחק צויג , כ"ז בשבט תשס"ז

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7


לא מדובר כאן בחפירה או בתפילת יהודים בהר-הבית, אלא בעניין פעוט שאף גורם בשלטון בנושא לא העריך שהדבר יגרום למהומות. אילו הייתה הערכה כזו, אולמרט היה הפוליטיקאי האחרון שהיה מאשר עבודות כאלו
רבים במערכת השלטון בישראל אינם מבינים כיצד קרה הדבר שעבודות פיתוח בסמוך לכותל המערבי ובמתחם הגן הארכיאולוגי לידו, שנחפר כבר במשך שנים על-ידי ארכיאולוגים ישראלים, הצליח לעורר תגובות ברמה כזו. לא מדובר כאן בחפירה או בתפילת יהודים בהר-הבית, אלא בעניין פעוט שאף גורם בשלטון בנושא לא העריך שהדבר יגרום למהומות. אילו הייתה הערכה כזו, אולמרט היה הפוליטיקאי האחרון שהיה מאשר עבודות כאלו. כעת, כבר קשה מאד לסגת מהדבר (בייחוד במצבו הפוליטי העגום של אולמרט) ומדינת ישראל נאלצת להתעקש להמשיך בעבודות, על-מנת שלא תצטייר תמונה כאילו איבדה גם את ריבונותה על הכותל המערבי.

יש לציין שהגשר החדש המתוכנן עורר התנגדויות רבות מצד ארכיאולוגים, אדריכלים ומומחים נוספים שנבעו מכך שמדובר בתוכנית גרנדיוזית שתפגע בנוף המקום ובשטח הגן הארכיאולוגי שבו יקבעו יסודותיה. היה ניתן להסתפק בגשר צנוע יותר או תיקון של הסוללה הנוכחית, אך הייתה התנגדות מצד רב הכותל ורבנים אחרים, לכך שיהיה מעבר ישיר וקצר מרחבת הכותל אל הר-הבית. מלבד זאת, אם כבר חופרים במקום, אז הגיע הזמן לחשוף את שער ברקלי שהינו אחד השערים הקדומים מימי הבית השני שהובילו לתוך רחבת הר-הבית, אך במסגרת התוכנית הנוכחית הוחלט משום מה שלא לחשוף את השער. אולי מפני שזה יביא לחפירה סמוכה מידי להר-הבית או אולי שלא לנסות לחשוף יותר מידי שרידים שקושרים את הר-הבית לעברו היהודי?

כדי להבין את המניעים של המנהיגים הערביים להילחם נגד העבודות אלו צריך לבחון את התנהגותם במשך השבועות האחרונים. כבר לפני כשלושה שבועות פורסם שקמה צעקה מצד התנועות האיסלאמיות שישראל חופרת מנהרה ברובע המוסלמי שאמורה להגיע מתחת לאל-אקצה, וזאת על מנת להוכיח את קיומו של בית המקדש היהודי. מדובר בחפירות ארכיאולוגיות במתחם 'אוהל יצחק' שכבר אינן פעילות מזה כשנתיים, אך עובדה זו לא הפריע לראאד סלאח לטעון שרשות העתיקות חופרת במקום בימים אלו. החפירות במתחם זה הם במרחק של כ-100 מטר מהר-הבית, ואין ביכולתם לחדור להר ללא מעבר דרך מנהרת הכותל שממילא בשליטה ישראלית. הצעקה לא הצליחה לעורר הדים בעולם האסלאמי.

כשבוע לאחר מכן, בדו"ח מיוחד שפרסם מוסד אל-אקצה שבראשו עומד ראאד סלאח, הוא האשים את ישראל בנסיון לחפור מנהרה נוספת תחת אל-אקצה, והפעם דובר במנהרה המצויה כ-500 מ' דרומית להר-הבית, בחפירות בעיר-דוד אשר נועדו לחשוף את רחוב הגיא הקדום שהיה הרחוב הראשי של ירושלים בתקופת הבית השני.

נראה בבירור שהתנועות האיסלאמיות חיפשו בנרות תירוץ להצית מהומות, וכשהחלו העבודות בשער המוגרבי כבר היו להם עובדות מוחשיות יותר שעליהם יכלו להתלות. השאלה שנשארת היא מה פתאום עכשיו, באוקטובר 2000? כאשר אריאל שרון עלה למקום לפני כשבע שנים, ערפאת ניצל זאת כדי לנסות להשיג הישגים נוספים לאחר שמו"מ עם ישראל נתקע לאחר שיחות קמפ-דיוויד. בספטמבר 1996 כאשר בנימין נתניהו הורה לפתוח את מנהרת החשמונאים בהמשך מנהרת הכותל, גם אז נעשה שימוש בפעולה זו להצתת מהומות שבסופו של דבר נועדו להפעיל לחץ על ממשלת ישראל להמשיך וליישם את הסכמי אוסלו בחברון.

לאור זאת יש לשאול, מה הוא המניע הנסתר העומד מאחורי הנסיונות הנוכחיים? האם זה כדי לעשות שימוש בעבודות בשער המוגרבים על-מנת להצית אינתיפאדה חדשה? נראה שגורמים פלשתינים שונים מבינים שהפתרון היחידי להפסקת מלחמת האזרחיים בעזה הוא עימות חזיתי עם ישראל שיילכד את השורות בציבור הפלשתיני. נסיונות ההידברות השונים בין החמאס לפת"ח לא הצליחו להחזיק מעמד זמן רב, וככל הנראה גם הסכם מכה יתנפץ ברגע שמישהו באחד הצדדים יאבד את השליטה ברגשותיו.
 
התנועה האסלאמית הישראלית מזה זמן רב פועלת בשירות הרשות הפלשתינאית, ובהפגנה שהתקיימה ביום שישי בנצרת הדגלים הירוקים של החמאס שלטו במקום. נראה שלראאד סלאח וחבריו אין הצלחה מרובה בנסיונם להצית אינתיפאדה חדשה. רק ביום שישי (ולא מספר ימים קודם לכן) הצליחו להוציא את האנשים לרחוב על-מנת לעורר מהומות, ואלו לא היו רבים. כמו כן, גם הסיקור הנרחב של התקשורת הערבית והצהרות מנהיגים במדינות ערב אינו מצליח להניע התקוממות עממית אמיתית. גם המהומות של כ-200 מתפללים בהר-הבית ביום שישי האחרון, אשר ככל הנראה נועדו להיות ל"שאהידים", כשלו בשל טיפול חכם של המשטרה בהפרת הסדר הנוכחית.


נראה שמבחינת החמאס והתנועה האסלאמית הישראלית הזעקה הגדולה שהקימו הייתה משגה פוליטי גדול, מפני שהציבור הערבי כעת מתייחס אליה כאל זעקת "זאב זאב"
ספק רב אם עוצמת הרעש שהוקם סביב הנושא היה רב יותר אילו באמת הייתה חפירה ארכיאולוגית ישראלית בהר-הבית. התעקשותה של ישראל להמשיך את העבודות תגרום לכך שעם הזמן העובדות האמיתיות יתבררו בציבור הערבי, וגם לאלו שכן יצאו לרחובות להפגין יסתבר שהייתה זו אזעקת שווא. נראה שמבחינת החמאס והתנועה האסלאמית הישראלית הזעקה הגדולה שהקימו הייתה משגה פוליטי גדול, מפני שהציבור הערבי כעת מתייחס אליה כאל זעקת "זאב זאב". עכשיו אם מדינת ישראל באמת תרצה לבצע פעולות לשינוי הסטאטוס-קוו בהר הצעקה שתקום בעקבות זאת תזכה ברובה להתעלמות מצד הציבור הערבי.

אם מדינת ישראל תשכיל, היא תוכל לנצל משגה פוליטי זה כשעת כושר לבצע פעולות שונות בהר-הבית אשר יגבירו את רמת אכיפת החוק במקום ושקודם לכן לא נעשו משום החשש להפרות סדר שיבואו בעקבותיהם. פעולות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי ב:

• איסור השימוש במסגדים החדשים שנבנו באופן בלתי-חוקי.

• אי-מתן היתרי עבודות תחזוקה ללא פיקוח ארכיאולוגי של רשות העתיקות.

• הוצאת חומרי בנייה וכלים מכאניים כבדים מהמקום.

• שיפור זכויות המבקרים במקום. הכוונה היא לאיסור התפילה במקום ואיסורים מגוחכים נוספים, כגון: איסור הכניסה עם חומר כתוב של תכניים יהודיים, חולצות וכובעים ועליהם מגן-דוד או סמל המנורה (יש לי חבר שביקר במקום בחנוכה והמשטרה אסרה עליו להיכנס עם סופגניות).