במקום שבעלי-תשובה עומדים...

התואר "בעלת תשובה" הוא תואר מחייב.

תגיות: גוש קטיף
הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ז בשבט תשס"ז

"בעלי ואני מגלמים למראית-עין זוג שונה: אני בעלת חזות חרדית ובעלי חזותו חילונית. הדבר מושך מיד את העין ותמיד מגיעות השאלות: "מה, את דתייה ובעלך לא?!".


בפעולותיי העצמאיות הגעתי להרבה ממה שאישה יכולה להגיע ברוחניות. אך אישה היא חצי משלם. כעת, אני זקוקה לעבודה הרוחנית שבעלי יעשה, ולשפע שעבודה זו תקרין עליו, עלי ועל ילדינו
כך פותחת ברכה הַטְוֶול מרחובות את ספרה קטן-הכמות ורב האיכות,  "סיפור של תשובה". ברכה, בעלת תארים בסוציולוגיה ובמדיניות ציבורית מתארת את מה שדחף אותה לשנות את חייה ולחזור בתשובה ואת צעדיה הראשונים בעולם הדתי. כאן מתגלה מקומו של בית הספר הממלכתי דתי (זה, שלרבים מאיתנו יש טענות על רמתו הבינונית ביהדות) כבסיס-קליטה ראשוני לבאים בשערי הדת. המוסר הגבוה של בני הזוג לא השלים עם מה שבתם הקטנה נחשפה לו בבית הספר החילוני, וברגע שמנהלת בית הספר הדתי הסכימה לקבל את הבת למרות שהוריה אינם דתיים, החל תהליך של קיום מצוות בבית הטוול כדי להתאים לבת ולבית-הספר שלה...

החיבור נוגע בנקודות הרבות בהן ברכה מצאה עצמה לבד בתחום קיום המצוות:

מה חשה אישה המגיעה לשרוף חמץ ומגלה שמסביבה רק גברים חרדים? עשיתם פעם מחווה קטן לאישה חילונית שנקלעה למקום שלא מקובל שאישה תגיע לשם? שלחתם משלוח מנות לאיזו משפחה מתחזקת? ב"סיפור של תשובה" תופתעו לגלות איזו עוצמה היה למעשה שלכם, ואיזו התרגשות גרמתם לאותו המחפש באיטיות את אלוקיו.

עניין מרכזי בספר הוא כיצד מעפילים בני הזוג על פערי קיום המצוות שביניהם, ומצליחים לשמור על זוגיות איתנה. את היסוד לכך הם קיבלו בסדרת ההרצאות הידועה (והמבדרת) של הרב אבנר קוואס. אך אין ספק שברכה המשיכה למחוזות רחוקים יותר באמצעות תובנות עמוקות שהגיעה אליהן. בשיחה בעל-פה מודה ברכה שיש קשר הדוק בין העובדה שהפסיקה לעבוד (בשל בעיות בריאות) בשנת תשנ"ט לבין כך שממש אז החל תהליך התשובה שלה לנסוק מעלה. מה שעמד לה לאזור-עוז ולגלות תעצומות נפש, כדי לשוב ולבצר את התא המשפחתי שלה, היה הפנאי נפשי שהיה בידה להתרכז בנושא הזוגי: ללמוד, להתפלל מעומק הנפש לה' וגם לבכות (כן, מתברר שגם לכך צריך פנאי) כדי שבעלה מייקל, איש מחשבים ממוצא אנגלי, יבוא לקראתה ויסכים ליותר מאשר עשיית קידוש בשבת.

"חיים עם בן-זוג שלא חזר עדיין בתשובה מלאה הינם מאתגרים ביותר. מחד, במהלך התקופה למדתי לעבוד על מידת הסובלנות ומאידך, למדתי לוותר על עניינים שאין ביכולתי להשפיע עליהם. בעבר, הייתי דוחקת ומזנבת בבעלי על שאינו חוזר בתשובה, ואילו כיום אני מניחה לו לנפשו. אומנם, אני עדיין טוֹוה קשרים ו"מחליקה" עבורו דרכים, אך בצנעה. בעלי הוא אדם חכם. הוא יודע שיש ביהדות אור גדול ומיוחד שהעולם החילוני על כל תענוגותיו והחופש המשכר-המשקר שבו לא יכול להשתוות לו.

איני מתעלמת מהמשברים הזוגיים שחווינו לאורך התקופה ושגרמו לי לא-אחת למשוך-ידי מההתמודדות. אך נכון להיום, בעלי ואני מדלגים מעל ההבדלים שבינינו, המצטמצמים עם הזמן, ואנו מדגישים את המשותף שהביא מלכתחילה לנישואינו.  עצוב לנו לראות את הקלות שבה זוגות מתגרשים, בתים מתפרקים וילדים מאבדים את עולמם. מניסיוננו, מחלוקות רבות ניתנות לפיתרון בשיחה גלויה עם מעט רצון טוב והדרכה מתאימה.

בפעולותיי העצמאיות הגעתי להרבה ממה שאישה יכולה להגיע ברוחניות. אך אישה היא חצי משלם. כעת, אני זקוקה לעבודה הרוחנית שבעלי יעשה, ולשפע שעבודה זו תקרין עליו, עלי ועל ילדינו.

אני והילדים מחכים לו.


נותר לי רק לפנות אל הקב"ה ולומר: "תודה על שלא ויתרת עלי!". ייסרת ולימדת, אך אף פעם לא שברת. דאגת שלא נהיה לבד, וזימנת שליחים טובים שסייעו לאורך כל הדרך
התואר "בעלת תשובה" הוא תואר מחייב. זוהי זכות גדולה שיש בצידה עבודה רוחנית לא קלה ואינסופית של כתישת הנשמה והמידות, במטרה להגיע לרמה הרוחנית האפשרית. טרם הגעתי לרמה זו. עדיין לא תיקנתי את כל המידות הרעות והקשות, אך ניצבת בפני מטרה ואני עובדת על עצמי.

סיפור התשובה שלי הוא אחד מני רבים שתם ולא נשלם.

נותר לי רק לפנות אל הקב"ה ולומר: "תודה על שלא ויתרת עלי!". ייסרת ולימדת, אך אף פעם לא שברת. דאגת שלא נהיה לבד, וזימנת שליחים טובים שסייעו לאורך כל הדרך. גם כשכאבתי ובכיתי, ואת שניהם עשיתי הרבה בשנים האחרונות, אף פעם לא כעסתי. ידעתי שהייסורים מורידים קליפות רבות. בזכותך הקב"ה צמחתי והגעתי למקומות חדשים ונפלאים שלא הייתי זוכה להם בכל דרך-חיים אחרת.

תודה לך על הכל!".

המעוניינים לרכוש את הספר ולהזמין הרצאות: משפ' הטוול  08-9351699. לתושבי גוש קטיף – חינם.