שאלת "פינוי המת מקברו"

מסתבר שככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו.

ד"ר מיכאל בן-ארי , ב' באדר תשס"ז

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

מי שנזדמן השבוע לאחד מיישובי יש"ע נדהם לגלות על לוחות המודעות הזמנה לשיעור תורה. השיעור אמור להיערך במוצאי שבת ערב ז' באדר, והוא מיועד לאנשי חברת קדישא ולכלל הציבור. בתוכן המודעה הציבור מוזמן לשיעור מפי סא"ל הרב פלוני אלמוני שתפקידו הצבאי גם הוא נכתב באותיות גדולות: "ראש ענף זיהוי וקבורה בצה"ל". אני יודע שלא תאמינו לי מהו נושא השיעור, אבל תשתדלו ותחזיקו חזק: השיעור הוא בנושא: "פינוי המת מקברו". מיותר לציין שמודעה זו הכתה אותי בהלם מוחלט.


מי שהיה שותף במאורעות הגירוש חווה מן הסתם חוויות שונות שהותירו בו רושם עמוק. בחסימות הכבישים, בתפילות ההמוניות, בכפר מימון ובתפילה קורעת הלב בשבת האחרונה בבתי הכנסת בכפר דרום, בנווה דקלים
מי שהיה שותף במאורעות הגירוש חווה מן הסתם חוויות שונות שהותירו בו רושם עמוק: בחסימות הכבישים, בתפילות ההמוניות, בכפר מימון ובתפילה קורעת הלב בשבת האחרונה בבתי הכנסת בכפר דרום, בנווה דקלים ועוד. אך אין ספק שהאירוע הקשה ביותר, אירוע שגם שנה וחצי אחרי קשה להכיל ולעכל אותו, הוא הטקס והתפילה בבית העלמין של גוש קטיף בתשעה באב תשס"ה, כשלושה ימים לפני העקירה והגירוש.

בדממת בית הקברות התכנסו רבים רבים מתושבי הגוש ומשפחות הקורבנות לזעוק את זעקתם האילמת של מי שהובאו למנוחת עולמים, אך הוטרדו ממנוחתם. אלו שנרצחו על קידוש ה' ואלו שחיו בגוש, נפטרו ונקברו ליד ביתם. ימים אחדים לאחר מכן החלה פעולת עקירת המתים מקברם, סילוק מצבות הקדושים וטלטלתם למקום מנוחה חדש (עד להודעה חדשה). מי שהיה ממונה על פעולת הזדון הזאת היו אלו שחיללו את השם "חברא קדישא", קציני הרבנות בצה"ל ובראשם הרבצ"ר תת אלוף וייס. לדיראון עולם ייזכרו השותפים בפעולת עקירת הקברים על שלא היססו להצטלם ליד המצבות העקורות, בחיוכים של מי שכביכול השתתף בפעולת תגמול בעורף האויב, והם הוסיפו על זה כשארגנו במקום "סעודה ומסיבה" (מסיבה בה שרו והניפו גרביים לשלהב את השמחה, יש תמונות!!!).

אירוע זה שהיה שיאה של חרפת הגירוש נסתיים במסע הלוויה דומם של עשרות ארוני קבורה, ולצידם משפחות שבורות ומרוסקות. מי שהיה שם לא ישכח זאת לעולם. אני הייתי שם בגוש קטיף של ימי הגירוש וגם במסע ההלוויה השני. החרפה, העלבון והזעם לא מרפים ממני גם שנה וחצי אחרי.

היה נדמה שאחרי הגירוש אנשי הרבנות הצבאית "יעשו תשובה", יתחרטו על חלקם הנפשע, יתוודו או למצער יתביישו, אך מסתבר שככלב שב על קיאו כסיל שונה באיוולתו.

אינני מעוניין להפריח קונספירציות בסגנון: "אולמרט שלח אותו להכין אותנו מנטאלית לגירוש הבא" או שיש לאותו רב מחשבות על הקידום הבא שלו, אבל אני כן רוצה לומר שיש שאלות שאין שום לגיטימיות לשאול אותם בקונוטציות מסוימות. התקשורת השמאלנית אוהבת מאוד להפריח שאלות מן הסוג הזה, כדי להכין את הלבבות למעשה הזדון.

קשה לדמיין שהפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב הייתה עוסקת בשאלה רצינית וכבדת משקל, כמו: "האם ארה"ב היא מדינת אויב או אוהב" או הפקולטה למשפטים באונברסיטת בר אילן הייתה עוסקת בשאלה: האם שרון הוא בוגד או משתף פעולה עם האויב". אף שמדובר בשאלות ענייניות, השיח הציבורי לא סובל אותן.


במקום לומר: לא עוד פינוי מתים מקברם במסגרת בריחות וגירושים, בא אותו רב "מומחה" ומעיז לעלות את הנושא לדיון ציבורי במסווה של שאלה הלכתית
בשעה זו שהשאלה ההלכתית הזו של פינוי המת מקברו אין לה שום עניין צבאי שהרי מאז מלחמת יום הכיפורים לא נקברו חללים בבית קברות עראי. שאלה "צבאית" זו נוגעת לעניין אחד בלבד והוא בתי העלמין של יקירנו במה שנותר מיש"ע.

במקום לומר: לא עוד פינוי מתים מקברם במסגרת בריחות וגירושים, בא אותו רב "מומחה" ומעיז לעלות את הנושא לדיון ציבורי במסווה של שאלה הלכתית. מי יודע, אולי נופתע ובסוף השיעור הוא ייתן הדרן מרתק על האופן בו יהיה מותר להחריב את בית הכנסת בו ניתנת הדרשה?

מבירור שעשיתי למדתי שיוזמי הזמנתו של הרב עשו זאת בתמימות ונעלמה מהם הבעייתיות של ה"שיעור" שטוב לו שלא נברא. להערכתי במידה שהשיעור אכן יתקיים, אנשי חברה קדישא ידירו רגלם ממנו. לעומת זאת קורבנות החרבת בית העלמין בגוש קטיף יעמדו בכניסה לשיעור ה"תיאורטי" עם תמונות המלמדות באופן ויזואלי כיצד זה נעשה ואם לא נעצור זאת, עוד חלילה יעשה היל"ת.

(כיוון שאין לי עניין במאמר זה נגד הרב הצבאי המדובר אלא בעניין עצמו, אנא הימנעו מלחשוף את שמו בתגובות).