מפרס ועד איראן

אסור לנו לסמוך על הגויים שיעשו עבורנו את המלאכה.

פרופ' אריה אלדד , ט"ז באדר תשס"ז

אריה אלדד
אריה אלדד
פלאש 90

"ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם. אם על המלך טוב ייכתב לאבדם, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, להביא אל גנזי המלך".


בפסוקים מעטים אלו מתוך מגילת אסתר מגולמת ההיסטוריה של האנטישמיות והאיום הקיומי על עם ישראל שהיא צוררת בכנפיה. הכל יש כאן
בפסוקים מעטים אלו מתוך מגילת אסתר מגולמת ההיסטוריה של האנטישמיות והאיום הקיומי על עם ישראל שהיא צוררת בכנפיה. הכל יש כאן: גם שנאת ישראל כשנאת השונה וגם ההסתה נגד עם ישראל בגלל תכונותיו בין בצורתה העתיקה, היוונית או הנוצרית, נגד אלו שדתם שונה. כמו כן, יש את אותה שנאה בתרגומיה המודרניים: הרוסים, הגרמניים והמוסלמיים. ההסתה הנאצית נגד היהודים השולטים בעיתונות הבינלאומית, המושכים בחוטים ומפעילים מדינות אחרות נגד גרמניה או ההסתה הקומוניסטית-רוסית נגד היהודים המפוזרים בעולם המפעילים בכל מקום את הקפיטליזם הבינלאומי ואת הקוסמופוליטיות אויבת המהפכה. השנאה המוסלמית נגד העם היהודי היא צירופם של שני היסודות, העתיק והחדש ביודופוביה ארסית: היהודים אויבי הנביא הם בעלי בריתו של השטן האמריקאי ותמיד גם חשבון הרווח: רווחי השוד שיבוא בעקבות רצח העם או רווח הכוח השמור למי שיצליח לרתום עם שלם לעגלת שנאתו.

יהודי המגילה ניסו לחמוק מגורלם. הם ניסו להיות פרסים. גם אם שם אביו יאיר: שם עברי, הבן הוא מרדכי: שם פרסי. גם אם שם אביה אביחיל: שם עברי, שמה אסתר: פרסי. היא שבויה בארמון המלך, הוא בשער המלך. ואף ששינו את שמם וחדרו אל תוך הממסד, קם המן שרוצה להשמידם. כך נכשלה האמנציפציה של יהודי גלות פרס כשם שנכשלה האמנציפציה באירופה.  למרות "שוויון הזכויות" שזכו לו היהודים באירופה לאחר המהפכה הצרפתית, פתיחת שערי הגטו, והשתלבותם בחברה  צרח ההמון בפאריס אחרי משפט דרייפוס  "מוות ליהודים", והרצל שמע את משק גלגלי הרכבות לאושוויץ. הוא היה בטוח שהגלות היא המחלה והאנטישמיות היא הסימפטום. ואם יוציא את היהודים מהגלות, תעלם "צרת היהודים".


באמת לא איכפת להם, לשונאי היהודים, אם אנחנו מפוזרים או מרוכזים. כשהיינו מפוזרים קמו טורקוומדה וחמלניצקי, היטלר וסטאלין. כששבנו והתקבצנו לארצנו קמו החוסיינים, הערפאתים, המשעלים והנאסראללות
והנה שבנו לארץ אבותינו בעזרת השם, בכוח הרוח הציונית הגדולה ובכוח הדחיפות שגירשו אותנו מכל מקום וכתבו על הקירות בפולנית וברוסית: "יהודים לכו לפלשתינה!". ועתה, כשאנו עם חופשי בארצנו צורחים כל אלו השונאים אותנו: "יהודים, צאו מפלשתינה!". השמאל הפשיסטי החדש באירופה והאסלאם הפשיסטי החדש סביב-סביב לנו, שונאים אותנו עכשיו כביכול משום שאיננו מפוזרים עוד, שבנו והתרכזנו בארץ אבותינו. הטיעון האומר שליהודים אין זכות למדינה עצמאית בארץ ישראל, כי היא שייכת לערבים, בא לשרת את ההיגיון העתיק האומר שאם אין לנו זכות קיום – מותר להשמיד אותנו. הדה-לגיטימציה של העם היהודי שביקש המן להשיג בעזרת חותמת המלך, לובשת עתה את התבנית הלוגית בנוסח פרס החדשה, היא איראן, האומרת: אין ליהודים זכות על ארץ ישראל, מכאן שמותר לנו לייצר נשק גרעיני כדי להשמידם. וכל מי שמצטרף למקהלה האנטי ישראלית בנימוקים של הגנה על זכויות "העם הפלשתינאי", כל מי שמאשים אותנו באפרטהייד וכל מי שמאשים את צה"ל שהוא צבא יודו-נאצי שמעליל עלינו האשמות של רצח עם בג'נין, בביירות או בעזה,  בא לשמוט את ההצדקה המוסרית לקיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל ולהכשיר את הלבבות האטומים של האנטישמים החדשים והישנים להשמדתנו.

באמת לא איכפת להם, לשונאי היהודים, אם אנחנו מפוזרים או מרוכזים. כשהיינו מפוזרים קמו טורקוומדה וחמלניצקי, היטלר וסטאלין. כששבנו והתקבצנו לארצנו קמו החוסיינים, הערפאתים, המשעלים והנאסראללות. ובעוד המן אחד, סדאם חוסיין, מתנדנד על החבל וכבר קם המן חדש, אחמדיניג'אד, לאיים בהשמדת ישראל. בכל דור מתחלפים התירוצים והמטרה אחת: השמדת ישראל.

כשהיינו בגלויות היינו תלויים באחשוורושים להצילנו. וההצלה מעולם לא הייתה מובטחת, על כן פורים הוא נס. בימי ההשמדה באירופה לא עמדו לנו האחשוורושים הגויים ולא מנעו את ההשמדה. מששבנו לארצנו אנו אדונים ואחראים לגורלנו, ולכן אסור לנו לסמוך על הגויים שיעשו עבורנו את המלאכה. כמו בסיום המגילה שקמו היהודים על שונאיהם, לעשות בהם נקמות במו ידיהם.