האיסור לתבוע בבית משפט

מערכת המשפט בישראל חולה תחלואים רבים, ולא מעטים הם המשתדלים להדיר רגליהם מכניסה בשערי בתי המשפט. הדברים ידועים, אולם האיסור ההלכתי בפנייה לערכאות בעניינים ממוניים, שחובה לדון בהם על פי דין תורה, זקוק להדגשה נוספת. רשימה זו, יש לומר, מתייחסת רק לעניינים אלה ומטרתה העלאת הנושא למודעות הציבורית. אולם, ברור שבכל שאלה הלכתית ספציפית יש צורך בהיוועצות בפוסקי ההלכה.



על פי חוקי מדינת ישראל, כאשר יש הסכמה של הצדדים, התדיינות בפני בית דין רבני אפשרית בעניינים בהם ניתן לקיים בוררות, ולכן בעניינים אלה קיים האיסור האמור

מבחינת ההלכה, כל שאלה הטעונה הכרעה משפטית צריכה לבוא בפני בית דין הדן על פי דין תורה. לאור זאת, כאשר ישנה אפשרות להתדיין בפני בית דין, קיימת חובה להתדיין בו. מכאן עולה כי אסור לתבוע ב"ערכאות של גויים" והתובע שם "הרי זה רשע, וכאילו חירף, גידף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום" (שולחן ערוך חושן ומשפט כ"ו, א'). מלבד האיסור, כל ממון שאינו מגיע למתדיין על פי דין התורה ויקבלו אותו על ידי בית משפט, הרי זה ממון גזול.

על פי חוקי מדינת ישראל, כאשר יש הסכמה של הצדדים, התדיינות בפני בית דין רבני אפשרית בעניינים בהם ניתן לקיים בוררות, ולכן בעניינים אלה קיים האיסור האמור. בעניינים אחרים בהם אין אפשרות לקיים בוררות, בשל חוק (כגון דיני העונשין) או כשאין אפשרות לקבל את הסכמת כל הנוגעים בדבר לקיום דיון על פי דין תורה במסגרת בוררות, בדרך כלל אין איסור. מאחר שאני איני פוסק הלכה ואף לא קרוב לכך, בשאלות הלכתיות יש לפנות לפוסק הבקיא בדיני הממונות.

המצב בשטח

שומרי תורה ומצוות, בעיקר עורכי דין, אליהם פניתי בעניין זה, מגיבים בדרכים שונות ובעיקר מנסים להתחמק מלדון בעניין. רבים כלל לא שמעו על האיסור. יש מהם מי שמעדיפים שלא להתעניין יותר מדי מהי עמדת ההלכה בנושא. חלקם אומרים באופן סתמי: "ברור שמותר, כולם תובעים" וחלק טוענים שכיום יש רבנים המתירים, אולם אין הם יודעים מיהם אותם רבנים. חלק אחר מסביר את מנהגו האסור באמירה סתמית של הכלל: "דינא דמלכותא דינא" ואחרים אומרים כי זו פרנסתם או שבמידה ויפנו לדין תורה יפסידו ממון ועוד כהנה וכהנה אמירות לא ענייניות ומתחמקות. פעולתם של אנשים אלו גורמת לעצמם ולאחרים לעבור על איסורים ומחזקת את מעמד בתי המשפט, וזאת במקום להרים קרנה של תורה.

החשיבות במשפט על פי התורה, והעמדת דיינים הגונים וחכמים בחוכמת התורה

חז"ל הדגישו במילים חדות את חשיבות קיום המשפט על פי התורה, ואת חובת העמדת דיינים הגונים וחכמים בחוכמת התורה. ידועים דברי ריש לקיש ש"כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל", וכן דברי רב אשי: "ובמקום שיש תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח" (סנהדרין, ז', ב'), ולעומתם דברי חז"ל ש"כל הדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (שבת, י', א'). העמדת דיינים הגונים וחכמים וקיום המשפט על פי התורה מביאים להשראת שכינה בעם ישראל (ברכות ו', א', משנה אבות, ג', ו') ולקירוב הגאולה. מאידך, העמדת דיינים שאינם הגונים ואינם חכמים בחכמת התורה ופעולה שלא על פי משפט התורה עלולים להביא לעינוי דין, להטיית הדין גם נגד יתום ואלמנה ובעקבות כך לגרום לסילוק השכינה ולגרימת נזקים קשים, כמו: טומאת הארץ, חילול השם, הפלת ישראל בחרב וגלות ישראל מארצם (ראו משנה אבות ה', ח' וסמ"ק, רל"ב, טור חושן ומשפט א'). ניתן להתווכח על המשמעות הרעיונית והיישומית של הדברים, אך אין ספק בדבר חשיבותו של הנושא הנדון.

בהקשר זה כדאי אף לציין את שנפסק להלכה כי: "כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה" (שולחן ערוך חושן ומשפט ח', א'). ואומנם הרמ"א כתב שאנשי העיר יכולים לקבל עליהם בית דין שאינם ראויים מן התורה, אך כל זאת רק במקום שאין בו תלמידי חכמים והמטרה היא מניעת הפנייה לערכאות (ר' סימן כ"ב, סעיף א', ברמ"א בשם רבינו ירוחם ודברי 'הנתיבות' בס"ק י"ג).

ומה המצב אצלנו? ב"ה אנו רואים בין בוגרי הישיבות תלמידי חכמים רבים. חלקם סיימו לימודי דיינות, חלקם אף משמשים בפועל בבתי הדין הרבניים של המדינה וחלקם משמשים כדיינים בבתי דין לענייני ממונות. ישנם רבים נוספים המתאימים לכך, אך לבושתנו רבים מהם אינם משמשים כדיינים.

פעולות מעשיות



ומה המצב אצלנו? ב"ה אנו רואים בין בוגרי הישיבות תלמידי חכמים רבים. חלקם סיימו לימודי דיינות, חלקם אף משמשים בפועל בבתי הדין הרבניים של המדינה וחלקם משמשים כדיינים בבתי דין לענייני ממונות

• הגברת המודעות: כל אחד יפעל על פי כישוריו: כתיבה, ארגון, הרצאות, כנסים והעלאת הנושא לסדר היום בכל שיחת רעים, הורים וילדים וכדו'.



• תביעה משפטית: אם החלטת לתבוע, עליך לגשת לאחד מבתי הדין לענייני ממונות הפזורים בכל רחבי הארץ שהגישה אליהם קלה מכל הבחינות.



• לימוד ועשייה: זירוז המוכשרים לדיינות ללמוד במקומות המתאימים, והגברת לימוד חושן משפט בישיבות. לא רק לשם הלימוד וההשכלה בחכמת התורה, אלא מתוך מגמה של "לשמור ולעשות ולקיים".



• בתי הדין: חיזוק בתי הדין הקיימים והקמת בתי דין חדשים במסגרות שונות: ביישובים, במועצות ובישיבות וכו'. בדיקת אפשרות לאגד בתי דין בכל הארץ לשם הפריה, למידה ומיסוד. בזמן האחרון, קיימים מספר גופים העוסקים בכך. ארגון "גזית", למשל, עוסק בכך במרץ רב.



• הבהרת העניין ההלכתי: אנו, האנשים הפשוטים שאינם מצויים בעולמה של הלכה, מבקשים מהרבנים שילמדונו מה אסור ומה מותר. רבים אינם מכירים את איסור התביעה בערכאות. כשם שיהודי מודע ומתעניין בהלכות תפילה, תפילין, שבת, כשרות וכדו' ורוצה לפעול בכל דרכיו בהתאם להלכה, כן עליו להיות מודע לאיסור ולמותר בתחום המשפט. עלינו לפנות עוד ועוד לרבנים ולפוסקים בשאלות בעניין, ומתוך כך יגברו העיסוק והמודעות מאליהם.